יש בנוכחות שלנו בעולם, הווירטואלי וגם הממשי, הרבה אפשרויות לבחור את השם שבו ניקרא.
בבלוג הזה למשל, מכל מני סיבות, אותן אני מסביר כאן, בחרתי לעצמי פסבדונים (גד השדה) שהוא לא שמי האמתי. חשבתי שזה ייתן בידי חופש להתבטא ביתר חופשיות. השימוש בפסבדונים (פסבדונימיות) משרת אנונימיות במקרה שלי, אבל יש גם דרכים להתבטא אנונימית בלי פסבדונים, ולפסבדונימיות יש גם שימושים אחרים. יש למשל סופרים המשתמשים במספר שמות עט כדי להפריד בין סוגי יצירה שונים שלהם.
מצד שני, אני שוב ושוב לא מבין איך ברשתות חברתיות אנשים – תחת שמם האמתי(!), מתבטאים בצורה גזענית, הומופובית, מאחלים מוות, אונס, מחלות וייסורים קשים לאנשים שנמצאים במקום אחר מהם על קשת הדעות (תמיד משמאל להם, משום מה..) במדינה בה המשטרה הייתה עושה את עבודתה, הם היו הרי חשופים למעצר ומשפט. לא בישראל.
נכון שהמדיניות של פייסבוק, וגם גוגל+ היא ששם המשתמש יהיה השם האמתי, כפי שהוא מופיע בתעודות רשמיות. מפעם לפעם הם סוגרים חשבונות שלגביהם יש להם חשד שהחשבון הוא לא תחת השם האמתי של המשתמש. אבל עדיין, אין להם באמת דרך לבדוק את רוב החשבונות, ואני חושב שאם מישהו מתעקש לאחל לי מיני מיתות משונות, שלפחות יטרח לעשות זאת תחת שם בדוי, ולא יאפשר לי לדעת עליו דברים כמו איפה הוא גר, מי החברים שלו, מה הוא עושה בחיים, מה מקום העבודה שלו, איך נראה הקעקוע בצד הפנימי של הירך שלו, דברים כאלה…
אם הייתי מכיר עורך דין שמוכן לתבוע מישהו כזה בעבורי, pro bono, הייתי כבר הולך על זה.
מה שמביא אותי למונח Autonym, מונח בו נתקלתי ב"המצב הפוסטמודרני" של ליוטאר, שם הוא משמש *** לתאר שיח (בעיקר מדעי) שהלגיטימציה לו היא הוא עצמו. שהוא פונה אל עצמו בכדי לבסס את הלגיטימיות שלו עצמו. המונח גם משמש שם, אם הבנתי נכון את הדברים, גם כמאפיין של הדיאלקטיקה ההגליאנית, שבה התזה החדשה, תוצאת הסינתזה אחרי ה"שימה לעל" (Aufhebung) כוללת בתוכה משהו מן התזה הקודמת, "ציטוט". משמע – מתבססת עליה ומתייחסת אליה.
השימוש הזה ב Autonym הוא שימוש מטפורי, המתייחס גם להגדרה המילונית של Autonym אבל בעיקר למשמעות המונח הזה בבלשנות, שם הוא משמש לציון משפט המצוטט בתוך משפט אחר, מסדר שני, המדבר על המשפט הראשון. לדוגמה: בשני המשפטים: "נתניהו יחלק את ירושלים" ו"המשפט 'נתניהו יחלק את ירושלים' מסתבר כנכון", החלק במשפט השני שזהה למשפט הראשון הוא Autonym של המשפט הראשון.
ההגדרה המילונית של Autonym ("שם עצמי"?) היא: השם בו קבוצה אתנית מכנה את עצמה, או את שפתה, או את קהילתה, או מקומות שבהם היא שוכנת. למשל: הפינים קוראים לפינלנד Suomi. Suomi הוא autonym של פינלנד.
מסתבר, שהזכות לקרוא לעצמך כפי שאתה מוצא לנכון, או כפי שהקבוצה האתנית שלך מוצאת לנכון, הפכה להיות חלק מזכויות היסוד של האדם. בהצהרה של האומות המאוחדות מ 1996, כחלק מההצהרה האוניברסלית על זכויות בלשניות (The Universal Declaration on Linguistic Rights) המצוטטת פה למטה*, יש לכל אחד זכות להשתמש בשם שלו, בשפה שלו. ויש לו אפילו זכות להכתיב את התעתיק המדויק ביותר (פונטית) של שמו בשיטת כתיבה אחרת!
קראתי לאחרונה ב"שובל", בטאון התאחדות הבולאים, שמדינת ישראל לא אישרה לרשות הפלסטינית לכתוב "פלסטין" על הבולים שהדפיסה אחרי שישראל חדלה לספק שרותי דואר בשטחים בעקבות הסכם אוסלו. וגם לא להשתמש במטבע fills בכדי שלא ישתמע חס וחלילה שפלסטין היא המשך של פלסטינה המנדטורית. אז גם זו הפרה של הזכות ל Autonymity על פי הצהרת האו"ם. לא שזו ההפרה החמורה ביותר של זכויות העם הפלסטיני.
זה קשר אפשרי אחד בין Pseudonymity ל Autonymity. אפשר לפרש את ההצהרה מעלה בכך שלאדם יש זכות חוקית להשתמש בפסבדונים, למשל ברשתות חברתיות, אם הפסבדונים הזה תואם את ה"שם העצמי" שלו.
מצאתי גם קשר בין Autonymity לאנונימיות: Autonymity זה כאשר אתה נוהג במכונית שחלונותיה כל כך מלוכלכים עד שאי אפשר לראות מבחוץ מי נוהג…
חוץ מהזכות לאוטונימיות (הזכות להקרא כפי שתואם את תרבותך), יש מסתבר גם זכות לאנונימיות. בית המשפט העליון האמריקאי פסק שהזכות להתבטא באנונימיות נובעת מהתיקון הראשון לחוקה האמריקאית, זה המבטיח את חופש הביטוי. **
אבל זה לא עושה רושם על פייסבוק. הם סגרו למשל את הדף של הסופר סלמאן רושדי, כי שמו בדרכון הוא אחמד סלמאן רושדי. זה שהעולם מכיר אותו כסלמאן רושדי לא עשה עליהם רושם. בסופו של דבר, הם נכנעו, כי הוא מפורסם, וגם לכלך עליהם בטוויטר בארסיות רבה:"האם הם ישנו את החשבון של J. Edgar Hoover ל John Hoover?" שאל.
גם להרבה אנשים בקהילת ה LGBTQ פייסבוק עושים צרות, במיוחד לטרנסים הרואים את עצמם כבני המין השני, לא זה הרשום בתעודות שלהם, ודורשים להיקרא בשם שתואם את הזהות המינית שלהם, כפי שהם רואים אותה. מעניין באם מגילת הזכויות של האו"ם, שהתכוונה בעיקר לדאוג לזכויות האוכלוסיות הילידיות, ולשימור תרבותם ושפתם, מכסה גם את הזכות להיקרא על פי המין שלו אתה מרגיש שייך, לאו דווקא זה הרשום ברשומות.
ומה לגבי אנונימיות? לא בהכרח נדרשת פסבדונימיות בכדי להבטיח אנונימיות. מחקר מעניין הראה לאחרונה שאיכות החומר המוכנס לויקיפדיה על ידי כותבים אנונימיים (שפשוט לא טרחו להירשם), כאלה הכותבים או מתקנים ערכים באופן לא סדיר – סתם כאשר הם רואים משהו לא תקין, לא פחותה ואף עולה על איכות החומר הנכתב על ידי כותבים רשומים ומזוהים. האיכות אגב, נמדדת על פי משך הזמן שנדרש עד שמישהו אחר, או אחד העורכים, תיקן או שינה משהו בחומר. מפתיע, אבל אותם "השומרונים הטובים" האנונימיים, מייצרים לויקיפדיה חומר איכותי לפחות כמו הכותבים המסורים והקבועים.
כנראה שגם בלוגים שנכתבים על ידי כותבים אנונימיים יכולים להיות אמינים, כפי שמעיד של עיסתו הנחתום החותם כאן.
Excerpts on autonymity from United Nations declarations*:
"This Declaration considers the following to be inalienable personal rights which may be exercised in any situation: … the right to the use of one's own name;" (The Universal Declaration on Linguistic Rights, 1996, Preliminary, Article 3, Section 1)
"Everyone has the right to the use of his/her own name in his/her own language in all spheres, as well as the right, only when necessary, to the most accurate possible phonetic transcription of his/her name in another writing system." (The Universal Declaration on Linguistic Rights, 1996, Title 2, Section 3, Article 34)
"Indigenous people have the right to … designate and retain their own names for communities, places and persons." (The United Nations Declaration on the Rights of Indigenous Peoples, 2007, Article 13, Section 1)
** Pseudonymity means using a pseudonym instead of one's "real" name. Examples include pen names of authors such as Mark Twain or Cecil Adams, as well as stage names of performers such as Woody Allen or Ice T. Usernames used online, if not connected to a person's legal identity, are examples of pseudonyms.
Pseudonyms are typically assumed to be the same person (or collective working as one entity) over time. Most websites have login controls so that a registered username must be unique, and that whoever is posting under that username must know the password or have access to the email address controlling the account.
The Supreme Court has ruled repeatedly that the right to anonymous free speech is protected by the First Amendment.
*** knowledge is only worthy of that name to the extent that it reduplicates itself ("lifts itself up,"hebt sich auf; is sublated) by citing its own statements in a second-level discourse (autonymy) that functions to legitimate them.
דרכי עצים 