בלבוב

"מה בדיוק איבדת שם בלבוב?" – שאל אותי כמעט כל מי ששמע שאני נוסע לשם, או שהייתי שם.
אז ככה: לא זו בלבד שלא איבדתי שם כלום, אלא שגם יצאתי לשם בטיול מאורגן (!), לגמרי בניגוד למנהגי, ועם לא מעט חששות, באחד מהטיולים של שלום וקטיה לאוקראינה. (גם על נסיעה קודמת לאוקראינה, לאומן בראש השנה, נשאלתי אותן שאלות. תשובות עליהן (אחרות), יש בסדרת פוסטים שהניבה הנסיעה ההיא).

בעניין הטיול המאורגן: בנסיבות רגילות אני אך שש לארגן נסיעות מסובכות להפליא, שעוברות לפעמים דרך שלוש יבשות וארבע מדינות, כולל טיסות בחברות תעופה אזוטריות. אבל הפעם, לא שלא בא לי לעשות את זה, פשוט לא היה לי עם מי לעשות את זה. לזוגתי שתחייה, הפרטנרית הכמעט קבועה שלי לנסיעות, יש תערוכה המציגה בגלריה אלפרד בתל אביב. אם לא הייתם בה עדיין, רוצו. ממש תערוכה סוף. אז אמרתי לעצמי – בוא ננסה את זה. כשרון הכתיבה של שלום בוגוסלבסקי (המדריך) עושה נפלאות גם ליעדים שלקהל הרחב נראים פרווה במקרה הטוב, כמו מערב אוקראינה, וחוץ מזה חשבתי, לא יהיה נורא לצאת מפעם לפעם מאזור הנוחות שלי, לזרום עם קבוצה ולהשתדל לא להיות קוץ בתחת.

גיליתי שטיול מאורגן כזה, בקבוצה קטנה ונעימה, הוא פתרון מצויין למי שאין לו עם מי לטייל, או שלא בא לו לארגן את זה. אמנם יכול להיות שהקבוצה תכלול אנשים מעצבנים שיקלקלו לך את כל הנסיעה, אבל בנסיעה הזו, קרה ממש ההיפך. הקבוצה והאינטראקציה איתה היו מרכיב מאד חיובי בנסיעה בת השבוע הזו.

ולגבי המקומות בהם ביקרנו? אודה על האמת: אף לא אחד מהם ראוי להיכנס לרשימת אלף המקומות שחייבים לראות לפני שמתפגרים. אבל יש לי בזמן האחרון משיכה ביזארית למזרח אירופה, לחלקיו שעוד לא המתערבו לגמרי, שהם עדיין בין לבין, בין המסורת הקומוניסטית והדלות שיצרה, לבין הקפיטליזם השבע עד להתפקע. למה דווקא עכשיו? אולי כי אני מזדקן, ויותר קשה לי לחשוב על לגייס את האנרגיות לארגן לבד הפלגה במעלה הנהר אל טימבוקטו (נאמר). אולי כי אני מרגיש שזו נקודה בזמן שאפשר עוד לתפוס את הארצות האלה לפני שיתמסרו סופית למולך הקפיטליסטי. כך, נראה לי למשל שיכול להיות טיול שווה מוורשה לסנט פטרסבורג ובחזרה דרך כל הארצות הבלטיות וגם דרך קלינינגרד (מובלעת רוסית, עימנואל קאנט נולד וחי שם כשקראו לזה קניגסברג). זוגתי שתחייה עדיין לא מבינה למה.

הנה למשל דוגמה למקום בו נמצאת הכלכלה שם, בזמן זה. במקום שתילים ממשתלות מסחריות כמו חישתיל, המייצרות עשרות אלפי שתילים זהים ומשווקות אותם במשתלות בכל הארץ, יושבת הקשישה בתמונה מטה, ומנסה למכור את השתיל היחידי שהצליחה להנביט בתוך גביע של יוגורט. לא יעיל, אבל זה מה שיש לה למכור.

לבוב למשל היא ממש יעד ראוי. יש טיסות ישירות אליה (והמטוסים מלאים…), ולבוא אליה לסוף שבוע ארוך יהיה השקעה לא רעה כלל של זמנכם. היא עיר שהייתה מאד מפוארת, ומרכז העיר עדיין נראה ממש טוב, עם הרבה כנסיות מפוארות ומעניינות (כולל אחת ארמנית), בניינים יפים, כיכרות ושדרות יפות, המון מסעדות זולות וטובות (כולל 2 טבעוניות ואחת raw). ישנו בה 4 לילות, והינו בה במצטבר יומיים שלמים כמעט, והיה כיף.

חוץ מזה, היינו שלושה ימים בהרי הקרפטים, שהם מאד ירוקים ויש בהם הרבה כפרים יפים, בטעם של פעם. עם רועות אווזים (צעירות) וקשישות המוליכות חזירי ענק בחבל, ברחוב הראשי בו עוברת מכונית פעמיים ביום, אולי. הרבה מאד כנסיות זעירות בחזיתות הבתים, בשילוב של פח נירוסטה כסוף, מוזהב וכחול. אהבתי. אין שם בדיוק "אטרקציות" אבל נחמד לברוח מהחום כאן לחופשה זולה וקרירה שם. ובקרוב תתחיל כנראה נהירה המונית לשם, אל "מערת הבעל שם טוב" שנתגלתה שם באורח מסתורי לא מזמן. ("ובאותם ימים שלח לו ה' את זיווגו באופן שמימי, (ואין כאן המקום להאריך). ולאחר נישואיו, התבודד בהרי הקרפטים מספר שנים, שהם היוו הכנה גדולה לתפקיד שהוכן לו בעולם,")

ולמרגלות הקרפטים, ממערב וממזרח, יש מספר עיירות, ערים קטנות, שפעם, שליש מאוכלוסייתן הייתה יהודית (היום כבר לא) ושליש פולנית או הונגרית (והיום כבר לא, מסיבות אחרות). בכולן יש בתי כנסת, חלקם מפוארים, ובחלקם ביקרנו, אבל החלק היהודי של הטיול, שאני מבין בהחלט שרוב המטיילים מישראל מעוניינים בו, פחות הלהיב אותי.

פחות התחברתי גם לפן הקולינרי של הטיול, אבל לטבעונים קשה במקומות כאלה, ואני לא עושה עניין מאוכל בכל מקרה. גם לא התרשמתי שהפסדתי מי יודע מה, המטבח האוקראיני, כולל כל ההשפעות שספג מהאיזור, הוא לא מהעשיריה הפותחת של מטבחי העולם.

לא רק בנושא האוכל, גם בעניין השתיה (לא של מים, גם לא מיץ) הרגשתי (והייתי) חריג בקבוצה. מארגני הטיול ממצבים את השתיה והאוכל באופן מאד הדוניסטי וכמרכיב מאד משמעותי בבילוי בזמן הטיול, והרגשתי קצת כמו ילד קטן בתוך הקבוצה שלרובה הייתה קיבולת רצינית ביותר לאלכוהול. אני לא מתנזר, אבל כן ממעיט בשתיה – זה פשוט לא עושה לי טוב. לא נורא.

אז חזרתי בתחושה טובה. היה מיקס טוב של עיר גדולה (יחסית), טבע, וערים קטנות. היה בסך הכל כיף. פגשתי אנשים שהיה לי מעניין לדבר אתם, ואהבתי את ה"מזרח אירופאיות" על הדרך. צילמתי גם לא מעט "ראשים" ואוכל לחזור ולהפציץ באינסטגרם.

הנה למשל שוק במוקצבו, בו יש עשרות דוכני גבינה שנשים עושות בבית, במשק הביתי, ומביאות לעיר למכירה. 

אוקראינה

אוקראינה בכותרות השבוע, אם כי אני מרגיש שתשומת לב הצבור הולכת ונשמטת  מהסיפור הזה. ולכן, בתוקף הסמכות שהעניקה לי שהייה של ארבעה ימים באוקראינה (מתוכם ארבע שעות בקייב!) בספטמבר האחרון, החלטתי להוסיף להררי המילים הנכתבים על המדינה, את הגיגי הצנועים.

בספטמבר, סביב ראש השנה, הייתי ארבעה ימים באוקראינה. אני מודה שאת רובם ביליתי בשטח שהוא לא באמת אוקראיני  – אומן. בכל הזמן שלי שם, במתחם היהודי הסגור הזה, במקום שהוא התגלמות מושג ההטרוטופיה, לא באמת ראיתי את אוקראינה. השהייה באומן הייתה מרתקת, וכתבתי על זה באריכות ובפירוט כאן, אבל ביום האחרון הייתי חייב כבר לצאת מהמובלעת הזו. אומן היא בחצי הדרך בין אודסה לקייב, והתלבטתי במי מהשתיים לבחור. כיוון שהטיסה שלי חזרה יצאה מקייב, בחרתי בה.

התחבורה באוקראינה מופרטת לגמרי. אינספור חברות אוטובוסים ומיניבוסים פועלות מכל מקום לכל מקום. הרבה פחות ריכוזי מאצלנו, אבל אני מתרשם שאנשים לא מתרוצצים הנה ושמה כמו במקומותינו. יחסית לגודלה של המדינה ומספר תושביה, הכבישים די ריקים והתחנה המרכזית של קייב, עיר הבירה, די זערורית. בתחנה, עדיין כמיטב המסורת הסובייטית, יושבת אישה מבוגרת וזעופה בשמירת החפצים, ועל הדלת, הסגורה, יש שלט עם השעות שבהן היא בהפסקת אוכל. כולל כמובן השעה בה הגעתי והשעה בה אצטרך לעזוב. אלא שלפנים משורת הדין, הסכימה האחראית לחזור חמש דקות קודם מההפסקה הבאה, כדי שאוכל לאסוף את התרמיל ולהספיק לאוטובוס האחרון לשדה התעופה. זה היה הימור מצידי, אבל היא אכן כך עשתה.

יש תחנה של רכבת תחתית כמה מאות מטרים מתחנת האוטובוס, אך איש לא היה מוכן לגלות את אזני על העובדה הזו, מאימת נהגי המוניות. ואני, שכל מה שידעתי על קייב ידעתי ממיסרון אחד קצר ששלח לי בני טל עם רשימת אתרים לראות, ומסעדה טבעונית אחת לאכול בה, את זה לא ידעתי. אז יצאתי מגב התחנה, והזמנתי אספרסו מהמוכרת שמכרה קפה ממכונת אספרסו משוכללת שהייתה מותקנת בחלקו האחורי של רנו קנגו, שחנתה וגבה למדרכה. אחת מהמסחריות הקטנות האלה – יש כאלה בכל רחבי קייב, ויש בהן קפה מצויין. כנראה שאין צורך ברשיון עסק או תשלום ארנונה לעסק כזה, אולי רק דמי חסות למי שצריך, אולי למשטרה.DSC03378

לידי עמד בחור, כבן שלושים, בחליפה ועניבה, ושתה קפה גם הוא. התחלנו לדבר, והתלוננתי בפניו על נהגי המוניות והמחיר המופרז שהם רוצים כדי לקחת אותי למרכז העיר (בדיעבד גיליתי ש פי 75 מעלות הנסיעה בתחתית). הבחור, שהסתבר שהוא עורך דין, הציע לקחת אותי לשם במכוניתו, במחצית המחיר שנהגי המוניות ביקשו. לא הצלחתי לדבר אתו הרבה, מסתבר שגם אזרח משכיל כמוהו, דובר רוסית אבל לא אנגלית. אבל מסתבר גם שמחצית הסכום שנהגי המונית ביקשו, הייתה שווה כשעה לעורך הדין הזה, שבמהלכה הוא הסיע אותי הנה ושמה, ואני מניח שאחרי זה, חזר למקום בו נפגשנו.

אז נחתתי במרכז העיר, ליד מנזר גדול ומפואר, אבל לא היה לי מושג איפה נמצא מה. לא ראיתי מפה של העיר, וגם לא הייתה מפה להשיג באיזור. אז שאלתי אנשים על אחד השמות שטל סימס לי, והלכתי לכוון. בסופן של יום, לא ראיתי הרבה "אתרים" ועל המקומות בהם אפשר לראות ציורים של Vrubel שאני מאד אוהב, כלל לא ידעתי. נו טוב, בפעם אחרת.  מהעיר ראיתי בעיקר את המרכז הישן שלה, שבו היה שוק איכרים שהתמקד בתוצרת אורגנית, מה שאומר שיש איזו עודפות מסוימת ברמת החיים שם, כשאנשים כבר מתחילים להקפיד על הקטנת הרעלים במזונם. לא היו לי תקוות גדולות לגבי סיכויי למצוא משהו טבעוני לאכול, אבל פתאום ראיתי חנות טבע באחד הבניינים ונכנסתי. הנחתי שאם יש מסעדה צמחונית או טבעונית, הם ידעו עליה. וצדקתי. אפילו דיברו שם אנגלית, נדיר אפילו בעיר הבירה. וכך יצא שהתגלגלתי לכיכר המרכזית של העיר, זו שבה התחוללו כל ההפגנות בזמן האחרון, שהפכה זירת קרב שבעקבותיה גורש ראש הממשלה בבושת פנים.

המסעדה, לא סתם טבעונית, אלא אפילו raw food vegan, הייתה משובחת. שמה Nebos  והיא ממש מטבח עילי – לא מה שציפיתי למצוא במדינה של תפוחי אדמה ובשר כמו אוקראינה. מחוץ למסעדה שם בכיכר, רעש וגעש הקפיטליזם בשיא הווליום.  כל הכיכר נוכסה על ידי חברת סקודה שהציגה שם את קווי המכוניות השונים שלה והקיימה במה בלב הכיכר שעליה התחלפו הזמרים בקצב מהיר, והפציצו במיטב להיטי הפופ האוקראיני, לפני קהל די דליל. רוב הקהל העדיף להסתובב בשמש, לשבת בבתי הקפה, ולעשות קניות בחנויות המותגים שלאורך השדרה הראשית.DSC03408

די הזכיר לי ביקור במוסקבה כמה שנים קודם. הפער האידאולוגי בין רוסיה לאוקראינה אינו סביב עקרונות כלכליים. גם אם פסלו של לנין לא הוסר מהרחוב הראשי בקייב, את שתי המדינות הקפיטליזם כבר אחז בחיבוק עז. בשתיהן, החלום הוא החלום האמריקאי, והמחשה לזה קיבלתי מלימוזינת ה Hummer הלבנה בעלת המרכב המוארך והחלונות הכהים שבה נתקלתי שוב ושוב כשעברתי מכנסיה לכנסיה לאורך הרחוב העתיק.DSC03376

בכל תחנה כזו יצאו ממנה החתן והכלה, היא בשמלת חופה לבנה והוא בחליפה שחורה ועניבה, מלווים בצלם, מסריט, ולהקת שושבינות ושושבינים בלבוש אחיד שעקבו אחרי הלימוזינה במכוניותיהם הפרטיות, והחדישות למדי. וכולם יצאו כאיש אחד להצטלם בכל אחד מהמקומות. מסקנתי? יש יפות באוקראינה, גם הלא בלונדיניות, ולא את כל הכלות הם מייצאים (מכירים את עניין "הכלה האוקראינית" המוזמנת בדואר?).DSC03382

אז על מה המחלוקת בין רוסיה ואוקראינה בעצם? חסרים לרוסיה שטחים? היא עדיין המדינה עם השטח הגדול ביותר בעולם, ובהפרש ניכר. (למרות שכמו בקנדה, המדינה השנייה בשטחה בעולם, רוב השטחים הם די חסרי תועלת) ועם אוכלוסיה דלילה. גם אוקראינה היא מדינה ענקית ודלילת אוכלוסיה. אז על מה המריבה בעצם?

יש הסברים גאוגרפיים. רוסיה תמיד שאפה שלצי שלה יהיו נמלים שבהם המים לא יקפאו בחורף ולכן היא רוצה לעצמה את חצי האי קרים. כמו שהיא עדיין מחזיקה ברשותה מובלעת בתוך האיחוד האירופי, בין פולין לבלארוס. יש שטח רוסי סביב העיר קלינינגרד שבה יש להם נמל, נמל בים הצפוני שאינו קופא בחורף. העיר קלינינגרד  אגב, פעם נקראה Königsberg , הייתה חלק אינטגרלי מגרמניה, וחי בה הפילוסוף הדגול עמנואל קאנט, עוד אחד שמתח ביקורת, ועוד בגרמנית…

עוד ממ קורע של Amir Schiby

עוד ממ קורע של Amir Schiby

היום העיר וסביבתה חלק מרוסיה, ובו זמנית עם הסכסוך בקרים, הצבא הרוסי עושה בה תמרון צבאי גדול, בנוכחות פוטין, "כדי שיהיה לכולם ברור".

לא ברור לי עד כמה באמת חשוב נושא "נמל שאינו קופא עבור הצי". בחצי האי קרים זה בכלל מופרך כי לרוסיה יש נתח לא קטן מחוף הים השחור שלו רצתה, יכלה להקים בו נמל לצי שלה. או שאולי אפילו כבר יש לה נמלים שכאלה. לא, זו בעיקר לאומנות רוסית, ורצון להחזיר לעצמם טריטוריה שעד לפני שישים שנה הייתה שלהם, והועבר בידי חרושצ'וב (האוקראיני) לאוקראינה. לא יותר מופרך מרצון עמישראל להחזיר לעצמו את שכם, מקץ אלפיים שנה. ומצד שני – לא יותר מופרך מהמחשבה שישראל תזדכה על השטחים שכבשה ב 1967.

ואגב לאומנות – גם לאוקראינים לא חסר מזה. למשל – התעקשותם לשנות את שמות כל המקומות לשמות אוקראיניים. אפילו קייב היא אצלם עכשיו Kyiv. וכפי שאפשר לראות בתמונת הכותרת של הרשומה הזו (זו שרואים רק  כשלוחצים על שם הרשומה) הם עדיין מעריצים את בוגדן חמלניצקי יימח שמו, שאותו אנו זוכרים כצורר יהודים ופוגרומצ'יק ובעבורם הוא גיבור לאומי.

חוף הים השחור, זה שהרוסים חומדים נתח יותר משמעותי ממנו, נראה לי כבר שנים ששווה טיול רציני. הים השחור ממש קרוב אלינו, אבל ממש לא מוכר לרובנו – כמו שהייתה טורקיה בשנות השבעים ואפילו השמונים. הייתה לי בזמנו תכנית לטוס לאיסטנבול ומשם להפליג במעבורת אל חצי האי קרים, אלא שהמעבורת כבר כמה שנים לא מפליגה. התכנית שעליה אני מפנטז היום היא לקחת מכונית מכאן במעבורת לרודוס ומשם לטורקיה, ולהתחיל להקיף את הים השחור דרך כל המדינות המקיפות אותו, החל מטורקיה. את החוף הטורקי ראיתי כבר כמעט לכל אורכו, מ Hopa  דרך Trabzon ועד Samsun, על יערות עצי האגוז שלו. יפה שם. לגבי השאר, אני לא בטוח עד כמה זה יפה או לא, אבל זה לבטח מעניין. יכול להיות מאתגר לעבור עם מכונית את כל הגבולות האלה, של מדינות שלא כולן בשלום אחת עם השנייה, אבל אני חושב שזה אפשרי.

רק שירגע קודם המצב בחצי האי קרים ושפוטין לא יבעיר את כל האזור.

פירושקי

בבוקר, המכוניות באומן מתחילות בנסיעה בלי רעש מנוע. לא, הם לא היברידיות. פשוט אין להן סטרטר. מקפידים להחנות אותן תמיד בירידה ומניעים אותן על ידי הרמת המצמד לאחר שתפסו מהירות. כך גם משאית מכבי האש בתמונה מטה, החונה בתחם הציון של רבי נחמן – לא ברור אם תהיה מסוגלת לצאת לדרך בהתראה מאד קצרה.DSC03059

גם האמבולנס המקומי של אומן לא יוצא לדרך, לא משנה כמה זה דחוף, לפני שהפרמדיקים יוצאים ודוחפים. וזה בניגוד לאמבולנס החדשדוש החונה בחצר הקלויז. DSC03131

האוטובוס מאומן לקייב לעומת זאת, פשוט מגיע מאודסה ולא מכבה את המנוע. יהיה מוגזם לבקש מהנוסעים לצאת ולדחוף. ועד שהוא יוצא, בתחנת האוטובוס של אומן, מוכרים פירושקי – מארגזי קרטון צהובים של בננות.

פירושקי

פירושקי בתחנה המרכזית של אומן

בקייב יש הרבה מכוניות חדישות, אפילו עם סטרטר. יש אפילו אולם תצוגה של פרארי. אבל אומן, ורבים מהמקומות מחוץ לעיר הבירה, הם מקומות של פעם. עם להקות אווזים החוצות את הכביש, ועם מוכרות הפירושקי העומדות בתחנות האוטובוס ומוכרות את הפירושקי שאפו מוקדם בבוקר.DSC03335

ראיתי אותן עומדות באחת מהעצירות שעצר האוטובוס חזרה של קייב.  שלוש, האחת ליד השניה, ליד תיבות עץ אפורות על גלגלים, מחכות בסבלנות ללקוח מזדמן בטפטוף הבלתי פוסק.

הלכתי לראות למה הן עומדות שם. עשיתי מין סימן שאלה כזה עם היד, ובתגובה אחת מהן פתחה לי את התיבה והראתה לי שבתוכה, תחת שכבות של בד וכרית נוצות, לשמירת החום, יש את גושי הבצק האלה, שעליהם היא הצביעה ואמרה:"פירושקי".DSC03334

זו הייתה מילה שהכרתי, וידעתי שאם המילוי לא בשרי, כנראה שאני יכול לאכול את זה, כי הבצק עד כמה שאני יודע, אין בו ביצים. אז עשיתי לה עוד סימן כזה, והצבעתי עם אצבע על הפרושקי, וסובבתי את היד ככה. ואז היא אמרה לי מהם המילויים שיש לפירושקי שלה, ושניים מהם ידעתי לזהות: "קַפוסְטַה" – כרוב ו"קרטושקֶה" – תפוחי אדמה. אז הלכתי על זה עם הקַפוסְטַה, והוא היה טעים.

הייתי תמיד בטוח שקַפוסְטַה היא מילה הונגרית, כמו בקַפוסְטַה לֶבֶש, מרק הכרוב שנהגו לאכול בבית אבי. זה שהפסקתי לאכול באיזה שלב, אחרי שגיליתי שאבי לא יכול להתאפק מלבשל בתוכו נקניק קבנוס, ולא יכול להתאפק מלהוציא אותו לפני ההגשה ולהכחיש שהוא היה שם בבישול, למרות שטעמו ניכר מאד. מסתבר שגם באוקראינית קַפוסְטַה מסמן כרוב.

טוב לדעת שפות 🙂  "קרטושקה" לא ברור לי מאיפה אני מכיר. אולי מסיפורי תש"ח / פלמ"ח, שם הם אפו "קרטושקס" במדורה? יתכן. זו מילה שהגיע הנה מהרוסית, והאוקראינית דומה מאד לרוסית, אף כי התעתיק שלה שונה.

הנה מתכון לפירושקי בנוסח רוסי ממולא תפוחי אדמה (טבעוני) וגם פרשקי במלית תפוחי אדמה מהמטבח הגיאורגי (טבעוני). לא מצאתי גרסה טבעונית לפירושקי כרוב. בכל המתכונים מכניסים ביצים קשות למילוי, אך כי אני די בטוח שלא היו ביצים בזה שאכלתי שם על אם הדרך באוקראינה.

סיטרא אחרא דוט קום

בימי כסטודנט בטכניון, לפני עידן האינטרנט, הטלוויזיה הייתה האויב. גרנו אז בהדר הכרמל, תחילה שנתיים בסביבה דתית קלות, ושנתיים ברמת ויז'ניץ, שכונה חרדית של ממש, של הגרופי'ז של האדמו"ר מויזיניץ. בתקופה ההיא, היו שכניי מזמנים אותי לפעמים לבתיהם באמתלה כזו או אחרת, ואז הייתה מפציעה לפתע טלוויזיה מתחת לערמת שמיכות או מפות בחדר המגורים, והיו מבקשים ממני, בסודי סודות, בלי שהשכנים ידעו, שאתקן או אסדר דברים בטלוויזיה עבורם. ואם היה צורך לקחת את המכשיר לתיקון, זה היה צריך להיעשות באישון לילה, "בהשקט ובבטחה" (ססמת הפנימייה הצבאית).

טוב, זה היה אז. הרדיו, האיום הקודם נשכח, והטלוויזיה הייתה אז התגלמות "הצד האחר", הסיטרא אחרא בארמית. היום, הסיטרא אחרא מגולם על ידי האינטרנט, ובמיוחד בגלגולו החדש והמסוכן יותר, זה שבטלפון. זה שבטלפון יותר מסוכן כי הרבה יותר קשה לפקח על הקהל השבוי, שלא יציצו אל מעבר לגדר.אומן 002-004

האמת, האיום אמיתי. כל טלפון חכם הוא חלון לעולם שדרכו יכול אדם להימלט, וירטואלית לפחות, מהכלא שבו שמה אותו הקהילה הסגורה הרמטית כמעט שלו. אתה יכול להפעיל לחץ חברתי ולמנוע מאנשים להחזיק טלויזיה או מחשב בבית. חיבור לכבלים או אנטנה זה משהו שהשכנים יכולים לראות ולהלשין עליך. האח הגדול מ"1984" יכול עוד ללמוד דבר או שתיים מהחברות החרדיות הסגורות על פיקוח ושליטה.

אבל אתה יכול למצוא מספיק מקומות שבהם אתה יכול לגלוש בטלפון, ואיש לא ידע. במיוחד אם תסתיר את מה שלמדת שם ואת ההשפעה של זה עליך.

כפי שאפשר לראות מטה מהעלון שחילקו שם באומן, הם לא חוסכים בסופרלטיבים. "פצצה אטומית", לא פחות. 70% מהנושרים, נשרו עקב גלישה באינטרנט, הם טוענים. מה זה אומר? שמרגע שאתה מסיר לאנשים את המחסום מהעיניים, ולו קצת, אולי הם מבינים שמה שמכרו להם מיום לידתם הוא לא כזה להיט?

נכון שזה לא הפוך, זה לא ש 70% מאלו שגלשו באינטרנט נשרו, זה פחות "גרוע" ממה שהכותרת מנסה להראות. אבל עדיין, אין לי ספק שאכן האינטרנט הוא איום ממשי על לכידות הקהילה ואפשרויות השליטה בה. וזה לא רק אינטרנט, זה גם "סרטים". אפילו "במבי"?

אינטרנט הוא כל כך זוועה, ש"בעל שבט הלוי" (מה זה?) גורס שאם הברירה היא בין אישה המפרנסת את בעלה הלומד בכולל, בעבודה במקום בו יש אינטרנט , או אשה עובדת במקום בלי אינטרנט ובעל עובד גם הוא (שומו שמיים!!!) אז האופציה השנייה עדיפה! שהבעל יצא לעבוד למחייתו? רק כדי שאשתו לא תעבוד במקום בו יש אינטרנט? באמת שכלו כל הקיצים.

וה"גאון" רבי משה צדקה, הולך אפילו יותר רחוק – יש לגרש מבית הכנסת את מי שחשוף לאינטרנט או לטלפון לא כשר! לא לצרף אותו למניין אפילו. לא קצת קיצוני?

זהו פשוט טרור שעושים לבני הקהילה. משטר אימים של דיכוי והפחדה.

אומן 002-003

עוד לפני שהאינטרנט פלש לטלפונים, כבר היה על החרדים להגדיר "גן נעול" של תחומי מספרים שבהם הם יוכלו לדבר רק אחד עם השני ולא חס ושלום עם חילונים. כתבתי על זה רשומה בשם הקומות הכשרות. כך החרדים קוראים לגרסה המצונזרת של הטלפונים הסלולריים.אומן 002

אני עדיין עובר מפעם לפעם ברמת ויז'ניץ, בעיקר כשאני נוסע לרחוב ארלוזורוב 8, לרכוש מהקיפלי האגדי של לייבל. וזה השלט שאני רואה על חלק מהבתים שם:אינטרנט

מה גורם לאנשים לשים שלט שכזה? האם יש אנשים ששמים שלטים על בתיהם כמו: "אני לא גונב" או "אני לא מכה את ילדיי? אם לקלוט אינטרנט או סרטים זהו חטא כל כך חמור, אז למה מישהו צריך להצהיר את מה שמובן מאליו? שהוא לא עושה את זה?

אלא אם כן, הדעות חלוקות. ויש הגורסים שהאינטרנט נחוץ לצרכי פרנסה, או יכול להיות מועיל לפעמים. ואז, יש כאלה המרגישים צורך להצהיר שהם מהיותר מחמירים, מהיותר מדקדקים. כי יש לא מעט מזה בחברה החרדית, מעין תחרות בהקצנה, בבחינת "שופוני, אני יותר אדוק ממכם". וזה מתבטא בפרשנות יותר ויותר קיצונית של כל מיני מצוות ואיסורים. אם יש תקופת נידה, אז לוקחים עוד מקדם ביטחון שבוע לפני ושבוע אחרי, ובינתיים משתגעים מחסך מיני, עד כדי כך שילדות בנות שלוש מהוות פיתוי שיש להעלים מן העין.

גם באומן. בכניסה היה אינטרנט אלחוטי בחינם, שבו השתמשו בעיקר הלא חרדים, וגם החרדים האמריקאים והצרפתים. הוא כמובן היה נעול בחג ובשבת, אבל אם הוא היה נעול ולא מכובה, סימן שמישהו שם כן המשיך להשתמש בו. DSC03035

אבל מצד שני, לא היה שם רב אחד שלא יצא עם קצף על השפתיים בדרשתו, כנגד האינטרנט.אומן 002-001

היו מתונים יחסית, כמו למשל הרב בצרי, שהציעו פתרון טכנולוגי לבעיה טכנולוגית: יישום שישדר לחמישה חברים כל פעולה באינטרנט הנעשית בטלפון חכם. כך יהיו לכל אחד חמישה שומרי כשרות שימנעו ממנו לצרוך תכנים לא ראויים.

מה שתמוה בעיני, זה שהם לא מבינים שזו מלחמה אבודה מראש. אם צריכים חמישה כדי להשגיח על האחר, איזה סיכוי יש להם? ככל שזעקות החמס רמות יותר, כך ברור לי שהסיכויים לבלום את זה קלושים יותר. עם כל המשטור והדיכוי.

ויש גם קריקטורות:אומן 002-002

הכרזות באומן כנגד האינטרנט בכלל והאייפונים בפרט (עם זה אני מזדהה, לכו על אנדרואיד!) היו בכל מקום. אפילו על הקיר שמתחתיו, בערך, קבור רבי נחמן. זה מפצירים במתפללים להתפלל שיוציא את השאול תחתיות (==אינטרנט) מאיתנו.

אינטרנט

וגם כאן, בעוד פשקוויל, יותר חריף, מדובר כבר ב"רשתו הטמאה של השטן" ו"התנתק מרשתו הארורה של הסטרא אחרא ושבור את כל המכשירים הפוסלים אותך וכובלים אותך." הלודיטים לא יכלו לנסח את זה יותר טוב…

אינטרנט

עוד אי אלו רשומות על אומן בראש השנה… וזה הופיע השבוע על כרזותmaran123_g

 

התבודדות

בכל ביקור שלי בסביבה דתית אני בוחן בעניין, ותכופות גם מצלם, את הפוסטרים המודבקים לכל משטח חשוף. לאו דווקא פשקווילים היוצאים חוצץ כנגד אדם או תופעה אלא גם כאלו הטורחים להדריך את הקהל בכל מיני דברים. אותי, מענייו ללמוד מה הם אותם המסרים המועברים בפוסטרים האלה, גם במישור הגלוי  וגם זה הסמוי. אפשר להבין איך הקהילה הדתית מתפקדת וחושבת. לפעמים על נושאים שעליהם לא היה לי שמץ של מושג.

ידעתי שבחברה הדתית והחרדית יש גמ"ח לכל דבר, כולל גמ"ח לצחצוח נעליים בערב ראש השנה באומן. ועדיין, הפוסטר הזה, ל"גמ"ח הסעה להתבודדות" הפתיע אותי ביצירתיות שלוהתבודדות

למחרת, בדרשתו של הרב מיימוני, למדתי יותר על עניין ההתבודדות אצל חסידי ברסלב. הוא סיפר שהוא היה מעורב בהעתקת בית קברות יהודי במקום כלשהו (כנראה לא בישראל, פה מזיזים רק קברי לא יהודים) ו"לתדהמתו" אחת הגופות שהוצאה מקברה נשמרה במצב מצויין, ללא שמץ רקבון אף שנקבר לפני כמה שנים. הגופה הייתה עדיין "חמימה", להגדרתו. אני מצטט אותו, וזה לדבריו משהו שהוא חווה, לא משהו שהוא שמע.

המושג הזה, של "קדושה דוחה ריקבון" מקובל בנצרות המזרחית, אבל חשבתי שאצל היהודים מקובל העניין הזה של "לעפר תשוב". טוב, לומדים משהו חדש, ומופרך, כל יום. אבל הרב מיימוני, דעתו לא נתקררה עד שהלך אצל אשתו של אותו מת, שעדיין הייתה בחיים, וחקר אותה על בעלה המת. האם הוא היה "צדיק נסתר"? האם היה למדן גדול ואיש לא ידע? לא אמרה אשתו. האם עשה מעשי צדקה רבים בסתר? לא, גם זה לא. תעלומה.

ואז אמרה אשתו, שהיא זוכרת שהוא נהג להסתגר בחדר לשעה כל יום. הוא היה חוזר מהעבודה, נכנס לחדר ונועל את הדלת. ויוצא אחרי שעה. אהה! זה ההסבר! הוא היה צדיק נסתר בזכות שהקפיד על "ההתבודדות".

מסתבר שעניין ההתבודדות, ועדיף בחיק הטבע, הוא מהותי לחסידות ברסלב, יתכן לחסידות בכלל. בניגוד לויפסנה (אני חושב), אתה לא אמור להקשיב לקולך הפנימי. אתה אמור לעסוק בדיאלוג פעיל עם אלוהים. לדבר אתו, להקשיב לו, להתפלל, גם אם לא תפילה פורמלית.התבודדות

טוב זה מעניין. רעיון טוב לדעתי להתנתק לאיזה שעה ביום מכל הרעש שמסביב, בלי דיבורים, בלי מסרונים, בלי מיילים, בלי לשמוע מוזיקה או דיבורים ברדיו, בלי הצצה לפייסבוק, בלי לקרוא כלום, אפילו לא עוד איזה רשומה ב"דרכי עצים".

יש הרצאה מענינת ב TED בערך על אותו הנושא, של Sherry Turkle. הססמה שלה היא שהחלפנו conversation ב communication, אבל גם היא מגיבה לאותו דבר, להתקפה הבלתי פוסקת על חושינו, המדכאת קליטה יותר בלתי אמצעית של העולם.

אצל מרטין היידגר, האופנים שבהם אנו חווים את העולם "ממש" הם שעמום ודאגה (sorge). אל עניין ה"דאגה" קשה לי להתחבר, זה לא בא לי טבעי. אבל בעניין השעמום, אני לגמרי מסכים. והתבודדות היא אכן דרך טובה.

זה לא חייב להיות דווקא ישיבה בחיק הטבע או מדיטציה בתנוחת לוטוס. גם כשאתה שוחה בריכה אחרי בריכה, אתה לגמרי לבד, אתה לא שומע כלום, אתה רואה מעט מאד (אני שוחה בלילה בעיקר) והראש מצטלל, והמחשבות רצות, והרבה פעמים אני יוצא מהמים עם איזה סיפור קצר כבר כתוב לי בראש (כמו למשל זה על חביב) או לפחות איזו רשומה. בכל מקרה, זה מרענן ומפרה.

וגם כשאתה יוצא להליכה, בלי אזניות ומוזיקה או רדיו, בלי לדבר עם אף אחד, ועדיף בחושך, האפקט אותו אפקט. זו צורה אפקטיבית של התבודדות. יותר אפקטיבית, לפחות למטרות שלי, מאשר לנסות ולנהל דיאלוג עם המשגה אנושית שעל דעתי לפחות, לא מתקבלת.

אבל גם מדיטציה זה סבבה. וגם לצאת לטבע, ליער אם יש בסביבה, גם יכול לעבוד. ביערות הכרמל זה עובד אפילו יותר טוב, כי תושבי עספיה ודלית אל כרמל שרפו את כל תחנות הבסיס הסלולריות בסביבה, ואין לכן לא תעבורת קול ולא תעבורת נתונים באזור. שימושי אם אתם נוטים להתפתות רק לרגע.התבודדות

אני מקווה שחלק מהחסידים מפיקים בכל זאת קצת "הנאת שעמום" מההתבודדות, אפילו אם זה לא יגרום לגופתם להישאר שלמה שנים אחרי מותם…

ועוד אי אלו רשומות על אומן בראש השנה…

דברים ששמעתי באומן

יצאתי לטיול לאורך נהר אומן, שלאורכו מתרחש טקס התשליך. השביל נפרד מהנחל בשלב מסויים ופנה מעלה, אל הרמה שמעל. המשכתי לעלות, בניסיון למצוא זווית צילום טובה לטקס התשליך בהמשך היום. שדה הראיה נפתח לרווחה, השמיים היו מכוסים עננים והמראה כולו היה מרהיב. שלושה נערים חרדיים, בערך בגילאי 12-13, חשבו כמוני, וקריאה ספונטנית יצאה מפי האחד: "איזה יופי!". ומיד אחרי כן, הוא ליכסן מבט אל שני חבריו והפטיר:"לא שזה יפה….".

זה כן היה יפה, אבל כנראה שיופי הוא לא משהו שנערים חרדיים אמורים ליהנות ממנו או להעריך. יתכן שזה לא מספיק "רוחני". אם אלו הערכים שמוקנים להם, לא פלא שהפרבר היהודי של אומן נראה כמו שהוא נראה, מכוער כמו שכונות חרדיות בארץ, למשל רמת וויזניץ בחיפה. זה לא רק העוני ורמת החיים הנמוכה. זהו פועל יוצא של בוז, ואפילו שנאה אקטיבית להנאה אסתטית.

חזרתי חזרה במעלה השביל מהנחל אל ה"ציון". מולנו ירדו שורת שוטרים אוקראינים, כנראה החלפת משמרת. משמאלי שמעתי נער דתי (לאומי, לא חרדי) אומר לחברו: "בוא נזוז הצידה, באים טמאים..". ידעתי מקריאה על העניין הזה, על הבוז והטינה לאוקראינים בפרט וללא יהודים בכלל, אבל בכל זאת, ההתבטאות הזו, ועוד רבות ששמעתי דומות לה, הדהימו אותי.

נכון, יש את הרקע ההיסטורי של השואה, ושל הפוגרומים ביהודים לפניה, אבל זה יותר עמוק מזה.

יש לי הרגשה, שכל אותן מצוות שבין אם לחברו, בסך הכל כללי התנהגות בסיסיים ביותר, הפכו להיות מצוות שבין יהודי ליהודי. שמעתי את זה שם שוב ושוב, תמיד היחסים הראויים בין אנשים, זה תמיד בין "יהודי"  לבין "יהודי". לא במקרה משתמע מזה שהכללים הבסיסיים ביותר לא חלים על יחס ללא יהודים.

ממש לא היה לי מושג עד כה על המידה שבה מטפחים בציבור החרדי והדתי-לאומי את השנאה והבוז לאחר, לגוי, ללא יהודי. מתייחסים אליהם כ"טמאים", "משוקצים", לא אנשים.

למה זה? אולי הזרמים האלה היו שם תמיד. ואולי, רק אולי, הם מתחזקים כחלק מהצורך לתחזק את כיבוש השטחים והעם הפלסטיני היושב בתוכם. מאד מקל עליך לגזול אדמות, לדכא אנשים ולמנוע מהם את זכויותיהם אם מחנכים אותך מגיל צעיר שהם בעצם לא-אנשים. ולכן לא רק שמותר לגנוב מהם, אלא אפילו מצווה -כפי שטענו אותם שנתפסו גונבים בסופרמרקטים באומן. הם באמת חשבו שמותר לגנוב מגויים. עד כדי כך, שרבנים היו צריכים לכתוב את זה במפורש, שגזל מגוי "יש בזה איסור" (אבל "גזל גוי" כנראה שונה מ"גזל יהודי")

Top-001

את שנאת הזרים, הבוז ל"טמאים", שמעתי לא מעט במהלך החג. והיחס הזה השתקף גם בדרשות הרבנים ששמעתי בשני ימי החג. ראיתי את הכרזות בכל מקום הפונות ל"אחינו היקרים העולים להסתופף בצל קדושת רבינו הקדוש זיע"א" (אחי, זה גם אני….) בברכת "ברוכים הבאים בשם השם" ואומרות ש:"הנכם מוזמנים להשתתף בסדרת שיעורים בתורת רבינו הקדוש זיע"א להתחזק ולהתעורר כראוי בדרכיו ועצותיו הקדושים אשר ימסרו מפי רבני ברסלב שליט"א".

תכננתי מלכתחילה לשמוע דרשות של רבנים, אך במיוחד אחרי השיעור העצוב בלימוד דף הגמרא שנגמר מצדי לפחות במפח נפש, קיוויתי לשמוע דברים קצת יותר עמוקים, עם קצת יותר משמעות.

בחרתי ללכת לדרשות בעברית אשר בחלקו הספרדי של הקלויז, הנמצא (כמובן) מתחת לזה האשכנזי, שגם גדול ממנו בהרבה (אך לא מפואר יותר). את הדרשות באידיש היה לי קשה יותר להבין, אף כי אני דובר גרמנית. ובהערת אגב אציין שאני רואה מאד בחיוב דווקא את זה שהחרדים משמרים את השפה האידית, וגם את זו הארמית (בלימוד התלמוד).

הדרשה הראשונה, בערב החג הראשון לאחר התשליך, הייתה של הרב בנימין זאב בצרי, מבאר שבע. הגעתי אליה טיפה באיחור כי הייתי עסוק מאד בניסיונות למצוא את הזוית המתאימה לצלם את טקס התשליך. ומפי הרב בצרי אני מצטט בתשליך בצל הצלם את ההברקה לגבי "איך יודעים שאומן אכן מקום קדוש?", "כי אפילו ה "ימח שמו וזכרו", (הידוע בראשי התיבות של שמו: יש"ו, או כפי שיש כמה מיליארדים המכירים אותו: ישו) אפילו הוא הגיע לאומן." כשהוא מתייחס לפסל ישו שהוצב ליד הנהר. הרב בצרי, אף הוסיף מרוחב ועומק ידיעותיו הגאוגרפיות ש:"אין עוד מקום בעולם בו יש צלוב על סלע ליד נהר". אכן הוכחה!

היו לו עוד הוכחות מסוג זה לכל מיני דברים. הוא יגע ומצא משפט בן 4 מילים שאותו אני לא זוכר, משהו כמו "מי י___ה לנו השמימה" שאם מחברים את ארבעת האותיות האחרונות בכל מילה מקבלים את האותיות  י-ה-ו-ה ואם מחברים את ארבעת האותיות הראשונות מקבלים את המילה "מילה" ואם מחברים את ארבעת האותיות הלפני אחרונות בכל מילה, מקבלים, איכשהו, לא ברור לי איך, וגם בסיכול אותיות, נ-ח-מ-ן. ומכאן הוא הפליג והרחיב ופירש ומצא משמעויות אינסוף.

אני חייב לציין שהמתודולוגיה הזו נראית לי קצת לא מדעית. מופרכת אפילו, אבל מה אני מבין? אולי אם הייתי מאמין באלוהים, הייתי מאמין גם בתגליות שמתגלות על ידי גימטריה, נומרולוגיה, בחירת האות ה N בכל מילה אשר במשפטים חסרי משמעות ועוד דברים מופרכים שכאלה. בעצם, אם חושבים על זה, לא יותר מופרכים באמונה באל, או בצדיק, או בקבר של צדיק.

היו לרב בצרי, גם רעיונות לפיתוחים טכנולוגיים כנגד הסיטרא-אחרא שהאינטרנט מהווה, אבל על נושא זה עוד תבוא רשומה נפרדת.

בלי קשר לתוכן הדברים, הרב הפגין מה שנקרא presentation skills. יש לו כאריזמה, הוא יודע לדבר לפני קהל ולתבל את דבריו בחוש הומור. הוא יודע להנגיש את דעותיו ל"חֶברה" שלא מהקהילה שלו. אבל מה לעשות, לא קניתי את הסחורה שלו. הדרך שבה הוא בחר "להוכיח" דברים נראתה לי מעט לוקה בריגורוזיות שלה.

למחרת שמעתי שתי דרשות. הראשונה, של הרב מאיר מיימוני שדיבר בעיקר על אספקט ההתבודדות של חסידות ברסלב (שווה רשומה). ממנו למדתי כמה ביטויים שלא הכרתי קודם, כמו למשל:

"בקי ברצוא, בקי בשוב": יש להמשיך בדבקות גם בעליה וגם הירידה. גם כשיש לך "נפילה".

"כשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה, וצריך להיות לו שני בקיאות, הינו בקי ברצוא, בקי בשוב" (ליקוטי מוהר"ן, סימן ו). ומבאר רבי נתן: "והפירוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לשוב אל ה', צריך לחגור מותניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד… בין שיזכה לאיזו עליה, לאיזו מדרגה גדולה, אף-על-פי-כן אל יעמוד שם… שזהו בחינת בקי ברצוא, שהוא בחינת: "אם אסק שמים שם אתה". וכן להפך, שאפילו אם יפול, חס ושלום… אל יתייאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך… כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך, וזה בחינת: "ואציעה שאול הנך". וזה בחינת בקי בשוב".

זהו אותו הפן בהגות רבי נחמן המדבר על זה ש"מותר ליפול", לא להיות מושלם. הרחבתי על זה יותר כאן.

כרמלית : עוד לפני שבנו את הרכבת התחתית בחיפה, שכיום כבר לא מובילה אף אחד לשום מקום מועיל (העיר פשוט זזה), מסתבר שכרמלית היא "אחת מרשויות השבת". היא בעיקרה מקום שאינו מוקף במחיצות (רשות פרטית), ואינו מקום הילוך לרבים (רשות הרבים), כמו למשל חיק הטבע. אזורים כאלה היו אמורים להיות "מקום פטור", כזה שאפשר לטלטל בו חפצים בשבת. אבל כדי שאנשים לא יעשו זאת, המציאו "חכמים" את מושג הכרמלית – מקום שבו אסור להוליך חפץ יותר מד' אמות.  כרמלית בא מ: כ-'ארמלית', היינו כאלמנה, שאינה לא נשואה ולא רווקה, כלומר הכרמלית אינה לא רשות הרבים ולא רשות היחיד.

עכשיו שאני יודע מהי כרמלית, מה בדיוק אני עושה עם זה? חוץ מלהרהר על שפע הסייגים שחכמי ישראל עם הדורות טרחו להטיל על בני העם היהודי…

בעל הדבר : השטן, הסטרא אחרא

אחרי הרב מיימוני, עלה שלא על פי סדר הנואמים, הרב דיין. הוא התחיל את דרשתו בניגוח החסידויות האחרות, ובמיני הוכחות לכך ש"הדרך שלנו טובה יותר". נשמע לי קצת ילדותי. כמו כל הרבנים האחרים, היה לו גם מה להגיד בגנות הטכנולוגיה, וכעת חוד החנית מופנה כבר לא לאינטרנט אלא לסמרטפונים. אבל הוא התחיל דווקא בעדינות, בקריאה לקהל להתחיל (עם שכמותי) בעדינות, לא להכביד בתחילה עם דרישות מיותרות, להכביד את נטל המצוות אט אט. אולי, אם אקרב לדת, אוכל בהתחלה להתעלם מכרמליות  למיניהן וכן לטלטל חפצים עמי במהלך טיול בחיק הטבע בשבת.

המסר העיקרי של הרב דיין, היה "מחל על כבודך וכבד את השם". כשהוא אומר "מחל על כבודך" זה לא באותה המשמעות שחילוני היה אומר את זה. כוונתו למעשה שתמחק את עצמך, את דעותיך, את זמנך, תבטל כל שיקול "אזרחי" ותשים את הפולחן הדתי מעל כל דבר אחר בחייך. רף המינימום מבחינתו? שעתיים לימוד תורה ביום.

לסיכום שלושת הדרשות: אלו אנשים היודעים לדבר בפני קהל, אבל לא משתדלים יותר מדי לאתגר אותו אינטלקטואלית. אולי זו לא דרכם של חסידים, יותר של "מתנגדים". לא יודע. קיוויתי לשמוע דברי חכמה לשם שינוי – אני ממש לא פוסל את האפשרות לשמוע כאלה בספירה הדתית. שלושת הרבנים האלה לימדו אותי רבות על הדרך שבה חושבים בעולמם על דברים. כמתצפת אנתרופולוגי, זה היה מועיל לשמוע אותם. אבל אם החכמתי, זה היה במישור המציצני. תובנות עומק, מאירות עולם, לא לקחתי משם. פשוט, כי לא חילקו כאלה.

עוד רשומות על אומן….

מדריך לאומן

אחד הדברים היותר מעוררים השתאות באומן (פרט לקדושה, שאותה רבי נחמן בחר לא לחשוף בפני) הוא העניין הלוגיסטי. עשרות אלפי אנשים נוחתים על העיירה הזו סביב ראש השנה, לתקופה שבין שלושה ימים לשבועיים, וצריך לספק להם פתרונות לינה, אוכל, מקוואות, מקומות תפילה, מעבדת שעטנז, קפה תה ועוגיות כל שעות היממה, שמירת חפצים ו Wi-Fi חינמי עם פיאות מסתלסלות, (נעול בחג ובשבת).DSC03035

וזה חוץ מהשינוע של כל האנשים מהארץ לאומן וחזרה, רכבת אווירית של ממש.

אז הנה מדריך קצר לאומן

לינה:

יש כחמישה גושי בניינים בני עשר קומות האחד המהווים מעין בית מלון. יש בהם מעלית שאני מניח שהיא מעלית שבת,  והם הקרובים ביותר לעניינים. יש לי הרגשה שהדיירים בהם הם אלו הקבועים, וקשה למצוא בהם מקום.DSC03148

יש את "קריית הלינה אומן". אוהלי ענק המחולקים לחדרים, כשמונה מיטות לחדר. כ $150 לאדם לתקופת ראש השנה. בכל המקומות אלו המחיר הוא מחיר קבוע, לא משנה לכמה ימים באת. יש בזה צדק, כי אין סיכוי להשכיר את המיטה לאדם אחר אחריך, אבל אתה יכול לנסות למכור את כרטיס הכניסה לאחר אם אתה מוצא כזה. יש שוק משני למיטות האלה. DSC03132

יש גם מקומות לינה בבניין של ה"צדיק מיבנאל" בחדר ענק. יתכן שרק לחסידיו.לינה

ישנו "בית רבנו", מעין הנגאר ענק מפח עם מיטות קומתיים בצפיפות ומקלחות בבניין סמוך. זה קצת רחוק, מעבר לעמק, במקום בו לפי המסורת נפטר רבי נחמן. בכלל, מחירי הדיור יורדים דרמטית עם המרחק מהציון הקדוש, ויורדים עוד יותר דרמתית במקומות הנמצאים מחוץ לתחום העירוב, שחשוב לשים לב שהוא שונה בשבת ובחג.

ערוב למי שמוכן לכתת את רגליו אל מחוץ לתחום השבת (אבל לא רחוק), מזומנים מספר מלונות שבהם בפחות ממחיר מיטת קומתיים עם עוד עשרה באוהל, אתה מקבל חדר נאה לעצמך. כמו למשל המלון הנחמד הזה, Sophia הנמצא ממש בתוך גן סופיה, אחד הגנים היפים ביותר שראיתי בחיי.DSC03005

ואם לא שריינתם לעצמכם מקום באחד מהמקומות האלה, (עוד מהארץ, בדרך כלל דרך הקהילה שלכם), או באחד מהפונדקים היותר יוקרתיים שליד הציון כמו ה Uman Inn,DSC03147

אז מן הסתם יצודו אותכם אוקראינים ברחוב ויציעו לכם מיטה באחד מחדרי האירוח שהם בנו בחצר האחורית של ביתם.  זה עוד יותר יקר, וצריך להתמקח, ומאד צפוף, אבל עדיין נראה לי האופציה היותר מוצלחת באומן. חלק מהמקומות קצת רחוקים אבל לא מאד, ויש להם בדרך כלל חצר נחמדה עם סככה ושולחנות בה אפשר לשבת, לשתות ולאכול בכיף.

האופציה הזולה ביותר ללינה באומן – חינם: הביאו אוהל משל עצמכם. יש שדה משופע עם אוהלים ממש מתחת לציון,DSC03209-001

ואנשים גם מקימים אוהלים בכל פיסת אדמה פנויה ושטוחה בחצרות המבנים,DSC03087

אוכל:

יש שלושה מסלולים אפשריים לאוכל באומן:

1 – רכישת תלושי אוכל בשיטת הכל כלול לאחד מאוהלי האוכל שבמתחם האוהלים שברחוב פושקינה.DSC03019

שם מובטח לך מקום ישיבה שמור וממוספר ליד שולחן לכל ארוחות החג. מישהו נתן לי תלוש לארוחת צהריים ביום השני של חג שהוא לא התכוון להשתמש בו, והלכתי לבדוק.אומן 001 ההגשה שם היא על ידי מלצרים אוקראינים, בקופסאות פלסטיק המוגשות אחת לשולחן. אנשים שם דווקא היו מבסוטים מהאוכל. אני לא. מהחמין והקוגל לא יכולתי לאכול שכן הם מכילים מרכיבים מן החי (אני טבעוני) אבל אנשים אכלו בתיאבון. הפסטה הייתה דוחה, וסלט הירקות (עגבניות-מלפפונים) נחתך שלושה ימים קודם והיה פשוט דייסה. החומוס כבר פיתח קרום, אבל היה בערך הדבר היחיד שיכולתי לאכול שם. אז אכלתי. בקיצור, לא חוויה קולינרית, אבל אם אתם קרניסטים (כלומר בחרתם לאכול בשר) אז אפשר לשרוד.אוכל

2 – רכישת תלושי אוכל בשיטת הכל כלול לכל החג ללא מקום ישיבה. אתה בא, נותן את התלוש שמתאים ומקבל את הארוחה בקופסאות שאותן אתה לוקח למקום מגוריך ואוכל. אין לי מושג איך האוכל, וזה עולה כ $40 לכל ארוחות החג.

3 – בישול עצמי במקום המגורים. הרבה אנשים באים לאומן ומבלים יותר זמן ליד המנגל (כלומר הקרמטוריום לבעלי חיים) מאשר בתפילה. אבל איש לפי דרכו. הסופרמרקטים באומן מצויידים היטב, גם במוצרים כשרים, ויש מבצעים על וודקה חורטיצה עם הכשר מיוחד. יש כאלה שבעלת הבית קונה ומבשלת עבורם, מן הסתם בתשלום נוסף.

אז מה אני אכלתי שם? לא בחרתי באף אחת מהאפשרויות מעלה. היה לי תרמיל קטן ובו בננות, גזרים, אגוזים ופירות יבשים והייתי מבסוט.  הפסקת צהריים עשיתי ברחוב פושקינה מעבר למחסום הכניסה ליהודים בלבד. יש שם מאפיה של גרוזינים ובה תנור חרס גדול שעל דופנותיו הם מדביקים ואופים חצ'אפורי מעולה, מין סוג של כרוכית. יש עם בשר אבל יש גם עם תפוחי אדמה, עם כרוב וגם כזה עם תפוחי עץ, שיכול להתחרות עם מיטב הכרוכיות בווינה המעטירה. אז לקחתי לי אחד, וישבתי בשקט בגן הנחמד ממול, ונחתי קצת מעמל יומי.

ויש עוד מסלול לאוכל: אפשר לשתות ולבלוס כל היום עוגיות, שבאומן נקראים משום מה "מזונות" או בקפה סטר-בקס (עם פיאות לחיים) המקומי או באחד מאוהלי "הכנסת האורחים" של נדבנים שונים. לא מאד בריא, גם לא טבעוני, אבל בחינם. אפשר להעביר ככה יומיים שלושה בלי להוציא כסף, אם אין לכם כסף או שיש לכם כסף, אין לכם תלושים  ואתם לא רוצים להשתמש בכסף בחג.DSC03038

רחצה:

אם אתם ישנים באוהל, במקווה יש גם שרותים ומקלחות. ויש גם שרותים ציבוריים בהרבה מקומות, אפילו נקיים יחסית. כניסה למקווה עולה אמנם כסף, אבל במהלך החג לא בודקים את כרטיס הכניסה. לידיעתכם, רק שתדעו שכניסה ללא כרטיס היא "בחזקת גזל". כרטיס עולה $15.מקווה

שרותים אחרים:

יש שמירת חפצים ליד הקלויז אם אתם חוששים להשאיר באוהל דברים או לפני הכניסה למקווה (יש אזהרות).

צחצוח נעליים: יש גמ"ח "צחצוח נעליים" בכניסה למתחם. סגור בחג.

יש מעבדה לשעטנז ליד הקלויז,  מאוישת על ידי "וועד בינלאומי בודקי שעטנז". אם אתם חוששים שהשטריימל שלכם לא כשר, דעו לכם שהמעבדה סגורה במהלך החג.שעטנז

עוד רשומות על אומן…

תשליך בצל הצֶלֶם

תמונות של טקס התשליך היו התמונות היחידות שמצאתי במהלך התחקיר שעשיתי לפני הנסיעה לאומן וניכר שזהו אחד המקומות היותר פוטוגניים במקום. ליד אגם קטן, עצי צפצפה בוכייה מאחורי המתפללים העטופים טליתות. היה לי גם ברור איפה אני צריך להתמקם כדי לצלם את הטקס בצורה טובה, על סלע מוגבה בצידו השני של האגם.

ואז בא ישו, וטרף לי את הקלפים.  גם הוא התמקם על אותו הסלע.

מפי הרב בצרי, שאת הדרשה שלו שמעתי אחרי התשליך, למדתי שההוכחה הניצחת לכך שצריך לבוא לאומן ושאומן היא אכן מקום קדוש, היא שאפילו ה "ימח שמו וזכרו", הידוע בראשי התיבות של שמו: יש"ו, או כפי שיש כמה מיליארדים המכירים אותו: ישוע, אפילו הוא הגיע לאומן. וש"אין עוד מקום בעולם בו יש צלוב על סלע ליד נהר"!!

אם אתם תוהים למה הכוונה, כאשר ברור שלא מעט פסלים של ישו יש באומן המאוד מאוד נוצרית, לבטח שאפשר להניח שבכל אחת מהכנסיות מוזהבות הכיפה המשקיפות על הציון מראשי הגבעות הסמוכות יש פסל של ישו הנוצרי. ובכן, לפסל אחד מאד ספציפי כיוון הרב: לצלב ועליו פסל שהוקם במהלך השנה האחרונה על סלע גדול הצופה על האגם הקטן, זה הנמצא ישירות מתחת לציון,  שבו נהגו הבאים לאומן לעשות את טקס התשליך מדי שנה. זה שעליו תכננתי להתמקם ולצלם את הטקס.DSC03133-001

את הצלב הקימה עמותה של תושבים מקומיים, למרות התנגדות "וועד אומן" שמתפעל את השכונה שסביב הציון והקלויז. הוועד הודיע לשלטונות אוקראינה ש"הוא לא אחראי" למה שעלול לקרות לפסל, ובתגובה הוצבה ליד הפסל עמדת משטרה. בתקופת ראש השנה, ישבו בעמדה בין ארבעה לשישה שוטרים בחיבוק ידיים.DSC03228

בכל מקרה, הפסל, או ה"צֶלֶם" כפי שמכנים אותו באי הציון, פעל את פעולתו. קהל המתפללים לא רצה להתפלל כאשר הצלוב משקיף עליהם מלמעלה, יהודי מעונה שכמותו. והם העבירו את הטקס לקטע במורד הנחל, יפה מאד גם הוא, לא רחוק משם. חלק קטן מהמתפללים בחרו להישאר באגם אך דאגו להפנות את הגב אל הפסל, חלק פשוט עמדו על הגשר שמעל מוצא הנחל מהאגם, אבל הרוב, הסתדרו לאורך גדת הנהר בחלק שאחרי הסכר. היה שם די והותר מקום לכולם.DSC03264

אמנם התכוננתי מראש לצלם את טקס התשליך, וטרחתי לברר אצל אנשים איפה ומתי זה קורה. זה היה מבלבל. חלק אמרו לי שזה לפני תפילת מנחה, חלק אמרו שאחריי.

אף אחד לא היה בטוח איפה בדיוק זה הולך לקרות, הם פשוט תכננו ללכת עם הזרם, כך שלא ידעתי מראש איפה להתמקם לצילום "מול" קהל המתפללים.

אז הלכתי עם הזרם. אבל בצד הזה של הנהר, יחד עם כל המתפללים, לא הייתה לי זווית טובה לצילום. לצוות הצילום הפולני שצילם סרט תיעודי על "תופעת אומן" היה פתרון טכני מצוין: מצלמת סוני אלפא מחוברת למסוק זעיר, בעל חמישה רוטורים שריחף מעל הקהל וצילם מן הסתם תמונות מעולות. מסוקים כאלה נמכרים ב pantip plaza בבנגקוק תמורת כמה מאות דולרים (יש אפילו ב $250), וזה בדיוק מה שצריך בסיטואציה כזו. הצוות הפולני, כולם במצנפות של נ-נח-נחמ-נחמן מאומן, עושים שם עבודה יסודית, נראה שהולך להיות סרט שווה צפייה.DSC03274

ואז ראיתי כמה צוותי צלמים מצידו השני של הנהר והבנתי ששם גם אני הייתי אמור להתמקם. לקח לי כארבעים דקות של הליכה מזורזת להגיע אל הגשר, לחצות אותו, ולהגיע לשם, ועוד בערך דקה לחזור, בסירת משוטים של האיכר שגר שם. אבל אז כבר החשיך, והתמונות יצאו מעט מאכזבות.DSC03266

לא ראיתי אנשים מנערים את שולי בגדיהם (כפי שקראתי שנהוג) או הופכים את כיסיהם (כפי שמשום מה חשבתי שהמנהג). אבל ראיתי שמצידו השני של אתר התשליך, יש בור מים גדול, מחצבה נטושה שהתמלאה במי גשם. שם משלבים אנשים תשליך עם טבילה. המים שם מאד קרים, והטובלים לא ממש יודעים לשחות. למשטרה האוקראינית כבר מוכנות שם שני סטים של מאזנים, ווסתים ומכלים כדי שהצוללנים יוכלו למשות את גוויות הטובעים, כפי שהם אכן עשו בהמשך החג, כך קראתי בעיתון.DSC03216

עוד רשומות על אומן…

נשות אומן העגומות

בתאוריה, אין נשים (יהודיות) בראש השנה באומן. זהו אירוע לגברים בלבד.DSC03105

אך למרות שיצאו לא מעט פסקי הלכה האוסרים על הגעת נשים, יש כנראה כמה פורצי גדר שהביאו את נשותיהם עמם, אולי כי היה קשה להם להתמודד עם ילדיהם לבדם. על זה למדתי לא מראיית הנשים עצמן ברחובות אומן, אלא מהשלט הגדול הזה שהתנוסס בכניסה לציון:נשים

השלט, שצילומו קצת מטושטש,  הוא מטעם בית דין צדק לענייני אומן, ואומר: "היות ושנים רבות לא עלו נשים כלל לציון רבינו בימי ראש השנה, ובזמן האחרון נפרץ ובאות נשים רבות, אנו מבקשים בכל לשון למען קדושת המקום והזמן שלא תצאנה הנשים לרחובות."

הנשים אכן מצייתות ולא יוצאות לרחובות.  הן כנראה במטבח. ראיתי נשים באומן רק פעמיים. הפעם האחת הייתה כשניסיתי, עקב הדוחק הגדול, לעקוף את הציון דרך חצרו האחורית של אחד מבתי הדירות, ושם, מוסתרות על ידי הגדר אך עדיין כנראה בטווח קרינת הקדושה של רבינו, הסתודדו כמה נשים, לבושות מאד בצניעות, והקשיבו לתפילות, רואות ואינן נראות. להערכתי, בקבוצת הנשים מטה נכחו כמעט כל נשות אומן, והן לא נראו עליזות.

נשות אומןהפעם השניה שבה ראיתי אשה מחוץ לדירתה באומן, הייתה בחיק הטבע, בגבעה מעל נהר אומן. זו הייתה אשתו של דוד דבש, מתנחל מחברון שבא עם חלק גדול מ 14 ילדיו. האיש טיפוס. דיברנו קצת, ואז הוא נעמד לפתע בשדה לפני, ושר לי שיר, מלא אמונה ותום. משהו אחר לגמרי. כך שיתכן והיו עוד כמה נשים באומן, שאולי גרו בבתים שלא במרכז, ויצאו אל השדה להתאוורר. יתכן.דוד דבש ומשפחתו

רואים את הנשים מציצות מחלונות הדירות בבנייני הדירות רבי הקומות שבמתחם (הקומה העליונה בצילום מטה). היו מספר תוקעים בשופר שאפילו שמו לב אליהן, ונעמדו במיוחד מתחת לחלונן כדי שגם הן יוכלו לשמוע תקיעת שופר.DSC03202

היו גם מספר נשים אוקראיניות במתחם, למשל המוכרת בחנות המשקאות החריפים, ובעלות הבית של הבתים שאנשים שכרו. ולכן, היו חלק מהקהל ש"שמרו עיניים", כלומר התהלכו וראשם עטוף בבד כדי שלא לראות "מחזות פריצות (נשים)" אלה, היה צריך להוביל אותם ממקום למקום. לא היו הרבה כאלה, אני חייב להודות.

הנשים, שנשארו בבית בארץ, עם הילדים, היו גם הן נוכחות במובן מסוים. בכל זאת, כל הנוכחים שם נעדרו מהבית בחג, ורבים מהם נעדרים מהבית בחג כל שנה. נשים אלה כן עלו בלא מעט שיחות שקיימתי עם אנשים. הסבר אחד שקיבלתי, מחוזר בתשובה בשם דוד שריקי, לשעבר מאשדוד שעבר לירושלים אל הרב שלו, שהם כבר מושלמות, ולכן אין להן צורך לעלות אל הקבר. מעניין. הן מצד אחד טמאות, מצד שני פרוצות, מצד שלישי מושלמות. כנראה שהתואר מיושם תמיד לפי העניין.

אבל כששומעים על מעללי הרב ברלנד, "פורץ הדרך לאומן" ומהחשובים במנהיגי ברסלב, שנמלט למרוקו במקום להתמודד עם האשמות במעשים מגונים והטרדה מינית בנשים מקהילת "שובו בנים", להן הבטיח שמשמוש שדיהן יביא אותן לידי "אצילות", אז אולי זו התכונה שנשים צריכות שתהיה להן – אצילות. הרב ברלנד נפקד השנה לראשונה מאומן, שלטונות אוקראינה לא היו מוכנים להבטיח שלא יסגירו אותו לישראל.

עוד רשומות על אומן…

אומן אומן ראש השנה

קהל המבקרים באומן הוא מאד הטרוגני. כל הספקטרום מחסידי ברסלב אולטרא-חרדים משכונת מאה שערים ועד חילונים סקרנים שכמוני. וכל התחום שביניהם. ההטרוגניות הזו גדולה בהרבה מהחברה החילונית, לפחות זו לה אני חשוף.DSC03238

זה ניכר אפילו בתכונה בולטת לעין כמו צבע העור. יש לא מעט עולי רגל לאומן שעורם מאד כהה. אין לי מושג אם הם מעולי תימן, אתיופיה, הודו או תפוצה אחרת, אבל אין תחום כזה רחב של גווני עור נאמר בהפגנה למען זכויות בעלי חיים, או נגד הכיבוש. שם תחום גווני העור בהיר יותר מחיוורון. ואני אומר את זה בצער רב.

עוד דבר אחד בו אפשר להבחין מראיה בלבד: החוזרים בתשובה הם משכמם ומעלה. פשוטו כמשמעו. הם יותר גבוהים מהממוצע. גם חרדים מארה"ב ומצרפת גבוהים יותר מהחרדים הישראלים, בממוצע כמובן. זה אומר משהו פשוט ועצוב, ילדי החרדים בארץ לא ממצים את פוטנציאל הגדילה שלהם, סביר להניח שבגלל מחסור חמרי. וזה שמקצצים את קצבאות הילדים, לא ישפר את המצב.DSC03203

בערב החג, לפני שכולם מתעטפים בטליתות, ניכר גם הבדל ניכר בסגנון הלבוש. מ"נוער גבעות" בלבוש פסבדו-תנכי, עבור בלובשי הטרנינגים המבהיקים עם עדיפות בולטת לדיאדורה, בעלי החליפות עם המקטרונים הקצרים וההדוקים, חובשי השטריימל והקפוטות, לובשי הקיטל, ועוד מגוון מלבושים שבסביבתי אני לא רואה בדרך כלל. גם כאן יש הבדלים ניכרים אפילו בין קבוצות ברסלב השונות, על פי הרב שאחריו הם נוהים. ויש גם הלבושים בבגדים "חילוניים" רגילים, אולי קצת יותר חגיגיים. כתב מדור אופנה היה יכול לעשות באומן פרויקט של ממש.DSC03076

עד כאן לגבי הבדלים הניכרים לעיין. ויש גם הבדלים הניכרים לחושים אחרים. אחד ההבדלים, הקשור לחוש שדווקא לא זוכה להרבה תשומת לב, חוש הריח. לא מעט מהמבקרים הפחות אדוקים, אפשר להריח את האלכוהול על נשימתם. ואצל חלק עוד יותר גדול, אפשר להריח את הסיגריות. מסתבר שאפשר לעשן בחג.DSC03152

קראתי שרבים מן המבקרים הלא קבועים, לא אלו היותר חרדיים הבאים כיוון שחייבים לבוא, אלא אלה הבאים כי הם מחפשים משהו, או רוצים לבקש משהו, אלו מדווחים על תחושות חריגות, של "יציאה מן הגוף", של תחושות גופניות ממש ותחושות רוחניות יוצאות דופן. שאלו אותי לא אחת "מה הרגשתי" והאם לא הרגשתי משהו? איזו תחושה של התרוממות רוח, של רוח קודש אולי, אולי של נחמה?DSC03084

עם הגישה שאתה הגעתי, לא היה סיכוי גדול שזה יקרה, אפילו לא אצל רבי נחמן. אבל הסתכלתי סביבי, לראות האם אחרים באמת חווים דברים שכאלה, או שאלו בעיקר סיפורים שנועדו להצדיק את הנסיעה בדיעבד ולהכשיר את הקרקע לנסיעות הבאות. ראיתי לא אחת ריכוז גדול מאד בתפילה, בעיקר אצל הקהל היותר דתי. שם ראית התרכזות, והתבודדות אפילו בתוך ההמון. אבל דווקא בקהל הזה, כך קראתי, תחושות על טבעיות נחשבות כמעט לא ראויות. DSC03072

אבל האחרים, הלא קבועים והפחות דתיים, אלו שמדווחים על אותן התעלויות, בהם אתה יכול להבחין בקלות בעזרת חוש השמיעה: אין להם יותר מדי סבלנות לעמוד ולהתפלל, או ללמוד דף גמרא, או להאזין לדרשות הרבנים. אז הם רוקדים ושרים. או צועקים, דברים כמו "אבא", או "אמא" או "אומן אומן ראש השנה".

אמנם רבינו לא דרש הרבה, רק לקרוא "עשרה קאפיטֶל תהילים", עשרה פרקי תהילים שהוא קיבץ ושלהם הוא קרא "תיקון הכללי". מחלקים שם בכל מקום פנקסים או דפים כאלה, וגם אני קראתי בהם, בניסיונותיי להשתלב. נעצרתי קצת לפני סוף המזמור האחרון, מזמור קל"ז, זה המתחיל ב:

א  עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל–שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ: בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן.
ממשיך ב:
ה  אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי.
ו  תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי  אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי:
אִם-לֹא אַעֲלֶה, אֶת-יְרוּשָׁלִַם עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
ונגמר ב:
ח  בַּת-בָּבֶל,  הַשְּׁדוּדָה:
אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ  אֶת-גְּמוּלֵךְ, שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ.
ט  אַשְׁרֵי, שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ אֶל-הַסָּלַע.

את המשפט האחרון כבר לא הייתי מסוגל לקרוא. מה זה הדבר הזה? לא פלא שמזכירים מהמזמור הזה רק את השורות הראשונות. אשרי מי שינפץ עוללים אל הסלע? זו הדת היהודית?

אלו הפסוקים שקריאתם אמורה למנוע ממני את "פגם הברית" אחת לתמיד? (פגם הברית == אוננות, עבודת יד)

בכל מקרה, יש בקהל כאלה הקוראים את התיקון הכללי שוב ושוב, עשרות פעמים. אך לא מעטים הבוחרים לעבוד את השם בשירה וריקודים, או בצעקות היוצאות מן הלב ומגיעות אל אזני הצדיק (יש לקוות). והלהיט השנה הוא השיר שאלה מילותיו: "אומן אומן ראש השנה, אומן אומן ראש השנה,אומן אומן ראש השנה,אומן אומן ראש השנה,אומן אומן ראש השנה,אומן אומן ראש השנה,אומן אומן ראש השנה,אומן אומן ראש השנה,אומן אומן ראש השנה,אומן אומן ראש השנה," וחוזר חלילה.

האם הם חווים התעלות, תחושות יוצאות דופן במהלך השירה המונוטונית הזו? אני ממש לא יודע. הסתכלתי על פני האנשים בקפידה, בניסיון להבחין, ולא ראיתי לכך עדות.

עדיין מטריד אותי המסר של השיר הזה. אין בו פניה לאל, אין בו פניה לרבי נחמן. אין בו תפילה, אין בו בקשה. יש בו רק צרוף של שם העיירה ושם החג שבו באו המבקרים לעיירה. מה בעצם השיר אומר? "תראו אותנו איך אנחנו עפים על עצמנו שבאנו לאומן בראש השנה?".

לא מספיק שמבחינות רבות פולחן הרב הפך תחליף לפולחן האל, ופולחן קבר הרב הפך תחליף לפולחן הרב. עכשיו הופיע "פולחן הנסיעה לאומן בראש השנה" והוא החליף את "פולחן הקבר" שהחליף את "פולחן הצדיק" שהחליף את "פולחן האל", שהחליף (לדעתי) את פולחן האדם.

אבל אם זה עושה לאנשים טוב, סבבה.

עוד רשומות על אומן…

אדריכלות של קודש

מתחם הציון של רבי נחמן מאומן (בעצם מברסלב) מכיל את מבנה ה"ציון", המקום המציין את מקום קבורתו המשוער של רבינו (משמאל בתמונת הכותרת של הרשומה), את ה"קלויז", בית כנסת גדול מאד (מימין בתמונת הכותרת של הרשומה), גוש בתי דירות בני עשר קומות האחד המשמשים להלנת עולי הרגל בראש השנה ועומדים לדעתי ריקים רוב ימות השנה, ואסופה של בניינים אחרים, חלקם בבניה קלה, המשמשים מניינים שונים של קבוצות דתיות שונות, ומתווספים מדי שנה כדי להכיל את הקיבוץ ההולך וגדל.  אף אחד מהבניינים האלה לא הולך לזכות את מתכננו (אם בכלל היה כזה) בפרס פריצקר.DSC03148

יש אמנם תכנית לבניית מבנה שיכלול בית כנסת עם מקומות ל 22 אלף מתפללים, והמודל המוצג מרמז שיתכן שאדריכל כלשהו היה מעורב בתכנון. אבל שני המבנים המרכזיים במתחם, בניין הציון ובית התפילה, הנקרא ה"קלויז" נבנו עם השנים טלאי על טלאי, באמצעים מצומצמים, כדי להכיל מספר מקסימלי של אנשים במינימום עלות. וזה ניכר.

אין בהם שום שיקול אסתטי, אלא רק נסיון לדחוס כמה שיותר מושבים לחלל מוגן מגשם (חלקית לפחות, אמצע ה"ציון" נעדר גג, וכשיש גשם, רוקדים בגשם). כך נראית החזית הדרומית של הציון:DSC03157

הציון, המקום בו כנראה קבור רבי נחמן, הוא מבוך של חללים, חלקים מתוחמים בחלונות זכוכית אטומים כדי שכוהנים יוכלו להתפלל בהם בלי חשש לטומאה. חלקם תוכננו לשמש כמטבח או לרחצה והוסבו. חלקם פשוט יריעות פלסטיק המתוחות מעל כל פיסת קרקע הצמודה לציון.DSC03086

עניין הטומאה ללא ממש נהיר לי. מצד אחד חלון זכוכית במסגרת אלומיניום מהווה חיץ מספק בין כהן לטומאת המתים, מצד שני, יש כוהנים חרדים היושבים במטוס, חלל אטום בהחלט, בתוך שקית ניילון אטומה מחשש שהמטוס יעבור בטיסה מעל בית קברות, 30,000 רגל מתחת. כמו זה:בשקית

לא ברור לי איך הוא נושם. מרכז תקרת הציון, נעדר קירוי, אולי משיקולים של אוורור הטומאה. יש בו חלוקה להרבה תת חלקים שחלקם מושכרים לחסידות כזו או אחרת וחלקם שמור לכוהנים. והבניין מוקף סככות מכוסות פלסטיק וקרויים זמניים אחרים שגם בהם מתקיימים מניינים. כך נראה החלל המרכזי של הציון:בתןך הציון

פסק הלכה שפרסם הרב ארוש לפני כמה שנים אפשר למרבה המזל את ביזור הקהל. הוא דחק במתפללים לא לדחוק זה את זה במאבק להגיע קרוב ביותר אל קבר הצדיק והרגיע את המאמינים שהילת הצדיק מגיעה עד קצה הציון, ואף מעבר, ולכן לא חייבים להידחף. ואין ספק שאומן היא מקום הרבה פחות אלים מקבר הרשב"י במירון בזמן הילולת ל"ג בעומר.DSC03211

DSC03257

הציון הוא המבנה הנמוך משמאל בצילום מעלה. יש אוסף של גשרים אוויריים המחברים את חלקי הציון לאזורים שונים במתחם, ועליהם יכולים כוהנים להתהלך ללא חשש טומאה. צורתו הכוללת של המבנה נראית לכן קצת לא קוהרנטית. כך מראה חלק הציון הפונה אל אזור המקוואות.DSC03096DSC03258

הקלויז, בו מתפללים רוב החסידים, הוקם כבר לפני 180 שנים, הוא המבנה עם הגג המוזר מצד ימין בתמונה מעלה. לא מזמן הוספה לו קומת גלריה שהוסיפה כאלף מקומות ונבנתה במינימום עלות. אני לא מהנדס קונסטרוקציה, אבל הייתי שם ברזלים קצת יותר עבים. ומשקיע גם בחלונות שאפשר לסגור.Top

כך רוצים  חסידי ברסלב לראות את הקלויז שלהם:Top-005

וכך הוא נראה בפועל:קלוז

אני מניח שחבל להם להשקיע כספים במבנה הזה כאשר יש תכניות למבנה של קבע ענק ומפואר. אבל מצד שני, הבניין הסופי הוא עדיין חלומות באוקראינה, ויש גם זרם משמעותי בחסידות ברסלב הקורא להעלאת עצמות רבי נחמן ארצה. כי הוא חזר מארץ ישראל לאומן כדי להיות קרוב לחסידיו, וכך אמר בפירוש. ועכשיו שחסידיו רובם בישראל, נראה, גם לי, שלהעביר אותו לישראל תואם את כוונותיו.DSC03097

בכל אופן, כל מושב בקלויז, ויש כ 4500 כאלה, נרכש בכסף רב על ידי אנשים, חלקם רכשו להם מושב לכל החיים והם משכירים אותו בשכירות משנה כשהם לא באים. מדובר על כ 15000$ למושב קבוע בגלריה, הרבה יותר למטה, קרוב לארון.Top-002

כך נראה פנים הקלויז בזמן תפילה, כשהוא מלא. החלל די מואר ומאוורר, ועם ים הטליתות והקיטלים, הוא הרבה פחות מכוער מבזמנים בהם הוא ריק.

DSC03195

וחוץ משני המבנים האלה, יש אוסף מבנים בגדלים שונים בהם מתפללות קהילות שונות. הגדול מתוכם, בהרבה, הוא מבנה תעשייה סובייטי ישן שהוסב חלקו לבית כנסת ענק וחלקו למתחם שינה, של חסידי "הצדיק מיבנאל".DSC03088

יש עוד מבנים רבים. אבל אני חושב שמבחר הדוגמאות שהבאתי עד כה מכסות היטב את המגוון הארכיטקטוני של מתחם ציון רבי נחמן באומן. אף לא אחד מהם הוא בנין לשימור, ובאף אחד מהם לא הייתי רוצה להימצא בזמן רעידת אדמה. הם בנויים כל כך גרוע, שרק קדושת רבינו מצילה אותם מהתמוטטות. האסון לדעתי, הוא רק שאלה של זמן.

וזה על אף מה שנאמר באתר חסידות ברסלב:

הבניה בפועל התעכבה בגלל בעיות בנושא הבטיחות והחיזוקים שדרשה מחלקת ההנדסה בעיריה. לצורך קידום הפרויקט נשכר במיוחד אדריכל בעל שם עולמי מטובי גדולי המהנדסים באודסה שהכין תכנית מיוחדת להקמת הגלריה שתענה על כל חוקי והוראות הבטיחות.

 עוד רשומות על אומן…

עכבר מת יכול להציל את ילדיך

ביום השני של החג, ראיתי שב"היכל השיעורים בציון 'לשמוע ולעשות'" הרב ישראל שלמה מעביר שיעור בדף הגמרא היומי,  (גמרא == תלמוד בבלי). אז הלכתי.

לא יכולתי להוציא מחברת ולרשום מחמת קדושת החג, אז מה שלקחתי מהשיעור מבוסס על זכרוני בלבד, וזה כבר לא כשהיה. אז קבלו התנצלותי על אי דיוקים שיהיו מן הסתם. וגמר חתימה טובה לכולם.

לא היו לו הרבה קופצים, לשיעור הזה. שני צרפתים, שני אמריקאים, שאחד מהם אוטיסט ושהשני המלווה שלו, ישראלי אחד שנמנם רוב השעור ואני. סביבנו באוהל ישבו עוד כמה אחרים שעסקו בענייניהם, אלא שעם התגברות הגשם החלה יריעת הפלסטיק הכחולה שלמעלה לדלוף ביותר ויותר מקומות ואט אט נותרנו רק אנחנו באוהל, ישובים בין הטיפות. אחרי כעשרים דקות פרשו האמריקאים עם הבטחה לשוב למחרת לדף גמרא אחר, הישראלי השני הוריד את הראש על השולחן ונרדם, נותרנו שלושה. התאים לי – יכולתי לחפור לרב כאוות נפשי (אבל התאפקתי).

אני מצרף פה למטה צילום של אחד הדפים מדף הגמרא שלמדנו (וגם למדתי ש"דף גמרא" הוא לא בהכרח דף אחד) כדי שלא תחשבו שאני ממציא את כל זה מדמיוני הקודח. זה מדמיונם הקודח של אחרים, בעיקר האמוראים רבי יוסי ורבי אלעזר החלוקים ביניהם בסוגיה הקרדינלית שאפשר לנסח אותה בקיצור כך: האם הציץ מֵרַצֵה?

לי ברורה התשובה. אותי, הציץ מֵרַצֵה. מרצה מיום שנולדתי, וזה עדיין לא עבר לי. אבל במסכת פסחים, ב-ציץ מתכוונים לאותו סרט זהב בגובה של כארבע אצבעות שהיה כרוך סביב  מצחו של הכוהן הגדול בבית המקדש. והסוגיה היא האם הציץ יכול להכשיר קורבן שהפך טמא ולאפשר את אכילתו ואת התזת הדם שהוקז ממנו על המזבח.

למה קורבן יכול להיות טמא? אם למשל אחרי שנשחט נפל על הקורבן פגר או חלק מפגר (בשיעור של לפחות פרי העדשה) של שרץ (כהגדרתו בהלכות טומאה וטהרה – למשל עכבר או לטאה). ופה נחלקים בדעתם  שני האמוראים הנכבדים האלה, או שאולי בעצם לא? את זה רצינו לברר.

אני חייב להגיד, שמלכתחילה לא התחברתי לנושא הקרבת הקורבנות. כטבעוני המכבד את זכויות בעלי החיים, קשה לי עם העיקרון שאם למשל מישהו חילל שבת, גְדי צריך לכפר על זה בחייו. אני יודע שאפשר להחליף תרנגול כפרות בתרומת כסף לצדקה, ושאלתי את הרב הנכבד האם יש בהלכה משהו לגבי האפשרות להחליף קורבן בעל חיים בקורבן חליפי (לא כל הקורבנות היו של בעלי חיים מומתים. למדתי שבשבועות הקורבן הוא דייסת דגנים ובחג אחר יש קורבן של שתי ככרות לחם, אבל עדיין, רוב הקורבנות היו של בעלי חיים שבהם הוקז הבשר מהחיה, נאסף, והותז על המזבח. הבשר עצמו נאכל על ידי הכוהנים).1234971_10152205045444908_289980966_n תשובתו, קצת בשליפה, הייתה שאלוהים הוא שהחליט שהגיע זמנו של הגדי הרך לסיים את חייו, וזה שחיללת שבת היה רק כדי שתוכל לבצע את רצון האל. טוב, ככה אפשר להצדיק כמעט כל עוולה.

במשך כשעתיים ישבנו שם, סביבנו מטפטף הגג ורוח קרה נושבת, והתנדנדנו הלוך וחזור בין הדעות האומרות שיש חילוקי דעות בין רבי יוסי לרבי אלעזר ואלו שאומרות שבעצם לא. פעם זה היה שבעצם זה מתכוון לקורבנות ציבור וזה לקורבנות פרטיים, אבל אחרים אומרים שבעצם לא. פעם זה בין למפרע לבין לדיעבד, פעם זה סביב הסוגיה שאם הציץ מתיר את אכילת הקורבן שנטמא, אז אולי גם מותר להזות את הדם שנוקז ממנו על המזבח, ועוד ועוד, אינסוף התפתלויות הנה ושמה.

אני חייב להודות, שלמרות כל הפתיחות שגייסתי לעניין, וסקרנותי הטבעית ללמוד, התגנבה לראשי מפעם לפעם המחשבה שלימוד יומי של אוסף כזה של שטויות חסרות כל תועלת עלול להמיס את מוחו של אדם. כל המסכת הזו, גם אם היה קיים היום בית מקדש והיו מקריבים שם מיני בעלי חיים, לא הייתה רלוונטית. זה אוסף של טיפשויות שנדבקו אחת על השנייה במהלך קיבוץ התלמוד הבבלי ללא שום סינון. אז נכון שיש משהו יפה בפלורליזם הזה של התלמוד, זה שאין שם משנה סדורה אלא אוסף של דעות, תכופות סותרות, אבל הנושא כולו, בלי קשר למה שאני חושב על הקרבת קורבנות מן החי, פשוט לא ראוי שמישהו יבזבז עליו שנייה מזמנו.

אני מודע לטעונים שסוג כזה של "התפלפלות" מפתח את המוח ואת הכישורים הלוגיים של הלומד. אם הפרק הזה הוא מייצג, (ואני מקווה שלא) אז אני לא יכול להסכים. התפלפלות על אוסף כה נורא של תיפלויות היא בזבוז זמנם של הלומדים במקרה הטוב, והטפשתם במקרה הפחות טוב. אני ישבתי שם בשקט שעתיים עד שהגיע הזמן לשמוע את הדרשה בבית התפילה הספרדי שמתחת לקלויז והלכתי לשם. כשיצאתי, הרגשתי לא משועמם כי אם מאוכזב. זה הסיפור של דף הגמרא? בשטויות האלה מבזבזים מאות אלפי אנשים את זמנם יום-יום?

חוץ מזה, אני חייב לציין שגם מהרב לא התרשמתי. הוא פשוט לא היה חכם במיוחד, ואפילו שהוא עשה את זה עשרות פעמים ולי הייתה זו הפעם הראשונה, ולמרות שהשליטה שלו בארמית עולה על שלי בסדרי גודל, לא יכולתי שלא להבחין בלא מעט כשלים לוגיים שלו בפרוש הדף. וגם בעיות בהבנת הנקרא (היה תרגום לעברית של הארמית בדף הנגדי). יתכן, רק אולי, שעם רב אחר, יותר מרשים, הייתי יוצא עם רושם יותר טוב, אבל בכל מקרה, לא חושב שהייתי משנה את דעתי על תכולת הדף והנושאים הנידונים בו.

אני עדיין חייב לקוראים תשובה איך הם יכולים להציל את צאצאיהם. אז ככה: יש הבדל משמעותי, למדתי, בין טמא לפיגול. הקורבן הפך פיגול אם למשל מקריב הקורבן, בזמן ששחט את הגדי הרך, חשב לעצמו שהוא הולך לאכול משהו מהבשר בעוד שלושה ימים למשל, במקום לאכול את כולו בתחום הזמן המוגבל של שני ימים והלילה שביניהם (מה שעושה שכל כשעוד לא המציאו מקררים). ואז, בשר הקרבן הפך פיגול.

מי שאוכל פיגול, דינו דין כרת. גם אם הוא אכל את הפיגול בלי לדעת שזה פיגול. למשל אם הוא מצא את הפולקע במקרר ונתן בו ביס בלי להיות מודע למחשבות שעברו במוחו של זה ששחט את החיה.

מה זה דין כרת? יש לזה הרבה גרסאות. היותר מחמירות אומרות ששאתה וצאצאיך תומתו. פחות מחמירים גורסים רק שתמות מוקדם ו/או לא תזכה לעולם הבא. ויש עוד גרסאות. בכל מקרה, לא נעים. אז איך אפשר לצאת מזה? אפשר.

מסתבר שקורבן שהוא פיגול, אם הוא גם טמא, אזי הטמאות מבטלת את הפיגול. משהו כמו מינוס ומינוס שווה פלוס. כך שאם שרץ כלשהו*, למשל עכבר מת ייפול על הפיגול שהוא הקרבן, ואתה תאכל ממנו בלי משים, לא יהיה עליך דין כרת, וכך, בזכות עכבר מת, ינצלו חיי ילדך וגם חייך.

חשוב לדעת, לא?

*בהלכות טומאה וטהרהטומאת שרץ היא טומאה החלה על פגרים של שמונה בעלי חיים ממשפחת המכרסמים וממשפחת הלטאות: "החולד והעכברוהצב[1] למינהו. והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת"

Top-003

עוד רשומות על אומן…

טבלתי, ושרץ אין בידי

אף פעם לא הייתי במקווה. למען האמת, עד שביקרתי לפני כמה שבועות בארמונות החשמונאים אשר ביריחו וראיתי את המקוואות שם, לא היה לי מושג שגם גברים הולכים למקווה. מבחינתי זה היה מקום בו כלות טובלות לפני חתונתן.  ולכן, באומן, בערב החג, לא רכשתי לי כרטיס למקווה תמורת $15 צנועים, למרות שהזהירו אותי שאם אלך למקווה במהלך החג, שאז לא בודקים כרטיסים (משנה הבאה, תהיה בקרה ביומטרית!), זה יהיה "בבחינת גזל". פשוט לא העליתי בדעתי שאלך.Top-004

לא קרה הרבה בבוקר החג, חוץ מתפילות כמובן. אז לקחתי מגבת מיקרופייבר, כזו של תרמילאים, והלכתי  "בבחינת גזל" למקווה, לראות מה קורה שם. אחרי הכל, "הושקעו סכומים גדולים באמצעים אלקטרוניים למניעת ערבוב המים החמים והקרים", אז איך אפשר לוותר?מקווה

המקווה הזה, הוא מבנה זמני, לא מפואר אך פונקציונלי. במרכזו שני אגני מיים שקועים ומסביב ספסלים ומתלי בגדים, קצת כמו בבריכת השחייה. בניגוד למלתחות בחדר הכושר או בבריכה, כאן לא תמצא ערלים, כלומר לא-נימולים. המים, בטמפרטורה לא נעימה אך לא קרה מאד, היו טיפה חומים, אבל טבלתי כבר במקומות גרועים יותר.מקווה

כמו בכל מקום אחר במתחם, גם בתוך המקווה יש שלטים המדריכים את הטובלים איך לנהוג, למשל: "להזדרז ככל האפשר". רבים מהם נראים כאילו captain obvious הוא זה ששם אותם, כמו למשל זה:אומן 001-001

מבט מסביב מדגים שהחרדים מקדשים דברים אחרים מתרבות הגוף. ריכוז כזה גדול של שמנים כה רופסים וכה גדולים בעירום לא ראיתי בשום מקום אחר. בחוץ, הקיטל קצת מסווה את הדברים, אבל במקווה, זה נראה רע. אני לא מהכחושים. אבל שם, הייתי יחסית כאדוניס.

היו שם גם כמה אבות עם בניהם, וזה היה קצת מביך. אחד מהם, שבא עם שני בנים ונכד אחד, ממש לא ידע איך לנהוג בילדים. כשהם התביישו להוריד את התחתונים וללכת אל המקווה בעירום, הוא הוריד לאחד מהם שתי סטירות מצלצלות שנשמעו בכל המקווה וצרח על שלושתם ללא שליטה. הילד המסכן השתין בתחתוניו. היה לא נעים. התאפקתי מלהתערב. בהמשך היום ראיתי את האב/סב הולך מודאג ליד הנהר ושואל עוברים ושבים באם ראו את ילדיו. לו אני הם, הייתי גם אני נעלם לו.

ועכשיו שטבלתי (בלי שרץ בידי), והרגשתי מטוהר לגמרי, לקחתי את המגבת הרטובה, תליתי אותה כמו כולם על אחד המעקות בתוך הקלויז' (בית הכנסת האשכנזי, ובו כ 4500 מקומות) והלכתי לראות מה קורה שם. הגעתי בדיוק למכירה הפומבית של העליות לתורה. חמש עליות בכל אחד מחמישה מקומות בקלויז', במחיר ממוצא של כ 300$ לעליה. DSC03194

לא הייתי מודע לתופעה הזו, והיה לי מוזר לראות את הכרוז עומד באמצע האולם, באמצע החג, ומוכר לכל המרבה המחיר פתקים כחולים במכירה פומבית, ממש כמו כמו זו של בתי המכירות ליצירות אמנות. אני מניח שהתשלום מגיע בשלב יותר מאוחר, לא בחג עצמו, והכספים מן הסתם לתחזוקת המקום.  אם מסכמים את מחיר העליה עם מחיר המושב בקלויז,אזי כרטיס לשורה הראשונה בהופעה של לאונרד כהן הוא זול בהשוואה..

המגבת לא הייתה שם כשיצאתי, והתרגזתי. אבל סתם חשדתי בכשרים. היא פשוט עפה ברוח.

עוד רשומות על אומן…

אומן, ערב חג ב"קיבוץ"

בכותרת כוונתי ל"קיבוץ" במשמעותו המקורית: התכנסות של חסידים, ולא זו השאולה ממנה, הקיבוץ הארץ ישראלי. את ערב החג הזה, ראש השנה תשע"ד, ביכרתי לבלות בקיבוץ הגדול מכולם, זה של רבי נחמן, באומן. הגעתי אמנם מעט באיחור לקריאת התיקון הכללי בצהרי היום, אבל עדיין מוקדם למדי.

אחרי ליל טיסות ללא שינה העדפתי לרדת מהאוטובוס במלון, לפני מתחם הציון, לאיזה שנ"צ. רק שלא הצלחתי להירדם – מסתמא שהקרבה לקברו של רַבֵּינו דרכה את מנוחתי, וכך, בערך בשלוש אחרי הצהריים, התחלתי ללכת לכיוון רחוב פושקינה, שם קורים הדברים.DSC03013

לא היה קשה למצוא את הדרך. הייתי רק צריך לעקוב אחרי עגלות הסופרמרקט המוסעות על ידי צעירים חובשי כיפות, עמוסות לעייפה בבקבוקי בירה (טובורג – אמור להיות כשר בכל העולם) ובקבוקי וודקה (חורטיצה – כשר למהדרין, עם חותמת כשרות בעברית, בכל הסופרמרקטים באומן). באוקראינה לא שמעו על הפטנטים של הסופרמרקטים בארץ למנוע גנבת עגלות, אבל הם ילמדו עם הזמן, אני מקווה לטובתם.DSC03323

הליכה של כעשר דקות, והגעתי למחסום המפריד את היהודים מהגויים. בתוך החלק של אומן התחום על ידי המחסום, אין לא-יהודים, פרט לכמה מאות ספורות של עובדים בתפעול המקום, סדרנים, טבחים, מלצרים, פועלי ניקיון, פועלי תחזוקה ועוד. ללא יהודים, הכניסה רק עם תג עובד. ליהודים – מספיקה כיפה על הראש. וכן, הסתובבתי שם עם כיפה.DSC03185-001

שוטרים אוקראינים גדולי גוף מאיישים את המחסומים, חלק מקבוצה של 400 שוטרים שהובאו מכל רחבי אוקראינה לתגבר את שוטרי אומן, ועם תגבורת של כ 20 שוטרים ישראלים דוברי אוקראינית. היה בשבילי חדש שלמשטרת ישראל יש מנדט לפעול מחוץ לגבולות המדינה, אבל בעצם יש משטרה בשטחים, אז למה אני מתפלא?DSC03023

לשוטרים האלה נוכחות מרתיעה, אלימה מעט. בשילוב כלבי הזאב, שמהם החרדים ממש נרתעים, אפילו חסידי הרב ברלנד, שפיתחו אידאולוגיה שלמה של "צבירת זכויות קדושה" על ידי התעמתות מכוונת עם הרשויות, כמו אלו העוקפים את מחסומי צה"ל ומתגנבים לקבר יוסף בשכם באי-תאום מכוון, אלה שהיו הראשונים להגיע לאומן בדרכונים מזויפים לפני נפילת מסך הברזל, אפילו הם נרתעים מעימותים עם המשטרה האוקראינית. וכשילדי החרדים מתגרים בכלבי השוטרים, ומיידים בהם אבנים, מיד יש מבוגר בסביבה המרסן אותם.

בתוך המתחם, feeding frenzy של פעילות כלכלית, הזדמנות אחרונה להוציא כסף ולהצטייד לפני כניסת החג ושלושה ימים רצופים של חג ושבת. לפחות כך חשבתי. בדיעבד, רוב אלו ששוכרים דירות מהאוקראינים באזור שולחים את בעלת הבית שלהם לעשות קניות עבורם במהלך החג והשבת, וגם לבשל עבורם. ויש בתוך המתחם אפילו חנות משקאות חריפים מצוידת היטב, שגם בה אפשר היה לרכוש דלק נוזלי לתדלוק התלהבות עולי הרגל הלא חרדיים בכל מהלך החג.תדלוק

, ויש עליה אפילו פרסומת מושקעת לבירה אוקראינית שצולמה בנופי ארצנו, כולל על רקע המלון בו ביליתי את ירח הדבש שלי, לפני אי אלו שנים.תדלוק

אז במה מצטיידים לפני כניסת החג, חוץ מאלכוהול? סכינים, טליתות, אקדחי דמה, לחם ירושלמי אפוי במקום, כרטיסי סים מוזלים להתקשרות לארץ, פקטים של סיגריות אוקראיניות.DSC03063

השיחות לארץ מאוקראינה, עם סים מקומי, באמת שמאד זולות. בין 4-7 אגורות לדקה. כל העיר מכוסה בשלטים, בעברית, של כל הרשתות הסלולריות, המפרסמות את התעריפים לישראל.

בסדר, אבל למה סכינים? אקדחים?

את האקדחים יותר קל להסביר. לילדים החרדיים יש חיבה מאד גדולה לנשק: אקדחים, רובי M16, AK47 היורים כדורי קל קר, הרבה יותר (לדעתי) מילדים חילוניים. פֶטיש של ממש. והוריהם לא חושבים שיש בזה משהו פסול, והם צודקים. כי הילדים האלה לא הולכים לגעת אי פעם בנשק אמיתי, אז לפחות שישחקו להנאתם. בכלל, אומן הוא מקום שבו לאבות החרדיים יש הזדמנות לקצת זמן איכות עם ילדיהם החל מגיל 7, רק אלו ממין זכר כמובן. כי "למי שלא יודע רבינו הקדוש מברסלב הבטיח שמי שיבוא על קברו לפני גיל 7 לא יראה קרי בלילה." בנסיבות רגילות, כך אמר לי יותר מאב אחד, הילדים הם עסקה הבלעדי, ויעודה של האישה. רק כאן באומן הם והבנים נמצאים יחד, וחוסר הניסיון הזה ניכר. מצד אחד פינוק חסר גבולות, ומצד שני משמעת קשוחה, מדי לדעתי. עד כדי כך שמחלקים שם פמפלטים עם הוראות מטעם הרבנים איך לנהוג עם הילדים כדי שלא להשניא עליהם את החוויה.

ומה לגבי הסכינים? מסתבר שיצאו אי אלו פסקי הלכה (סגולת ישראל, עפ"י מהרי"א מזידיטשוב), לפיהם קניית סכין חדש לפני ראש השנה היא סגולה לכל מיני דברים, בעיקר פרנסה. קניית הסכינים הספציפיות האלה, היא בעיקר סגולה לעגמת נפש כי הן זבל של סחורה – אבל אולי אם אומרים את נוסח הברכה המצורף לכל סכין, כפי שאכן עושים רוב הקונים, יהפוך הלהב חזק כמו חרב הסמוראים העילאית של אומה תורמן ב kill bill.מצוות סכינים

לגבי הטליתות: מגיע לאומן קהל גדול מאד שלא פוקד בתי כנסת בדרך כלל, ולכן לא הביא אתו טלית, רוב רוכשי הטליתות שראיתי, לא היו מבין החרדים.טליתות

לא הבאתי וגם לא רכשתי שם טלית, ובמהלך החג, גם עם כיפה לראשי, זה פגע בהסוואה שלי, וגרם לי מאד לבלוט מהקהל, שהסתובב בטלית כל היום, חלקו מעל הטרנינג המבהיק של דיאדורה או מתחת למעיל הגשם. יש טליות יפות מאד – קהל גדול של עוטי טליתות הוא החלק היפה חזותית בתוך מתחם התפילה הדי כעור של אומן, שנבנה במינימום תקציב להכיל מקסימום אנשים.טליתות

החלות העגולות האפויות במקום (תורת משה ח"ס מהדורא רביעית ר"ה), לא בידי יהודים, נראה ממש טוב, אבל לא מסוג הלחמים שעדיין יהיה טעים אחרי יומיים. למרות תאוות הפחמימות שלי, התאפקתי. במיוחד שממש מחוץ למתחם, יש מאפייה גרוזינית האופה חצ'אפורי מעולה, במילוי תפוחי עץ, בתוך תנור חרס גדול, שלדופנותיו מדביקים את הבצק, כמו שעושים Naan. ממממ….לחם והיה שם גם פלאפל שמח, אחי!!! כל כדור עם פיאות! (הפניה ל"אחי" באומן הוא כבר פאסה, לידיעת השר נפתלי בנט. נוסח הפניה הנוהג שם כיום הוא "צדיק").DSC03187

וגם "טוסטים" יש ממש ממש בכניסה לציון הקדוש – עם שלט המבהיר ש"הטוסטים מזונות" (למי שצריך הבהרה, לא זונות עשו את הטוסטים האלה, אלא שאפשר לברך עליהם "בורא מיני מזונות").הטוסטים מזונות

מה עוד יש לעשות לפני החג? להסתפר. נוהגים להסתפר לכבוד החג (שולחן ערוך תקפ"א ס"ד) "להראות בכך שבטוחים אנו בהשם יתברך שיעשה לנו נסים ויצדיק אותנו" (מט"א שם ג') "וטוב להסתפר קדם חצות היום" (מט"א תקפ"א) "ובשעה שמסתפר יכון לקים מצוות עשה של "לא תקיפו פאת ראשכם" (כה"ח – רל"ב סט"ו) "ויש שנהגו לבקש בפרוש ממי שמגלחם שיזהר להשאיר את פאות הראש והזקן" (יסוד ושורש העבודה בסדר ר"ה).DSC03123

אני לא באמת מבין כל מה שכתוב בציטוטים בפסקה מעלה, אבל לא מעט ספרים מעמידים שולחן שם ברחוב, ומגלחים את ראשי המבקשים, חלקם בחינם, חלקם בעבור חופן דולרים.

ואחרי כן ממשיכים לכוון המקווה, עם שארית צרור הדולרים שאתם התחלת את הסיבוב, לרכוש כרטיס למקווה. $15 לכל התקופה. מציאה.מקווה

ויש גם גמ"ח של צחצוח נעליים, בחינם.DSC03034

 וזהו? פחות או יותר. צריך עוד להצטייד בהרבה "פאקטים" של סיגריות אוקראיניות. רוב הקהל באומן ממש לא שמע שהעישון הורג, או שהם שמים את מבטחם בצדיק (וגם קראתי הבוקר שבני ברק במקום השלישי בארץ בתוחלת החיים של גברים, אז אולי תפילות מקזזות סיגריות…). וחוץ מזה, מותר לעשן בחג, בתנאי שמציתים סיגריה מסיגריה. וכך אתה רואה כל מהלך החג אנשים עם סיגריה לא דלוקה בפה, מנסים לצוד מישהו עם סיגריה דלוקה. (לא קשה. איך הדליקו את הסיגריה הראשונה? מנר שהודלק לפני כניסת החג).

וישנה גם האפשרות למכור את הסיגריות ברווח, כנראה ניכר, בארץ, לסוכנים המוכנים לבוא אליכם הביתה (כנראה לא בשביל 2 חבילות שהחוק מתיר) ובכך לכסות על חלק מהוצאות הנסיעה.סיגריות

וגם לכך, כמו לכמעט כל דבר אחר הקשור למקום, יצא כבר פסק הלכה המנסה לרסן את העניין, כולל ציטוטים ממוהר"ן. אלא שרוב מבריחי הסיגריות, אני חושד, מורא הרבנים לא עליהם.סיגריות

וכך זה נמשך ממש עד כניסת החג. ואז, נופל שקט גדול על המקום, כל מקומות המסחר (למעט חנות המשקאות) שבתחום הציון נסגרים, והאווירה משתנה לגמרי. אווירה של קדושה? כן.

עוד רשומות על אומן…

הרֶבֶּ'ה קרא לי, אז באתי

"הרֶבֶּ'ה קרא לי", זה הניסוח במקובל לסיבה בעטיה אנשים נוסעים לאומן, בראש השנה. הרֶבֶּה הוא כמובן רבי נחמן, במקור מברסלב, שמת ונקבר באומן.DSC04313

למה בראש השנה? כי הרֶבֶּ'ה אמר:" כל עניני הוא ראש השנה". נכון, דבריו הוצאו מהקשרם, כי הוא התכוון שזה יהיה בחייו, אבל ה"קיבוץ" מתרחש בראש השנה, והשנה הצטרף גם סוף השבוע לקיבוץ, והקיבוץ היה הגדול מאי פעם, האומדנים היו כ 40,000 איש.DSC04316

ולמה אני נסעתי לשם? נודה על האמת, הרֶבֶּה לא באמת קרא לי. אבל אחרי שהייתי בקומבה-מלה בהודו, ושרדתי את זה (פחות או יותר, ברחתי לפני רגע השיא), ולפני הקרנבל בברזיל, חשבתי שהגיע הזמן לבקר גם בקרנבל היהודי הגדול מכולם, אומן בראש השנה, על ה"ציון" של רבי נחמן. (קרנבל הוא לא שם מתאים, כי הוא נגזר מ"קרנה", בשר, וקשור להתנזרות מבשר לפני חג הפסחא. באומן, ממש ממש אין התנזרות מבשר).

זו הייתה הזדמנות לחוות את האירוע הזה, וגם להציץ קצת אל לב העולם הדתי-חרדי, שפה בארץ הוא סגור ומסוגר בפני שכמוני. שם, השערים פתוחים לרווחה, גם בפני אנתרופולוגים חובבים כמוני, כי כולם בטוחים, משוכנעים אפילו, שאני בעצם "מחפש". שהקרינה מ"הצדיק" תשפיע עלי אם ארצה או לא. שייקח אולי יום, יומיים, אבל בסוף זה יקרה – אראה את האור. דווקא התאים לי, ולא התעקשתי להעמיד אנשים על טעותם. למה לי?

וגם הייתה פה הזדמנות להתאוורר קצת, בכל זאת קפיצה קטנה לחו"ל, גם אם רק לארבעה ימים. אוקראינה היא בפירוש חו"ל. עצי האגוז והערמון הענקיים, המישורים האינסופיים, השמיים הגדולים והקרירות של תחילת הסתיו היו שינוי מבורך לקיץ ישראלי לוהט.

אז זה גם חו"ל, כמעט אירופה. קייב במרכזה היא עיר אירופאית לכל דבר, משגשגת ועשירה. אבל זה גם חו"ל של פעם, כי העיירות הקטנות של אוקראינה עדיין מזכירות את השטטל היהודי של מזרח אירופה מפעם, עם להקת האווזים המגעגעת, מונהגת על ידי "רועת האווזים היתומה", חוצה את הכביש, הבתים הזעירים עם גינות הירק בחזיתותיהם, ומקומות עם שמות כמו אוסטרופולי (כן, זה של הרשלה, יש מקום כזה).

אז הגעתי לשדה התעופה של קייב, מודרני וחדיש. בתור לביקורת הדרכונים, שאלתי את היהודי שאחרי, עולה חדש מקנדה שבא עם בנו בן השבע, לא בפעם הראשונה, לאומן, איפה כדאי לי להחליף כסף למטבע המקומי. הוא הסתכל עלי בתימהון: "בשביל מה אתה צריך מטבע מקומי? אני אפילו לא יודע איך קוראים לו". וכך גיליתי לראשונה שעבור רוב הבאים, אומן היא לא באמת באוקראינה, והמטבע באומן הוא דולרים, הרבה דולרים. שאלתי אותו גם איך מגיעים לאומן, ונעניתי שאין בעיה, יש המון אוטובוסים.

יש באמת המון אוטובוסים בחוץ, אבל לא אלו שבהם נוסעים האוקראינים. אלו מיניבוסים ואוטובוסים המחכים לקהל העולים לרגל מחוץ לטרמינל, ותמורת כ $30 האחד (לאחר מיקוח) , מסיעים אותם היישר לאומן. לא לתחנה המרכזית של אומן אלא ישיר לרחוב פושקינא, ה ground zero של העליה לרגל, מתחם הציון הקדוש, המקום בו מתרחש ה"קיבוץ". ושם, בתוך המתחם זה או דולרים (עד כניסת החג) או תלושים לאחר מכן. תלושים לאוכל, ללינה, למקווה, לכל דבר. לא גריבנה, שזה שם המטבע האוקראיני למקרה שתהיתם, ושמונה גריבנה הם בקרוב דולר אמריקאי אחד.

יש גם אוטובוסים רגילים, מטרמינל B הסמוך לטרמינל D אליו מגיעות הטיסות הבינלאומיות. מחירו רק כ $8, והוא מביא אותך רק לתחנה המרכזית של אומן, ולוקח כשלוש שעות במקום שעתיים וחצי. כך חזרתי לשדה. אבל לאומן הגעתי במיניבוס יחד עם קבוצת יהודים צרפתים, רובם מאלג'יר במקור, שרצו מאד להגיע מהר, וישיר לפושקינה. הם כבר היו 48 שעות בדרך, המסכנים.

הם נסעו ברכב מפריז לדיסלדורף, טסו משם לקייב בטיסת שכר שכמעט וכבר הגיעה, אך חזרה מסיבה לא ברורה. אבל כמו שמלמד הרֶבֶּ'ה, כל "מניעה" רק מגבירה את הטוב שתפיק מהביקור אצלו אחרי שתתגבר על המניעה. בלשונו: "זה יגדיל לך את הכלי". לא הכלי שעליו אתם חושבים שהייתם רוצים שיגדיל, אלא זה המטפורי, שמכיל את הקדושה המורעפת עליך מביקור אצלו. וכך התגברו הצרפתים על המניעה, טסו מדיסלדורף לווינה, ישנו שם לילה ולמחרת טסו לקייב. לצערם הם איחרו את חצות יום ערב החג, אבל כבר היו מאד להוטים להגיע, ומהר.

אז זרמתי אתם, התמקחנו קצת ויצאנו לדרך.

כבר ביציאה משדה התעופה, שלטי ענק משני צידי האוטוסטרדה רבת המסלולים המובילה לקייב ומשם הלאה לאומן: "ברוכים הבאים לרַבֵּינוּ", בעברית. ממומנים על ידי משרדי הנסיעות המארגנים את הרכבת האווירית לאומן בראש השנה. קצת מוזר.

משני צידי הכביש, תחנת אוטובוס מלבנים וורודות, בסגנון מודרניסטי של שנות החמישים, שאהוב עלי במיוחד, ומסתבר שגם בברית המועצות היה חביב.DSC02999

וגם – סככות אבטיחים יש שם לאורך כל הכבישים, כמו אלו שהיו אצלנו פעם, ונעלמו. זו כעת עונת האבטיחים באוקראינה, ומסתבר שהם גדלים שם יפה, כנראה בחצי האי קרים.  יש המון מהם, בכל מקום. אני תוהה אם יש שם עדיין "על הסכין", שנעלם לצערי ממקומותינו, שבו שולפים מהאבטיח, בשלוש אבחות סכין, פירמידה בעלת בסיס משולש שקדקודה מייצג את לב האבטיח.

הנהג, אוקראיני גדול ממדים, לא ממש דיבר אנגלית, כמו 99.99% מהאוקראינים, אבל הצלחתי להבין שמצלמת הווידאו המותקנת בחלון הקדמי ומקליטה את כל מהלך הנסיעה היא מנגנון הגנה בפני המשטרה המנסה לסחוט מנהגים כסף בעזרת איום בקנסות על עבירות שהם לא ביצעו. שיטה לא רעה…DSC03000

ובדרך, שימשתי עד, אחד מאחד עשר עדים, ל"התרת נדרים" מהודרת במיוחד. נשאלתי אם אני רוצה שיתירו גם את נדריי, ואמרתי "למה לא?". מאוחר יותר למדתי (ראו מטה לתיאור יותר מפורט של דיני התרת נדרים בערב ראש השנה) שמדובר רק בנדרים בין אדם למקום, וכיוון שאני לא מודע לכך ש"המקום" אכן מאוכלס, מן הסתם לא נדרתי במהלך השנה נדרים שכאלה. אבל סבבה, שיהיה.אומן 002

נפרדתי מחבורת הצרפתים הנחמדים, שרובם דיברו עברית לא רעה, בכניסה לאומן, ליד פתח פרק סופיה. שם, מחוץ למתחם פושקינה, שכן לו המלון החביב שלי, לשמחתי ממש מעבר לתחום ה"עירוב" של הציון. כי כך יצא ששילמתי כ $25 ללילה, לחדר פרטי חדיש ונחמד, במלון יפה בתוך גן מדהים ביופיו, במקום
150-300$ (לכל שלושת הלילות) למיטת קומתיים עם עוד 10-20 איש באוהל ענק, או חדר בשיכון סובייטי טחוב במקרה הטוב, התעריף הנוהג בקיבוץ וסביבתו.DSC03005

אשריי, כופר אני!DSC03006עוד רשומות על אומן…