פחד

נתבקשתי לכתוב תרגיל כתיבה על "פחד" – לכתוב רשימה של עשרה דברים שמהם אני מפחד, ולבחור אחד מהם לכתוב עליו יותר בהרחבה, אבל בלי להזכיר את המילה פחד או מילים נרדפות לה.

לא אחלוק אתכם את כל הרשימה, אבל הפחד שעליו בחרתי לכתוב היה אחד שחשבתי שהוא משעשע:  "פחד שלא אספיק להגיע לבורובודור, וטימבוקטו". נשמע היתולי, אבל לא לגמרי. אז הנה התרגיל:

אני במירוץ נגד האסלאם הרדיקלי, הלאומנות היהודית  והמוות.

יותר ויותר מקומות שתמיד חלמתי להיות בהם הופכים לא נגישים מבחינתי.  רובם בגלל האסלאם הרדיקלי. בדיוק השבוע דיברתי עם דניאל שלומד אתי פילוסופיה וגם "עושה פרוייקטים" במערב אפריקה, בין היתר במאלי. לבמקו הבירה הוא חושב שאפשר להגיע בשלב זה, אבל לא לטימבוקטו. מסוכן מדי עם כל הכנופיות המוסלמיות שירדו דרומה מלוב אחרי מות קדאפי, ומאלזיר. גם לטגהזה שבמאלי, עיר המלח שבספרו של אלברט קאמי, כנראה שלא אעז להגיע בשלב זה. מקווה שהצרפתים יחזירו שם את הסדר על כנו בעשר השנים הקרובות. אחרי כן, כנראה שכבר לא יהיה רלוונטי מבחינתי.

ומה עם קזבלנקה, מרוקו?  וג'רבה, טוניס? בשני מקומות אלו אפשר עדיין לבקר, בשלב זה. שני דברים יכולים לקטוע את האפשרות הזו – התחזקות האסלאם שם, או התחזקות הלאומנות היהודית כאן, שיגרמו לסגירת השערים בפני ישראלים לשתי מדינות אלה, ואפילו בצדק. כנ"ל לאינדונזיה.

לאינדונזיה עדיין לא התפשט האיסלאם הרדיקלי, עד כמה שאני יודע. ולכן הפירמידה הבודהיסטית הגדולה בבורובודור עדיין עומדת על תילה, ואם מחר הייתי קם ונוסע, הייתי יכול לראות את פלא היצירה האנושית הזה עוד בחיי. אבל אם אחכה עוד כמה שנים, כתם הצרעת של האיסלם הפונדמנטלי יגיע גם לשם, או שהם ינתקו את יחסיהם אתנו וכבר לא אוכל להגיע.

ויתכן שהפירמידה ששרדה אלפי שנים, תושמד. כמו פסלי הבודהה הענקיים בבמיאן, שבאפגניסטן, שפוצצו על ידי הטליבאן. משהו שהיה וכבר לא יחזור. לפני שלושים שנה, יכולתי. עוד הפסד במירוץ שלי אל המוות שאני מנהל עם האסלאם.

היו גם דתות אחרות שמחקו חלקים ניכרים של המורשת האנושית לפני שהספקתי לראות אותם. המאואיזם למשל והחורבן באתרים שהמהפכה התרבותית חוללה בסין. אבל כרגע,  האסלאם ואני במרוץ נגד הזמן. והאסלאם לא נסוג, הוא רק הופך יותר ויותר מדינות לסגורות בפני. תימן למשל. העיר צנעה היא אתר מורשת עולמי, ותימן בכלל מדינה מדהימה. צריך לקרות נס כדי שאוכל לבקר בה בחיים האלה.

האם זה ישנה משהו אם ראיתי מקום זה או אחר לפני שאתפגר? לא בקנה מידה קוסמי, אבל משום מה, לי זה חשוב. והאסלאם עומד בדרכי. אי אפשר לבקש שיחכו עם השטויות שלהם עד שבריאותי לא תאפשר לי כבר לנסוע?

מה אחרי? רשימת האתרים שלי לא ממש מזיזה לצאצאי. אסתפק הזה שאאחל להם שכדור הארץ ישרוד, כמקום ניסבל בעבורם לחיות בו. שיוכלו למצוא מקומות שאינם נגועים על ידי דת פנאטית כזו או אחרת. לא הרבה לבקש, לא?

מודעות פרסומת