חובות התרגום שלי

למדתי קצת משל דרידה וקצת משל לוינס בסמסטר האחרון, והנה הצ'למדה שאני עושה משניהם.

לוינס עוסק רבות באחר, במראה פני האחר, ובחובה האינסופית שלנו לאחר. המיקוד שלו הוא (משום מה) על מראה פני האחר, בהם הוא רואה את ה"כוליות". הוא לא עוסק כל כך (עד כמה שהבנתי המצומצמת מגיעה) בדיבור של האחר.

דרידה מתעסק בתחומים רבים ושונים. האיש מגוון להפליא. מה שקראתי משלו היה פרשנות (דה-קונסטרוקציה – פרוק והרכבה מחדש) של מאמר של וולטר בנימין העוסק ב"חובתו של המתרגם". לא בהכרח בהמשך לוגי ישיר לאותו המאמר ופרשנותו, התחלתי להבין שכדי להבין את האחר, כחלק לא מבוטל מחובתנו לו, עלינו להבין את שפתו. חלה עלינו חובה לתרגם את שפתו לשפתנו.

לא מדובר כאן על המקרה הטריביאלי של תרגום משפה לשפה במשמעות הטריביאלית של תרגום מְעַרבית לעברית, למשל. מה שאולי טריביאלי, קשה יותר,  כי הוא דורש את הכרת שפת האחר, ו google translate לא ממש מהווה פתרון. יש מקרים שחלה חובה עלינו ללמוד את שפת האחר, במיוחד כאשר האחר הוא שכננו, אתו היינו אולי רוצים לחיות בשכנות טובה,  ולכן אני לומד ערבית מדוברת, אבל לא בזה העניין.

אני חותר לצורך שלנו לתרגם את שפת האחר, הדיבור שלו, לדיבור שלנו. גם כאשר אנחנו מדברים פורמלית באותה השפה. במונחי בלשנות או סמיולוגיה, לפחות כפי שנוסחו על ידי פרדינן דה סוסיר, חלה עלי חובה לתרגם את ה פארול שלו, לא רק את ה לאנג (Langue) שלו.

בעצם, כל אחד מאיתנו מדבר בשפה שונה. השפה שונה משום שאנחנו שונים זה מזה, והאופן בו אנו בוחרים לא רק מה להגיד (ומה לא להגיד) אלא גם איך להגיד את זה, לא רק משקף מי אנחנו, הוא כמעט מה שאנחנו. לכל אחד מאיתנו יש דרך שונה לבחור את המילים והביטויים שאותם נשבץ במשפטים שאותם אנו אומרים וכותבים, ודרך שונה במקצת להרכיב את המשפטים האלה. גם הדרך בה אנו הוגים את המשפטים, האמירות האלה היא מרכיב בדיבור שלנו; השתיקות, ההטעמות, ההיסוסים, עוצמת הקול, כל אלה הם מרכיבים בשפה הייחודית שאותה אנו דוברים, ב"דיבור" שלנו.

כדי באמת לתקשר עם האחר, למלא את חובתנו להכיר בו ובשונותו מאיתנו, חובה עלינו ראשית להכיר בכך שדיבורו  שונה מדיבורנו. ושיש עלינו חובה לתרגם את דיבורו לדיבורנו. לנסות באמת להבין שכאשר האחר אומר אמירה מסוימת, מהו הדבר שאותו הוא רוצה לומר. הדרך לעשות את זה, היא לתרגם: לנסות ולהבין איך אני הייתי אומר את מה אני שומע מפי האחר.

זה מובן מאליו כאשר עוסקים בתרגום יצירה ספרותית. שם זה מובן מאליו שעל התרגום לשקף נאמנה את שפתו הייחודית של הסופר או היוצר, את הדרך המיוחדת והייחודית בה הוא משתמש בשפה, את ה"קול" שלו, ה"דיבור" שלו. כל אלה נושאים את העולם הרוחני התרבותי שבו חי היוצר ובנוסף, חשוב באותה מידה, את השונות שלו, את הייחודיות שלו כאדם יוצר.

גם כאשר אנחנו מדברים עם מישהו שברור שהשיח שלו אחר משלנו: עורך דין, רופא, אדריכל, אנחנו מתאמצים נואשות לעשות את התרגום הזה. פחות כדי להבין את "קולו הייחודי", יותר כדי שנוכל להוציא את המידע החשוב לנו מתוך השיחה הזו. אבל אנחנו כן "מתרגמים", גם כאשר כל המשתתפים דוברים עברית.

את אותם דרישות התרגום הקפדניות, אותה שאיפה לנאמנות הביטוי המקורי והייחודי, אותו ההקפדה על שימור המשמעות המקורית, חובה עלינו להשית על עצמנו, גם כאשר אנחנו מדברים עם קרובי משפחתנו, חברינו, סתם מכרים, הקופאית בסופרמרקט, כל אחד.

החובה לדיבור של האחר נראית לי משמעותית בהרבה מהחובה לפני האחר. מכאן נגזרת חובתנו המוסרית להיות מתורגמנים נאמנים. כל הזמן. של כל אחד.

מודעות פרסומת

מיהו "ישראל"

הרשומה הזו היא תגובה ל"סערה" ברשת שנולדה כהמשך לפרעות שערכו "תושבי השכונות" בפליטים / מהגרי עבודה מאפריקה. מספר בלוגרים "נחשבים" (בניגוד לזה שבכאן) כגון החברים של ג'ורג', העזו למתוח ביקורת על אוסף האנשים שהפגין בדרישה לגרש את הפליטים האפריקאים, ועל הדרך גם היכה, בזז, וקרא קריאות גזעניות למכביר.

כל מי שהעז למתוח ביקורת על אותו אוסף פורעים גזעני, הואשם באופן מיידי בגזענות בעצמו, בעיקר על ידי אוסף אנשים, ביניהם "אושיית הפייסבוק" אורטל בן דיין, העושים את מוצאם הלא אירופאי קרדום לחפור בו, ומתעסקים ללא הרף בסוגיות של מיהו אשכנזי ומיהו מזרחי, ובכמה מקופחים הם עדיין, וכוונה כלפי השמאלנים האשכנזים המעזים ברוב חוצפתם למתוח ביקורת על מי ש"שלא הייתה לו את הפריבילגיה לגדול כאשכנזי".

ברור לי שכל התייחסות שלי לנושא תזכה גם אותי בכינוי גזען. אין מצב שאצא בסדר מהרשימה הזו, וגם אני לא בטוח שיש לי משהו מעניין להגיד בנוסף להררי המילים שכבר נכתבו על הנושא, אבל ראבאק, זה הבלוג שלי…

הורי הגיעו הנה ממזרח אירופה (מרכז אירופה לגרסתם….) ולכן כברירת מחדל אקוטלג כ"אשכנזי", וככזה  – כגזען שאינו יכול להמנע מלהיות גזען. אחד שה"פריבילגיות" שלהם "זכה" מתוקף היותו "אשכנזי" לא נותנות לו זכות למתוח ביקורת על מי שאינו "אשכנזי".  כאשר אביע את דעתי שההתעסקות בארץ שממנה עלו הורינו היא "פסה", ולא ממש רלוונטית לרובנו, אתקל מן הסתם בתגובת נגד חריפה שתטען שרק לצד המקופח, המדוכא, המזרחי במקרה זה, זכות להגיד באם ההתעסקות בנושא עדיין רלוונטית או לא. רק להם שמורה הזכות להגיד באם הגיע הזמן להוריד את נושא קיפוח המזרחיים מסדר היום.

ולמרות זאת, אטען שבעיני יש בכל זאת דפוקים ודפוקים יותר. אטען ש"המזרחיים" המנכסים לעצמם את מפגיני השנאה משכונת שפירא ושכונת התקווה (כאילו שכולם מזרחיים כברירת מחדל – מין אקט של גזענות הפוכה שבה קבוצה של מזרחיים אקדמאים ומשכילים מניחים באופן אוטומטי שאספסוף עני, שוביניסטי, סקסיסטי וגזעני הוא בהכרח מזרחי) הם לא הדפוקים ביותר. יש יותר דפוקים. הרבה יותר.

בואו נתחיל עם אותם המזרחיים הרהוטים, שקראו ולמדו ורכשו את הידע התאורטי הנדרש, ושיח הקורבנוּת זולג מעטם רהוט וקולח. אותם מקופחים על פי מוצא שבחלקם דווקא כן נפלה הזכות לסיים אוניברסיטה, ואולי אפילו בתארים מתקדמים, בניגוד להורי האשכנזים למשל, "בעלי הפריבילגיות" שעל פי חוק הועזבו מבית הספר, בילו את נעוריהם אם במחנה ואם ביערות, ומעולם לא מיצו אפילו את קצה הפוטנציאל האינטלקטואלי שלהם.

נמשיך אולי עם אותם "מזרחיים" החושדים ש"נווטו על ידי מזימות הההגמוניה האשכנזית" לבתי ספר מקצועיים, כדי שילדי האשכנזים יוכלו ללמוד בבתי ספר עיוניים ובכך לשמר את מעמדם ההגמוני בתרבות הישראלית. אותה התמרמרות, אותו שיח של מסכנות וקיפוח, אותו חשד לקונספירציה אשכנזית גרם לחיסול בתי הספר המקצועיים בארץ, וחבל. הייתה לי ה"פריבילגיה" הלא אשכנזית כמדומה ללמוד בבית ספר מקצועי ואני לא זוכר שהיה שם רוב מזרחי. אני כן זוכר את כל הדברים המועילים מאד שלמדתי, כמו לשרטט, להלחים, לשייף, להפעיל מחרטה, לעשות עבודות פח ומתכת, לבנות מגבר משפופרות ריק (כולל דרגת מגבר darlington משפופרת טריודה כפולה מסוג ECC83!), ועוד ועוד, דברים שאני מאד שמח שיש ש"בארגז הכלים" שלי, ומיצר שאין לילדיי.

נמשיך אולי עם תושבי השכונות, (שהנדל"ן שלהם אגב עלה בערכו משמעותית עקב הביקוש של פליטים אפריקאים לדיור. דירת שני חדרים בשכונת התקווה עולה יותר מדירת ארבעה חדרים בחיפה, בשכונה סבירה) הם מרגישים מסכנים. כל כך מסכנים, שאין להם את הקיבולת הנפשית לראות עד כמה מצבם שפיר לעומת הפליטים האפריקאים. מישהו מונע מהם לעבוד? מישהו מאיים עליהם בגרוש למקום בו חייהם בסכנה ברורה ומיידית? וגם אם לא סכנה ברורה ומיידית, אלא רק גיוס חובה ל-30 שנה בצבא הרודן האריתראי, ידידו הטוב של אפרים סנה, גם בזה לא כדאי להם להתקנא.המצב ברוב מדינות אפריקה רע, רע מאד, לא ניכנס לשאלה באשמת מי, אבל זה שישראל מוכרת שם נשק לכל אחד, בלי לבדוק בציציותיו, תורמת. לא סתם אנשים מנסים בכל דרך לצאת משם, לא חשוב לאן, אפילו הנה..

אבל בין המזרחים לאפריקאים יש עוד שכבה של דפוקים, שכבה עבה מאד אפילו, כארבעה וחצי מליון אנשים שאמנם אנחנו לא הולכים לגרש לאפריקה, ואנחנו לא מונעים מהם לעבוד (אלא רק אצלנו) אבל אנחנו גם לא נותנים להם זכויות אזרח. ליתר דיוק, שוללים מהם. לעומת הפלסטינים בשטחים הכבושים, מצב תושבי השכונות, מזרחיים או לא, טוב עשרת מונים. יש להם זכויות, יש להם דרכון וחופש תנועה, יש להם יצוג, ויש להם אפשרויות למוביליות כלכלית. היי, הממשלה המכהנת מייצגת אותם הרבה יותר מאשר אותי…

ומתחת לכל אלה יש כמובן את עשרות המיליונים הסובלים יותר מכל, אלו המשלמים בחייהם יום-יום. אלו הכלואים בכלובים בקטנים ממידת גופם. אלו הנגרסים חיים ביומם הראשון, אלו הנשחטים בגיל חמישה חדשים ואלו הנשחטים קצת יותר מאוחר. את הפליטים מאפריקה לפחות אף אחד לא שוחט ואוכל…אותם אף אחד לא כולא בכלובים זעירים (עדיין…)  או מפטם למאכל. כן, אני מדבר על בעלי החיים המשמשים ליצור חלב, גבינות, בייצים ובשר עבור עמישראל. אני מערבב פה עוול בעוול כי בעיני כולם יצורים חיים ובעלי תודעה. אני לא מציע לתת זכות בחירה לברווזים, אבל אני כן מציע לתת להם לחיות. אני לא מציע לתת זכות בחירה לפליטים מאפריקה, אבל אני מציע לתת גם להם לחיות, ובכבוד. מה לעשות, זה קטע אשכנזי כזה, של בעלי פריבילגיות :-). למרות שאני קורא הבוקר בכתבה של אביב לביא שזה "טרנד" כזה ובין כל הישראלים הצמחונים המפורסתמים נמצא גם שלומי סרנגה.

אפשר לפלח עוד ועוד את מדרג הסובלים. תת פילוח אחד המתבקש הוא בין נשים וגברים, ולא שכחתי אותו, אך כמו כל שאר הפילוחים, כשהוא בא מצד של גבר יהודי אשכנזי הוא יהיה פטרוני וחשוד באופן אוטומטי כמתנשא. יש מספיק נשים הנושאות את הדגל הזה בגאון ועושות זאת היטב. קולן נשמע, קול האפריקאים לא.

וישנם "ביתא ישראל", האפריקאים שהחלטנו לראות כמשלנו. אלו ששמנו עליהם כיפות (שלא היו להם באתיופיה) כדי שנדע להבחין ביניהם לאריתראים (חלק מאתיופיה עד לא מזמן)  ולא נרביץ להם אם נראה אותם ברחוב. המרוקאי המרגיש עצמו דפוק מכל, יכול לברך את עצמו על זה שלפחות מצבו טוב ביחס לרוב עולי/פליטי/מהגרי אתיופיה. הוא כבר לא שחור, השר אלי ישי היוצא חוצץ נגד האפריקאים ה"חומדים את ארצו של האדם הלבן"., הלבין אותו.  ותודה לאלי ישי – עכשיו גם אנחנו יכולים להגיד שיש לנו white trash משלנו…הוא.

לתושבי השכונות, ולכל מי שרואה את עצמו "מזרחי מקופח", אני רוצה להציע את המחשבה שהדרך אל מרכז החברה הישראלית לא עוברת דרך דריסת האחר. הבעיטה בראשו של החלש והיותר שחור לא תלבין את אלי ישי. רציתי להגיד "היא רק תשחיר את לבבו" אבל למה לשמר את הפיכת הפועל "להשחיר" למילת גנאי?

הדרך להגדיר את עצמך כ"ישראל" לא חייבת להיות על ידי אמירת מי לא ישראל. הדרך להיות "ישראל" יכולה להיות זו העוברת דרך פרשנות התלמוד של לוינס, למשל לדף פ"ג במסכת בבא מציעא, הדנה בדיני עבודה. שם, בכל מקום בו מתייחסים ל"בני אברהם יצחק ויעקב", אומר לוינס ש"אנחנו רשאים כמובן להבין שמדובר בקבוצה לאומית מיוחדת…" "אבל בכך אנחנו מצמצמים את המשמעות הכללית של המושג התלמודי ושוכחים כי "ישראל" פירושו עם שקיבל את התורה, וממילא אנושות שהשיגה את מלא אחריותה…" "בני אברהם יצחק ויעקב הם האנושות שהתבגרה…חובותינו הם ללא גבול." וחובותינו, על פי לוינס, הן חובותינו לאחר. ואת אלה, עסקני ש"ס רוצים שנשכח. ההגדרה שלהם של "ישראל" היא כולה על צד הזכויות.

ואם כבר קצת יהדות, אז הנה אמירה מאד רלוונטית של רבי ישראל מסלנט (ה"סלנטר"):

"צרכיו החומריים של זולתי הם צרכיי הרוחניים".

במחתרת, בשיעור תלמוד

אני יושב לי פה, בקורס האמור להתמקד ב"תשע קריאות תלמודיות" של עמנואל לוינס, ומרגיש כמו סוכן זר.

הקורס מועבר על ידי שני מרצים ביחד. מרצה לפילוסופיה ומרצה לתלמוד. ניסוי פדגוגי מעניין. הקורס מתנדנד הלוך חזור בין תלמוד לפילוסופיה, ובקטעים בהם עושים "מדרש" בתלמוד, אני מרגיש כאילו הגעתי לאיזה טקס הודי אזוטרי. אני אפילו לא מבין את אוצר המילים. דברים פשוטים כמו "הכי קאמר". כן, זה בעברית…

המרצה לתלמוד הוא דתי, כמו לא מעט מהתלמידים, ועולם המושגים שלהם, ה"שיח" שלהם כל כך זר לי, שזה ממש מאתגר לנסות ולפענח את הקודים התרבותיים שבהם הם משתמשים. לא אנסה אפילו להשתלט על אוסף הקיצורים של שמות חכמים יהודים מתקופות שונות (אני כן יודע מה זה הרמב"ם, אבל זה בערך). היושבים בכיתה אפילו יודעים לפי שם מסויים אם הוא אמוראי דור שני או דור שלישי, בעוד לי לא ממש ברור ההבדל בין אמוראים ותנאים. (כן, אני יכול להסתכל בויקיפדיה, אבל זה לא זה).

אבל אולי בסוף הקורס אבין קצת יותר את עולם המושגים הזה. אולי אבין משפטים כמו: "ומפייס ליה קומיהון", או "אם עשה כן עליו אומ' פדה נפשו מעבר בשחת וחייתו באור תראה". עמנואל לוינס כן הצליח לחצות את הגשר הזה, ואף להגיד דברים משמעותיים ומשפיעים על התלמוד, גם אם למדני התלמוד בדרך המסורתית ניסו להדוף אותו מעולמם, וראו אותו כ"כלב זר".

האנשים האלה פה בחוג למחשבת ישראל הם דתיים מתונים יחסים, "דוסים לייט". יש פה אפילו 33% נשים. אמור להיות לי אפשרי להציץ לתוך העולם הזה דרכם, יותר קל מאשר דרך השחורים. אני רק צריך להתגבר על הנוגדנים שיש לי לכל עיסוק בדת בכלל וביהדות בפרט. אני חייב לגלות קצת פתיחות לעולם ההגות הזה. ולא, אין לי שמץ כוונה לחזור בתשובה או לאמץ לעצמי איזו שהיא אלוהות.  אבל כן יש לי בעיה רצינית עם ההשקפה הפוליטית של רוב האנשים פה כפי שהיא עולה וצצה ברוב כיעורה בהפסקות – גזענות עירומה וחסרת כל מודעות עצמית. אני חושש שההכללה הזו, לגבי הקשר הזה בין יהדות מסורתית לשנאת זרים בכלל וערבים בפרט, נכונה לאחוז מאד גדול של האנשים שכיפה על ראשם. אז בינתיים אני שומר על פרופיל נמוך. ממילא אין לי סיכוי לשנות את דעתו של מישהו.

ולסיום, יש למישהו להשאיל לי את "תשע קריאות תלמודיות" לכמה חודשים?