פנומנולוגית, קריאה היא כבר לא מה שהייתה פעם: בספר, מודפס על נייר כזה או אחר, כרוך (כריכה רכה או קשה), חדש או ישן, שלי או מושאל – עם המדבקות של קוד דיואי עליו. היום, קריאה מבחינתי היא שילוב של קריאה בנייר, במחשב, בטלפון, בשמיעה. חווית הקריאה, ומה שנשאר ממנה בסוף, שונה למדי בין מדיום למדיום, ושווה להבין איך ולמה.
שבועות על שבועות שהיחס בין הקלט והפלט אצלי משובש לגמרי. אני רק קורא וקורא. (ועדיין, מניין שנות החיים שעלי לחיות כדי לקרוא את כל מה שיש לי כבר ועוד לא קראתי, גדול מ 200).
אז הנה, גם כשאני כבר כותב, אני כותב על קריאה.
כאמור, הפנומנולוגיה של קריאה הפכה להיות מסובכת בהרבה מזו שהייתה פעם, כשקראנו ספרים של פעם. הקריאה שונה כאשר רק חוש הראיה פועל, או רק חוש השמיעה (ספרים מוקראים) או שניהם יחד – כאשר מקשיבים לספר המוקרא ועוקבים אחרי הטקסט במקביל. חוויות שונות לגמרי. הקריאה שונה כאשר האור המגיע אל עיניך הוא זה המוחזר מהדף (נייר, או מסך כמו של קינדל) או כזה הבוקע מאחורי האותיות, כמו במסך המחשב או הטלפון. הקריאה שונה כשיושבים בחושך, האור היחידי הוא זה הבוקע מהמסך ממנו קוראים, ואין שום קלט חזותי אחר בסביבה. חווית הקריאה שונה כאשר הספר יוליסס מוקרא לך בקריינות מעולה במבטא אירי משובח או בקול מסונתז וצורם המופק על ידי אחת מהתוכנות ההופכות טקסט לקול. הקריאה שונה כאשר אתה יושב בכורסה וקורא ספר בנייר, יושב ליד שולחן עם מרקר וורוד, קורא ומסמן שורות בערימת דפים שהדפסת בעבודה (כי זה חינם, ועל הזין איכות הסביבה), יושב ברכבת עם הטלפון ביד וקורא על המסך, או יושב עם הלפטופ על הברכיים, הספר פתוח בחלון אחד ופייסבוק בשני. המכניקה של אופן החזקת המקום בו מוצג הטקסט, האופן בו מעבירים דפים, המיקום היחסי של הטקסט ביחס לעיניים ולידיים, כולם משנים את הקריאה. קריאה במחשב עם מסך מגע שונה מקריאה ללא מסך מגע, מחוות היד בדפדוף קרובה יותר לקריאה בספר. גם האופן בו אתה מתמקם בדף, וברצף הדפים, ומסמן לעצמך פנימית (וחיצונית) איפה אתה קורא כרגע: בדף, בפרק, בעלילה, בספר כולו.
אני מוצא את עצמי יותר ויותר קורא בטלפון. למה? יש לזה סיבות לא מעטות. נכון שהקריאה בטלפון בקבצי PDF מאד לא נוחה, כי רובם פורמטו לדף A4. צריך להחליק את הדף ימינה-שמאלה ולמעלה-למה המון פעמים כדי לראות את כל הדף – אם רוצים שהאותיות יהיו בגודל סביר. קשה לזכור איפה מרחבית נמצאים בדף. עוד יותר קשה כאשר שני דפים נגדיים בספר נסרקו יחד לדף אחד.
אבל ספרים בפורמט EPUB, ממש קל ונוח לקרוא בטלפון. ספרים בפורמט הזה, שיש יותר ויותר מהם, בעצם לא מפורמטים. הם טקסט נקי, מחולק לפרקים, ואולי גם לפסקאות. אתה קובע באיזה גופן הם יוצגו, כזה שנוח לך בעיניים, ובאיזה גודל (הולך וגדל עם השנים…), והתכנה תתאים את מספר המילים המוצגות על מסך אחד בהתאם. בהתאמה, מספר המילים על מסך קטן כמו זה של הטלפון הוא קטן יחסית.
כמה סיבות שבגללן אני אוהב את זה בטלפון: פחות קורה לי שאני הולך לאיבוד במיקום שלי בדף.
בעצם במסך, כי בפורמט הזה מספר הדפים (שבעצם אין כאלה) לא זהה למספר המסכים השונים. מה שאומר שמצד שני קשה יותר לסמן לעצמך איפה אתה נמצא בתוך הספר כולו. אותו הקובץ, המוצג בפלטפורמות שונות, יכיל מספר שונה של דפים. בחלק מתוכנות הקריאה מספר העמודים משתנה עם גודל הגופן הנבחר, בחלקם לא – ואז עוברים דף באמצע מסך למשל. ותשכחו להשוות מספרי דפים עם גרסה מודפסת של הספר (מה שלרוב גם לא אפשרי בין מהדורות שונות מודפסות של אותו ספר). בפורמט הזה יש אמנם תוכן עניינים, ואפשר לקפוץ לתחילת פרק, (או לסימניה,) אבל אין לפרקים מספרי דפים, כי הפורמט כאן הוא תוכני, לא צורני.
חוץ מזה, איכות המסך, כפי שהיא נמדדת בצפיפות הפיקסלים, כמעט כפולה (554 ppi) במסך הטלפון שלי מזו של מסך המחשב הנייד שלי (UHD, 13.3" 334 ppi) וגבוהה משמעותית מזו של מסכי קוראי ספרים אלקטרוניים כמו קינדל או קובו (200-300 ppi). זה משמעותי, אני חושב, לאיכות הקריאה, לדיוק בו מוצגות האותיות.
במחשב לעומת זאת, התוכנות שאני מכיר להצגת קבצים מסוג זה (אני מעדיף את Freda ) מציגות את הטקסט על המסך בגוש די אחיד של מילים, כזה שאני לפחות נוטה ללכת לאיבוד בו.
בפורמט הזה אין צורך לנווט לכל רוחות השמיים כדי לראות את כל הדף – נגיעה בימין המסך (במסך מגע שכיום יש כבר ברוב המחשבים הניידים ולבטח בטלפון, אבל גם קליק של עכבר עושה את העבודה) מספיק כדי לזמן מסך נוסף של מילים.
בטלפון יש צורך לגעת במסך יותר פעמים, כי הספר מחולק ליותר מסכים. בניגוד למסך המחשב, אין צורך להרים את היד לגעת במסך, כי היד כבר אוחזת בטלפון – צריך רק להזיז אצבע. מכנית, זה פחות מאמץ, אבל לא זה עיקר העניין. יותר קל לי להרגיש שאני מתקדם כאשר אני מעביר מסכים לעיתים יותר תכופות. אולי זה קשור לזה ש"הדור שלי", שהוא בעצם לא הדור שלי, התרגל לקרוא טקסטים מאד קצרים, ציוצים בצויצר, עדכון בפייסבוק, דברים כאלה. אבל אני לא באמת חושב כך. גם ספר של 800 עמודים ומעלה, יותר קל (לי) לקרוא מסך קטן אחד בכל פעם. אני גם פחות נוטה להירדם במהלך הקריאה – כשזה בטלפון ("בִּקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם – פִּרְחֵי כְהֻנָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרָדָה, וְאוֹמְרִים לוֹ: "אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, עֲמוֹד וְהָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה", וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה." (משנה, מסכת יומא – פרק א, משנה ז)).
מה עוד עובד לטובת הטלפון? שהוא תמיד איתי, בכיסי. אני יכול לשלוף אותו ולקרוא דף או שניים, או אפילו כמה עשרות, כשאני מחכה אצל רופא השיניים, באוטובוס או ברכבת. יש ביום שלנו המון פרקי זמן קצרים כאלה, פנויים, שבהם לא היינו מגיעים לפתוח ספר או מחשב, אבל כן היינו יכולים להתקדם קצת ב(מטלות ה)קריאה. (חלק מהקריאה שלי היא במסגרת קורסים באוניברסיטה). בטלפון אפשר גם לקרוא בלי להדליק אור, למשל מאוחר בלילה או מוקדם בבוקר במיטה. לא מעט עמודים אפשר להספיק ככה.
מה שחסר לי, הוא שמקום הקריאה שלי בספר יהיה מסונכרן בין המחשב והטלפון. לתוכנה בה אני קורא במחשב יש אמנם גרסה לטלפון שמבטיחה סנכרון כזה, שהיה מאפשר בקלות לקרוא לסירוגין כאן ושם, אבל ממשק המשתמש שלה בטלפון ממש גרוע, אז אני משתמש באחרת. למרבה המזל אפשר בקבצי EPUB לחפש מילים בטקסט, ולכן מספיק למצוא מילה מספיק לא שכיחה במקום בו קראת לאחרונה ולחפש אותה בפלטפורמה אליה עוברים. עובד אם המעברים לא תכופים. אבל זה יפתר.
עוד סוג של קריאה לסירוגין הייתה לי השבוע בספר של טוני מוריסון בשם paradise. היו לי שלושה ימים לקרוא את הספר, בן 313 העמודים, באנגלית לא קלה, ובתוך שלושת הימים האלה הייתי גם צריך לנסוע הלוך וחזור לעין גדי, ועוד כל מיני עיסוקים אחרים. אז למרות שהיה לי כבר את הספר בבית, בנייר (!) ואפילו בכריכה קשה, רכשתי את גרסת האודיו שלו ב Audible, (אותה מקריאה הסופרת עצמה,) בכוונה לנצל את זמן הנסיעה הלוך חזור, כמעט שש שעות במצטבר, להקשיב לחלק מתוך 15 השעות ועשרים הדקות שאורכת הקראת הספר. בסופו של דבר שמעתי כשבע שעות, חלקן באוזניות, חלקן ברמקול בלוטוס קטן ונטען שרכשתי בהזדמנות זו (טוב לנסיעות) וחלקן דרך כניסת ה aux של הרדיו במכונית (שסוף סוף גיליתי איפה היא – בתוך תא הכפפות…). את שאר הספר קראתי (לסירוגין) בגרסה המודפסת, וגם הקשבתי וקראתי במקביל לחלקים ממנו. מה אני לא מוכן לעשות לטובת מחקר פנומנולוגי..
פנומנולוגית, אלו חוויות קריאה שונות לחלוטין. סוג האינפורמציה שנשאר לך בראש גם הוא שונה לגמרי. קשה בשמיעה להתרשם מטכניקת הכתיבה המצוינת של טוני מוריסון למשל, הרבה עידונים לשוניים הולכים לאיבוד, וגם סוגי אינפורמציה מסוימים נשמטים. קל גם לאבד ריכוז בשמיעה, למשל כשזה תוך נהיגה ונופי ים המלח המרהיבים נגלים לעיניך. עמודים שלמים של טקסט יכולים להיבלע בהיסחי דעת כאלה ורק כשאתה פתאום לא מבין את העלילה, אתה שם לב שאיבדת ריכוז (או נרדמת..).
גם לא נוטים לעצור ולברר מילים או מונחים לא מוכרים. יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות. בספר כמו יוליסס, של ג'ויס, השמיעה (מוקראת או מסונתזת, במקביל או במקום הקריאה) מאפשרת לך לא להתקע על בירור אינספור הרמזים והאזכורים שג'ויס פיזר ביד נדיבה בספר (מספיק לשלוש מאות שנים של חוקרים, התרברב). אני מניח שהיתרונות או החסרונות הם תלויי תוכן. כשטוני מוריסון מקריאה את הספר שלה, מתווסף לחווית הקריאה גם המידע לגבי האופן בו נהגות המילים, רבות מהן אני לא מכיר משמיעה, כולל סלנג אפרו-אמריקאי, שרובו הולך לאיבוד בקריאה של טקסט כתוב.
בכל מקרה, בפורמט אלקטרוני, כזה שבו הטקסט הוא טקסט ולא סתם צורות על עמוד, שבו אפשר לבחור מילה בנגיעה או בהקלקה ובעוד הקלקה למצוא את משמעותה, לבחור שם, ומיד למצוא במי מדובר ועל מה, בסוגי קריאה מסויימים, זה לא יסולא בפז. למשל, הקריאה (החוזרת!) שלי ב"אלף מישורים" (של דלז וגואטרי), בה מאד עוזר לברר מונחים מתחום הבלשנות, הביולוגיה או הגיאולוגיה שהם משלבים בטקסט. קריאה שאני ממש עכשיו מפסיק את הכתיבה כדי להתקדם בה עוד קצת.
חוזר לכתוב:
אבל כיוצאים לבדוק מושגים, בודקים על הדרך גם מה חדש בפייסבוק, או מעלים לאינסטגרם משהו, ועד ששמת לב, עברה רבע שעה או יותר. בעיה. גם כשקוראים במחשב בטקסט בו יש קישורים מוטמעים, כמו בוויקיפדיה. אתה יוצא לדרך אל תוך קישור בטקסט, ומוצא את עצמך רחוק מאוד מאיפה שהתחלת. עידן הסחות הדעת. ספר בנייר הוא לא מרובה חלונות, ופחות חשוף להסחות דעת, אלא שלידו מונח הטלפון…
את הבלוג הזה אני חושב שמאד קל, פנומנולוגית, לקרוא. אין הסחות דעת בצידי הדף כמו באתרי אינטרנט. הטקסט מתאים את עצמו לגודל המסכים בהם הוא נקרא, אני מקפיד לשבור את רצף הטקסט לפסקאות קצרות, משלב תמונה מפעם לפעם. בחרתי ערכת נושא עם גופן שנראה לי מאוד קריא וגם עכשווי (יש אופנה בגופנים, ויש גופנים שונים שנראים "נכונים" בתקופות שונות. כיום, זה לרוב sans serif לצורותיו.) ואני לא מרבה בקישורים בתוך הטקסט.
אני אף פעם לא מדפיס וקורא טקסט שיש לי בפורמט אלקטרוני, על נייר. נראה לי מופרך להשקיע דף נייר בטקסט שאקרא במשך כמה דקות ואחרי כן אשליך, אפילו אם אמחזר. בזבוז של משאבים וזמן. להדפיס כדי לקרוא פעם אחת ולזרוק? לא סביר. יש כאלה שעושים את זה כדי ל"מרקר" קטעי טקסט, מה שעוזר להם בחווית הקריאה, וגם מסמן לך בדרך אגב עד לאן הגעת בדף. אני ממעט למרקר, אבל אין שום בעייה למרקר בקבצים בהם הטקסט הוא טקסט ולא תמונה.
יש כאלה המדפיסים כי הקריאה בנייר פחות מעייפת להם את העיניים. עם זה אני יכול להתחבר, כי זה מעייף גם לי את העיניים. התשובה לזה יכולה להיות מסכים של שחור על לבן כמו הקינדל של אמזון, שאני מתכוון לנסות, אלא שהקינדל להבנתי מגביל אותך לקריאת טקסטים שרכשת אצלם. אבל זה כבר לא עניין פנומנולוגי. מה שפנומנולוגי כאן הוא הגודל של קוראי הספרים האלקרוניים, יותר מטלפון ופחות מטאבלט, וקלות משקלם. יתכן שזה צירוף מנצח. צריך לבדוק. נראה אם מישהו מידידי יסכים להשאיל לי מכשיר (כן, כן, כוונתי אליך…).
אני מניח שאמשיך לברר את הפנומנולגיה של הקריאה, ואמשיך לשנות ולהוסיף כאן, אבל עכשיו אני חוזר שוב לקרוא. כדי שאוכל להפסיק לכתוב, אני הולך ללחוץ על כפתור ה"פרסם את הפוסט הזה". מעל 1640 מילה, זה כבר ממילא ארוך מדי.
מאז שגמרתי (לא סיימתי, גמרתי!) לכתוב את הפוסט הזה עדיין לא התנסיתי בקריאה בקינדל או דומיו, אבל כן התנסיתי בקריאה מהירה בשיטת Rapid Serial Visual Presentation או בקיצור RSVP, שיטה המציגה על המסך בכל פעם מילה אחת, במרכז המסך, בקצב בו אתה שולט, אבל יכול להגיע למאות רבות של מילים בדקה, אחרי אימון. בלי אימון אפשר בהחלט לקרוא כך 200 מילים בדקה, אבל צריך מפעם לפעם לעצור ולברר דברים. (תוכנה לאנדרואיד שמאפשרת את זה). פנומנולוגית, זו קריאה אחרת לגמרי. מעניין מה הוסרל היה אומר על זה, בטח היה מזדעזע מחילול הקודש.
ומעבר ל RSVP יש גם את שיטת ה SPRITZ, המדגישה בכל מילה אות אחת באדום, בדרך כלל במרכז המילה, ((Optimal Recognition Position (ORP) כמעין מפתח חזותי העוזר לעין ללכוד את המילה בשלמותה (קצת כמו שאנו מסוגלים לזהות בקלות מילים בהן סדר האותיות מעורבב) ומציגה את המילה כך שהאות המודגשת תמיד במרכז המסך. זו שיטת קריאה שהפנומנולוגיה של הקריאה במרכזה, מקום בו הטכנולוגיה מוזנת ישירות מפנומנולוגיה. (הסבר על המדע מאחורי זה).
דרכי עצים 