גינות וגני פריז

אם מסתכלים במפה, רואים שפריז בסך הכל, עיר די ירוקה. מה שלא רואים במפה, אבל רואים בכל פעם שהולכים ברחוב ודלת צד הרחוב של אחד הבתים נפתחת, הוא שברוב הבתים בפריז יש חצר פנימית ירוקה מאד, ובדרך כלל, יפה מאד.1-DSC06814

ואם מרימים מעט את המבט, אפשר לראות שגם על מרפסות הבתים יש לא מעט צמחיה, ובדרך כלל היא גם נראית ממש טוב.

את הקשר בין יפי הגנים הציבוריים ויפי הגינות הפרטיות הבנתי ב park floral, אשר סמוך לטירת ויער Vincennes. זהו אחד הגנים הבוטניים המרובים של פריז, אליו הגעתי בחיפושי אחרי Espace Delta, שהתברר כבמת הופעות במרכז הגן, שבה הופיעו, חינם אין כסף, במסגרת פסטיבל הג'ז של פריז, עומר סוסה ולהקתו.1-DSC06668

את עומר סוסה, פסנתרן נהדר לדעתי, וליצן לא קטן, ראיתי בעבר בפסטיבל ג'ז בים האדום, אלא ששם זה עלה כמה מאות שקלים. בפריז, ההופעה היא שירות לקהל, וכלולה במחיר הכניסה לגן, שישה יורו, שגם הוא נגבה רק בימים בהם יש הופעות. בשאר הימים הכניסה חינם, כמו לכל שאר גני פריז.1-DSC06672

היה מאד יפה לראות את הפריזאים שרועים בסבבה על כל המדשאות סביב במת ההופעות, מתחרדנים בשמש של אחר הצהריים, ושומעים מוזיקה טובה. היה יפה גם לראות את הפריזאיות בנות השישים-שבעים-שמונים קמות והולכות לרקוד סלסה לפני הבמה. ואחרי ההופעה, בשש בערב, כשנשארו "רק" עוד כחמש שעות אור, הלכתי לראות קצת את הגן הבוטני.1-DSC06691

גם בישראל אני הולך לבקר בגנים בוטניים. אלא שבישראל, גן בוטני הוא לא שירות לימודי שהעיריה מספקת לאזרח. בישראל יש כמה גנים בוטניים יפים, בתוך הטכניון (בשש שנות לימודי שם לא גיליתי אותו), בתוך אוניברסיטת תל אביב, בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, גנים די יפים בסך הכל, ביחוד האחרון, אבל לא באמת בעלי אורינטציה של השכלת הקהל הרחב. לא ברורה לי באמת מטרתם, אבל קהל היעד שלהם הוא פנימי, ואני לא בטוח שהוא אפילו קהל הסטודנטים בכללותו.

בפריז, הגן הבוטני ילמד אותך איזה צמח לשתול איפה ומתי, מה מתאים איפה, איך למשל לעשות עץ בונזאי, כולל הדרכה מעשית, קצת עקרונות של קיימות, של חקלאות אקולוגית, כל מה שצריך לדעת בשביל שתהיה גינה יפה, גם אם אלו רק כמה עציצים על רצפת החצר הפנימית המרוצפת ודי מוצלת.1-DSC04306

לא רק הגן הבוטני. בכל רובע ורובע יש גינות קטנות כאלה שבכל אחת מהן יש צריף שבו בשעות מסוימות ניתנת הדרכה בגינון, ויש גם גינה קהילתית קטנה, גם היא לצרכי הדגמה והדרכה. ויש גם "מלון לחרקים", מן מתקן שבנוי להזמין חרקים, ואלו בתורם יבטיחו האבקה של הפרחים וגינה פורחת.

אולי זה בגלל שצרפת היא מדינה עשירה ולכן יש לה פנאי להתעסק באיכות הסביבה, אבל פרמקולטור היא פה לא נושא אקזוטי. בדרך קבע, כל הגזם העירוני מרוסק, כל העצים הנגזמים הופכים רסק גזם בו במקום, והגזם הזה גם מפוזר תועפות בגנים העירוניים, לפעמים בשכבה בעובי של חצי מטר, וגם מחולק חינם אין כסף לתושבים. אין פה הפרדה של פסולת אורגנית, אבל יש קומפוסטרים בכל הגינות העירוניות, בעיקר של עלים.1-DSC04307

בחיפה עירי, מחלקת הגינון העירונית עסוקה בעיקר בהחלפת כמיליון שתילים עונתיים בכיכרות וגנים פעמיים-שלוש בשנה. אם לא היו הואדיות שבין השכונות שטח ירוק טבעי, אם כי לא נגיש, חיפה הייתה עיר מאד מאד לא ירוקה. אחוז השטח המוקדש לגנים וגינות הוא אפסי, לעומת עיר כמו פריז. חוץ מפארק הירקון בתל אביב  אין בשום עיר בישראל גן ירוק גדול כמו ה central park בניו יורק או גני לוקסמבורג, או טיולרי בפריז.

מה אתה מבלבל את המוח עם גנים, כשיש לנו צרות גדולות יותר, כמו הכיבוש, או שרת התת-תרבות המפגרת ההיא? זה בגלל שאני מאמין ב"אנרגיה ירוקה". זה משהו שכן אולי אפשר לעשות וכך להשפיע בו טוב על נשמות האנשים הגרים בישראל.

או שעוד גנים זה יהיו רק עוד מקומות בהם אנשים יצלו גוויות בעלי חיים על פחמים בכל חג ומועד וילכו הביתה – בלי האשפה שהביאו אתם.

מודעות פרסומת

Végétalisation

הלוואי והמונח Végétalisation היה מתייחס להוספת אופציות טבעוניות (Végétalien) בתפריטי המסעדות הצרפתיות, שבהן אין בדרך כלל ולו פריט אחד טבעוני לרפואה, אפילו לא סלט. (וגם צמחוני כמעט ואין בנמצא במנות עיקריות) משהו כמו היזמה של Vegan-friendly  בארץ. אבל לא. לא בכך מדובר.

מדובר ביוזמה של ראשת עירית פריז, ל"הוריק" את העיר, על ידי הוספת 1000 דונמים של שטחים ירוקים, ב 40 אתרים ברחבי העיר, על גגות, קירות, וגם על פני הקרקע. על פני הקרקע, מדובר בדרך כלל בעצים השתולים בתוך עציצים רבועים, שבהם כ 2 מטרים מעוקבים של אדמה, והעציצים האלה עומדים על פני האדמה.20160321_113820

לא שחסרים בפריז שטחים ירוקים. מבט על מפת פריז מגלה אחוז גדול מאד של שטחים במרכז העיר לפחות, של גנים. ומשני צידי העיר ישנם יער בולון ויער וונסן שהם ריאות ירוקות מאד גדולות. אבל כנראה שיש רובעים שבהם חסרים גנים.

אז למה לא לשתול את העצים בקרקע וזהו? שתי סיבות: האחת, ששטחים פתוחים רבים ברחבי העיר, כיכרות, גני משחקים לילדים, שדרות רחבות (למשל Avenue Foch) הם בעצם גגות של חניונים ענקיים למכוניות. יש פריז ענקית של מטה, חוץ מהנפחים העצומים של מערכת המטרו, שבה מסתתרות מעין המכוניות. של הדיירים ושל המספר האדיר של אנשים שנכנסים לעיר לצרכי עבודה (ברובע הראשון גרים 17,000 איש ועובדים שני מליון…).

הסיבה השניה: יש עצים שלא ישרדו את הקור בחורף, ולכן מכניסים אותם לחממות בחורף (למשל אלו שבפרק אנדרי סיטרואן) ומוציאים אותם, במלגזה אני מניח, לאוויר הפתוח באביב. המושג Orangerie, זה שבפריז מאכסן היום את ציורי חבצלות המים של מונה, היה מבנה לאכסון עצי התפוז של משפחת המלוכה, ומבנים דומים היו בארמונות רבים אחרים ברחבי אירופה. אנחנו לא מעריכים כמה טוב לנו שתפוזים גדלים להם סתם כך ובלי בעיות ברוב חלקי הארץ (אבל תפוחים מצד שני, חוץ מהזן ענה, ממש לא.)1458751783275

את רוח המפקד הזו, עוד לפני שקראתי על היוזמה הזו של ראשת העיר, קלטתי בתערוכה בשם "להמציא את פריז מחדש", במקום בשם "הארסנל", מעין חלל תצוגה לתערוכות בנושא אדריכלות. עירית פריז יזמה תחרות אדריכלית בה ביקשה הצעות לשידרוג 23 מתחמים ברחבי העיר, מכל מיני סוגים. מקטן ועד גדול, ממרכז העיר ועד לפרוורים.

מעניין בתחרות הזו, זה שהעיריה השאירה למציעים להחליט מה לעשות במתחמים האלה, ואף דרשה מהם לבוא עם הצעה מגובשת יחד עם שותפים עסקיים שיבנו ו/או ישתמשו במתחם. רוב הזוכים אף הכינו סרט וידאו מושקע בו תארו את החיים בפרויקט העתידי. המהדרים, אף הביאו סוציולוג ו/או פילוסוף שיספק את הרקע התאורטי ואת ההצדקה של הפרויקט. לצרפתים יש כבוד (עדיין) להוגי דעות, גם כשזה נוגע לענייני נדל"ן. ואצלם יכולה ההצעה הזוכה לאתר מסוים להיות "בית לספרות", שבו יפגשו סופרים, ויהיה שם "שהות אמן" לסופרים. אני מאמין שזה אפילו יכול להתממש.

שלושת ההצעות המוצלחות ביותר לכל מתחם, שנבחרו על ידי וועדה, הוצגו בתערוכה, ומתוך בחינת ההצעות האלו, אפשר לראות מהם הדברים החשובים לצרפתים היום (או שהמציעים חושבים שהם צריכים להיות חשובים). אולי, מהן הססמאות ש"מוכרות טוב" כיום.

אז זה מה שהולך טוב בצרפת כיום:

  • שטחים לעבודה משותפת, co-working קוראים לזה כאן, גם בצרפתית. משהו כמו ש WeWork מציעה (והיא הייתה שותפה גם בחלק מההצעות). התפוררות של מקום עבודה כמקום ממוסד, שלא לדבר על קבוע, היא משהו שמחלחל אפילו לצרפת השמרנית כל כך, מסתבר.20160309_121028-001
  • Locavore – האידאולוגיה של לאכול מזון שגודל בקרבה גאוגרפית, ולהמנע מאכילת ענבים שהוטסו (במחיר אקולוגי כבד) מדרום אפריקה, או שעועית מקניה, מתורגמת בהצעות האלה למזון שיגודל בגינה על הגג, או על הקיר, ויצרך ישירות על ידי הדיירים או על ידי  מסעדה בקומת הקרקע. הססמה du jour  היא "food lab". יש לי קצת ספקות בעניין – גידול מזון הוא משהו שדורש התמחות מסוימת ולא ברור אם לדייר הטיפוסי יש את הרצון ללמוד אותה או בכלל להתעסק בזה. לחקלאי מקצועי, שטחי הגגות המצומצמים והעלות של הטיפול בהם, הופכים את העסק ללא כלכלי.20160309_122527-001
  • גם מדפסות תלת מימד הן cool, ולא מעט הצעות הכילו מה שהם קוראים fab lab שבו אפשר לייצר אבות טיפוס למוצרים שיתכוננו בחללי העבודה בצוותא…
  • עירוב שימושים – כמובן. כמעט כל פרויקט, מאלו בעלי השטח הגדול, הכיל שילוב של מגורים, תעסוקה (נקיה כמובן), מלונאות, ומסעדות. כולל שילוב (וזו כנראה הנחיה מלמעלה) של 30% דיור בר השגה. דיור סוציאלי קוראים לזה כאן. עירוב שימושים כזה הופך את המתחם פעיל כל שעות היממה ומנצל יותר טוב את משאבי סביבתו.
  • מיחזור, אנרגיה מתחדשת, בנייה ירוקה. הכל כל כך מאד אקולוגי. כל התוצרים של הבניין ימוחזרו בתוכו לחלוטין, כולל כל הפסולת, גזי החממה, השופכין מכל הסוגים. כאילו על כל פרויקט להיות ממלכה אוטונומית ולספק את צרכי עצמו באנרגיה ופסולת במנותק מהסביבה. וגם בתהליך הבניה, אם צריך להרוס מבנים קיימים, חומריהם ימוחזרו במקום וישמשו לבניה החדשה. אולי זה אפשרי, אם עלות היא לא פקטור. או שאולי רק צריך לחשוב מחוץ לקופסה בנושאים האלו. ועדיין, אני סקפטי. לא כל פרויקט חייב להיות "משק אוטרקי" – יש יתרונות לגודל, ואולי תוצרי הלוואי יוכלו להיות מנוצלים ביתר יעילות במקום אחר.20160309_113142
  • שימוש בחמרים מקוריים: למשל אותו בניין רב קומות שיבנה כולו מאדמה שתפונה במסגרת העמקת ערוץ הנהר הקרוב. את האדמה יהפכו ללבנים (עם תוספות חמרים שונים) במפעל שימוקם באתר הבניה ויפורק לאחר מכן. דווקא נשמע מגניב.
  • עצים וצמחיה מסביב למבנים, על הגגות ועל הקירות. המבנים נראים כמעט כולם כמו איזו גבעה מיוערת. וכל העצים והצמחים, גדלים כולם מנותקים מהקרקע.20160309_122326
  • אפשר לראות דוגמה לזה כבר כיום, בקיר היפיפה מטה, על מבנה השייך לכלבו BHV:DSC01893

הכל נשמע ממש טוב, אלא שאין לעצים החיים במצעים המנותקים האלה שום סיכוי לשוחח אחד עם השני דרך רשת השרשים המשותפת, כמו שהם עושים ביער.

לרסק! לכתוש!

יש לי כבר כמה שנים מרסקת גזם חשמלית. והיא עובדת לא רע, אלא שהיא מסוגלת לרסק רק ענפים לא עבים מדי, ונחנקת על חומר יותר רך, כמו עלים או ענפים דקים. היא עובדת כמו מטחנת בשר (איחס..) ויש לה חילזון שמושך את החומר למטה, ותוך כדי כך, מרסק אותו.

עם הזמן, הצטברו כמה מטרים מעוקבים של חומר צמחי שמרסקת הגזם שלי לא מסוגלת לרסק. קיוויתי שהחומר הזה ירקב ויהפוך לקומפוסט, אבל הוא מסרב. כבר אין לי איפה לערום אותו, ומצד שני, אין לי לב לזרוק אותו. בכל זאת, חומר אורגני לא ישוחרר.

ביררתי, וגיליתי שאפשר לשכור מרסקת גזם יותר רצינית, כזו עם תוף ובו להבים מסתובבים, מופעלת על ידי מנוע בנזין. מכשיר רציני כזה עולה צפונה מ 7000 ש"ח, אבל לשכור אותו עולה 400 ש"ח ליום, ואם משתמשים בזה פעם בשנה או שנתיים, לא מוצדק לקנות.

אבל אם אני כבר שוכר, אז לפחות ש"ננצל" את היום הזה עד הסוף, לא? אז  יצאתי בהזדמנות זו למלחמת חרמה בקיסוסית הקוצנית המשתלטת ומכסה את העצים שאני שותל. הצמח הזה הוא פשוט איום ונורא, עם קוצים איומים, וממש אי אפשר לחסל אותו. הוא מתמקם בין שורשי עצים אחרים, ביחוד אלת המסטיק, או תחת סלעים, כך שמאד קשה לעקור אותו. הוא בתורו, מגן על הצמח שעליו הוא מטפס, כי קוציו מונעים גישה אל ענפי הצמח הנושא. בעיה.קיסוסית_קוצנית

ניסיתי לתקוף אותו בעזרת הפנגה, החרב החקלאית המשמשת את חקלאי קניה לכל דבר ועניין, כולל ביעור סבך, אחרי שהשחזתי אותה היטב. הצחקתי את הקיסוסית. זו ממש לא התרשמה מתנופת החרב שלי. ניסיתי שילוב של מסור, מכוש וגוזם גדר חשמלי, ויכולתי לה. חזרתי חבול ושרוט, אך עם עוד כמה מטרים מעוקבים של חומר צמחי לריסוק. wpid-20151010_212523.jpg

בסופו של דבר, הכלי השימושי ביותר היה, כמו בהרבה עבודות גינון (בעיקר עישוב) זה בתמונה מטה, זה ששיניו היו התשובה ההולמת לקוצים האכזריים של הקיסוסית. סכין מטבח זול, כאלה שקונים שישה בעשרה שקלים.wpid-20151010_123130-1.jpg

חוץ מזה שחזרתי שרוט ומדמם, חזרתי מעבודות הגינון האלה תשוש כמו שמעולם לא יצאתי מחדר כושר או מברכת השחייה. הגעתי לדופק יותר גבוה, יותר מהר מכל אימון בחדר כושר. אולי כמו ריצה בעליה תלולה, (אבל אני שונא לרוץ), אבל זה מאמץ שמפעיל את כל הגוף, שילוב כמעט מושלם של אימון אירובי ואימון כוח.

אני  לא חובב גדול של חדר הכושר. תמיד נראה לי בזבוז נוראי של אנרגיה על פעילות חסרת תוחלת. ללכת או לרוץ בחדר כושר תמיד מזכיר לי עכברים הרצים בכלוב שלהם בתוך גלגל, או חמורים ההולכים במעגל כל היום סביב הבאר. ואלה עוד לפחות שואבים מים… גם לשחות בברכה זה די חסר תפוקה. זה לא כאילו אתה שוחה לאן שהוא. וללכת הליכה של ערב, גם בעליה, לא מהנה כמו לחצות את פריז מצד לצד ברגל, או "לעשות" (אני שונא את הביטוי הזה) את שביל ישראל.

אבל להוציא אנרגיה, ולעשות כושר תוך כדי עשיית משהו מועיל? אותי לפחות, זה מדרבן למאמץ הרבה יותר מרוכז, במשך הרבה יותר זמן. יש מטרה, יש תוצאה, יש "שכר" לעמלך, גם אם לא כספי. לי, זה נותן מוטיבציה. ואני חושב שהייתי מגייס את עצמי במידה לא הרבה יותר פחותה אם זו לא הייתה החצר האחורית שלי, אלא של מישהו אחר.

או כל מטלה אחרת שדורשת מאמץ גופני ויש בה תועלת, למישהו או לתועלת הציבור. ניסיתי לא מזמן להתנדב לצלילה במבצע לניקוי קרקעית הים ליד החופים, אך היו מספיק קופצים שהקדימו אותי, וזה יותר עניין של כיף מכושר (למרות שצלילה מעייפת מאד, כדאי לנסות את תערובת ה nitrox בהזדמנות).

אז אני מנסה לחשוב איך אפשר לסדר שיהיה לאנשים שרוצים לשמור על כושר באופן סדיר, בנק של מטלות מועילות המאמצות את השרירים, כמובן בצורה לא מזיקה, ומאוזנת ככל האפשר, שהם יוכלו לקחת על עצמם בשעות שאפשריות להם. כך, הקלוריות שהם שורפים, לא ישרפו לריק, הם יצאו בהרגשה יותר טובה, וההרגשה הזו תאפשר למאמץ שלהם להיות יותר מרוכז.

הייתי יכול למשל להציע לאחרים עבודות בגינה שלי (אבל אז לי לא היה מה לעשות), והייתי שמח להציע את עזרתי לגינות של אחרים , אבל זה משהו ספורדי מדי, לא משהו שאפשר לעשות שעה-שעתיים שלוש פעמים בשבוע, ואפשר רק לאור היום. גם מבצעי ניקיון של הטבע, הם רק "מבצעים", לא משהו סדיר. כמשהו סדיר הם רק יעודדו את החלאות שמשאירים אחריהם פסולת, להשאיר יותר.

אז מה כן? אני עוד חושב על זה. רעיונות?

אגרו-טכנולוגיה עם הבזקים של ברוטליזם

יום שישי זה הציב בפני טרי-למה (לא תמיד זה דִי-למה, התלבטות בין שתי לֶמות). בתים מבפנים בירושלים והזדמנות לראות את האגף החדש של מכון ון-ליר, פסטיבל אוטופיה לסרטי מד"ב בתל אביב וסדנת אגרוטכנולוגיה בגינה הקהילתית בבת גלים בחיפה. בסוף נשארתי בחיפה.אגרו

כי לפסטיבל אוטופיה כבר הקדשתי את שני חצאי הימים האחרונים, וראיתי ששה סרטים, חלקם ממש טובים (כמו למשל "תאורמת האפס" של טרי גיליאם), כך שבשלב זה באתי על סיפוקי. היה פסטיבל שווה גם אם דל משתתפים. אפילו וויתרתי על ליל המדענים שהיה אתמול. ממילא לא יכולתי להחליט בין אוניברסיטת תל אביב, הטכניון ואוניברסיטת חיפה. הא, לו היו לי אווטרים שיכולתי לשגר לכמה מקומות במקביל…

גם בחיפה לא היה קל להחליט. הסדנה בבית גלים הייתה בין 1-3 וב 12 בצהריים היו שתי פתיחות בהן רציתי להיות, שתיהן משום מה בקומת המרתף, ממש משני צידי מפגש רחוב ביכורים עם שדרות הנשיא במרכז הכרמל. בגלריה פאולה שרף, בקומת המרתף של קניון האודיטוריום, גלריה הקיימת כבר שנה וחצי, אבל על קיומה אפילו לא ידעתי עד לפני שבוע נפתחה תערוכה בשם "חיפה – עיר חלומה" ומעבר לרחוב, מתחת לפלאפל הנשיא, בחלל שהיה פעם משרד האדריכל מוניו וינרויב, שהוא היום "מוזיאון חיפה לאדריכלות" נפתחה באותו זמן תערוכה המוקדשת לברוטליזם חיפאי. (סגנון אדריכלי שמאופיין באקספרסיביות ושימוש בבטון חשוף).

בדיעבד, לא הייתה סיבה לדאגה. לא נדרשו יותר מ 20 דקות לכל אחת משתי התערוכות האלה, ושתיהן כאחת הדגימו לי עד כמה פרובינציאלית הסצנה בחיפה. וכרגיל אצלי, אפילו הקדמתי לסדנה בגינה בבת גלים. הקדימה אותי רק יבגניה, אותה לא ראיתי מ 2010, אז עשינו יחד קורס פרמקולטור, שם בגינה.DSC06794

מה יש לי להגיד על שתי התערוכות האלה? בגלריה פאולה שרף  היו עבודות של מספר אמנים חיפאים מצויינים, (אבל זוגתי משום מה לא נכללה ביניהם). אהבתי עבודות של מחמוד קייס (למעלה באמצע), יעל בלבן (למטה בתמונה מעלה) ושל ניר דבוראי, פחות אהבתי שלא היה שום שילוט על שום תמונה, שהעבודות היו מפוזרות על כל הקיר בלי שום "אוצרות" רק רצון למקסם את כמות העבודות התלויות, ושרשימת המחירים הייתה חסויה – כנראה שהיא עוברת התאמה אישית למתעניינים ולאמצעיהם המשוערים. מיקום הגלריה, בקומה 1- של קניון האודיטוריום גם הוא לא ממש אידאלי.DSC06793

תערוכת האדריכלות שנקראה בזכות האיפוק: הבזקים של ברוטליזם חיפאי הייתה קטנת היקף, התרכזה בעיקר בבניני קריית הטכניון וקופת החולים לין, והתעלמה מדוגמאות מובהקות של ברוטליזם בחיפה כמו למשל התחנה המרכזית שבכניסה לבת גלים ובית הספר ליאו בק, שתי דוגמאות, ויש עוד רבות. טוב, המוזיאון כולו הוא תחביב של עמוס גיתאי ותפקידו בעיקר להנציח את זכר אביו, האדריכל מוניו גיתאי-וינרויב. גיתאי כנראה מממן את כל העסק מכיסו ולכן קשה לבוא אליו בטענות על האוצרות החובבנית והכמות המזערית של מחקר שהשקיעו שתי האוצרות. גם אצלי אדריכלות היא תחביב, וכמו גיתאי, גם אני חובבן, אבל אצלי זה רק בלוג. במוזיאון מתבקשת קצת יותר רצינות..DSC06796

ואז ירדתי לבת גלים, שם ממשיך עומר להחזיק על כתפיו כמעט לבדו את הגינה הקהילתית של בת גלים, שהתפתחה מאד מאז הייתי שם לאחרונה. ושם הוא ארגן סדנת "אגרוטכנולוגיה" בהדרכת בוריס קרמר, בת מספר מפגשים. המפגש היום לימד "איך להקים מנבטה לירקות מא'-ת'. החל מהכנת תערובת לזריעה, קומפוסט צמחי, זריעה, השקייה וטכניקה לבניית המנבטה. המנבטה תאפשר לייצר 1500 שתילים לחורף הקרוב עבור הגינות הקהילתיות בחיפה."

בוריס קרמר המדריך היה מצוין, מקצוען ממש. הנה כמה דברים שרשמתי לעצמי במהלך הסדנה. פה אני אמצא את זה גם בעתיד, ואני מקווה שגם אחרים יוכלו להשתמש בזה.

תערובת השתילה: 5 חלקים כבול מפורר, 2 חלקים פרלייט מספר 4 (הפתיתים הלבנים בתמונה מטה) , 0.75 חלקים הומוס. מערבבים יחד היטב. את שני המרכיבים הראשונים אפשר לקנות למשל ב"הגרעין" בשקים. מספר הפריט – מטה.20140919_132249-001

את ההומוס בכל משתלה. בעיקר יש את זה של דוברת. (הומוס זה הקקי של תולעים אדומות).  ככה נראית תערובת ההנבטה.DSC06810

ממלאים את תבנית ההנבטה בתערובת. יש שני סוגים שימושיים, מקלקר. באחד יש שקעים של 1" ובשני של 0.5" (אינץ). קלקר יותר טוב מפלסטיק כי כשמוציאי את השתילים, שורשיהם נקרעים קלות ואחרי השתילה באדמה מתפצלים לרוחב במקום להתארך.DSC06798

שקעים של 1" מתאימים לפטרוזיליה, שמיר, כוסברה, שומר, עירית, בצל ירוק, מנגולד, חצילים, אבטיח, מלונים, דלעת, קישואים, ומלפפון.

שקעים של 0.5" מתאימים למצליבים כגון כרוב, כרובית, ברוקולי, קייל, וגם לחרדל, תרד ועגבניות.

ירקות כמו גזר, סלק עלים, צנוניות זורעים ישר באדמה.

שמים זרעים על צלחת, ובעזרת פינצטה ממקמים זרע אחד בכל שקע (אחד בלבד). טומנים אותו עם הפינצטה בעומק הכפול לקוטר הזרע (2-3 מילימטרים).DSC06799

מכסים ב"שמיכה טרמית" של וורמיקולייט (סלע וולקני מדרום אפריקה שקיבוץ הבונים מייבא ומייצר ממנו את הפתיתים במפעל אגריקל, גם זה אפשר לקנות ב"הגרעין") בעובי של 2-3 מ"מ.DSC06811

משקים במשפך עם פיית המטרה שניה אחת, רק כדי שהשכבה העליונה תלכוד את המים. מחכים דקה, ונותנים עוד קצת מים, וכן הלאה, עד להרטבה מלאה. (זה רק בהשקיה הראשונה)DSC06803

איפה ממקמים את המנבטה: על הקרקע שוטחים יריעת ניילון נגד עשבים, עליה שמים מספר קרשים בכדי ליצור שכבת אוויר מתחת למגש ההנבטה, ועליה את מגשי ההנבטה. חשוב שהמשטח יהיה מפולס כדי שהמים לא ילכו לצד אחד ותהייה השקיה אחידה.DSC06805

משקים אחת ליום, לפני ההשקיה בודקים בנגיעת אצבע. אם האצבע רטובה, השקינו מספיק. אם נדבר כבול לאצבע, השקינו יותר מדי, אם לא רטוב, פחות מדי.

להגנה על המנבטה: תקענו באדמה משני צידי המשטח מוטות ברזל באורך 40 ס"מ לערך, ועליהם הלבשנו "קשתות" העשויות מצינור השקיה של 25 מ"מ. מעל הנחנו רשת ניילון וקיבענו אותה לאדמה מכל צד בעזרת אבנים. זו הגנה נגד ציפורים בעיקר.DSC06809

נגד חשופיות, בוריס ממליץ על פיזור פרורי מתזון מסביב ואפילו על המגשים. נראה לי קצת מפחיד. אולי אפשר להגביה את שולחן ההנבטה ולשים את רגליו בקערות מים כדי לחסום את דרך החשופיות. או קעריות בירה – הן נמשכות לבירה וטובעות. אם שמים בירה מכבי, ואז אפילו לא חבל על הבירה…

נגד חילדון וחרכון, דברים שכאלה, בוריס ממליץ על ריסוס בתמיסת נחושת של 0.8%. קונים אבקת נחושת ירוקה כזו, מערבבים עם מים ומרססים עד שנוטף מהעלים, אחת לשבוע, אבל רק אם יש צורך.

זהו בשלב זה. עכשיו זה ממש הזמן להתחיל להכין את השתילים של ירקות החורף. הם יהיו מוכנים להעברה לאדמה בעוד כחודש וחצי. כאשר הם יוצאים מהשקע ככל התערובת אחוזה בשורשיהם. חשוב לעשות את ההנבטה של בזמן, הן של ירקות החורף והן של ירקות ופירות הקיץ.

 

המבריח

רון נחמן ז"ל היה מבריח. הוא נתפס על ידי "הגנת הצומח", הרשות האחראית על מניעת יבוא לא מורשה של צמחים לארץ כאשר באמתחתו מזוודה מלאה בסחלבים שהוא "לא הבין איך הופיעו שם". רון נחמן, בשעות הפנאי שלו, כלומר כאשר לא היה עסוק בבניית ערים בשטח לא לנו, היה חובב סחלבים שרוף, וכנראה זו הסיבה שבגללה הופיעו דווקא במזוודה שלו כל אותם הסחלבים.

הייתי יכול להתפתות ולומר שמי שלא מכיר בכך שלישראל ראוי שיהיו גבולות, ממילא לא יתייחס ברצינות לגבולות של מדינת ישראל בנתב"ג, כאשר מדובר על הברחת צמחים, אלא  שדווקא על "פשע" זה יש לי סימפטיה כלפי רון נחמן. גם אותי תפסו על אותה עבירה ממש, כאשר עשיתי טובה לידיד חקלאי (גם הוא מעבר לקו הירוק, אם כי לא מתנחל על פי ההגדרות המצמצמות הנהוגות כעת) והבאתי לו קופסת קרטון מלאה בצמחים נדירים מניבי פרי מארה"ב, עבור חלקת ה"קטיף העצמי" שלו. אצל הגנת הצומח אין חכמות. יש קנס אחיד של 5000 שקלים, ומשמידים את הצמחים שלך. ואת הקנס שילמתי אני, לא זה שעבורו הבאתי. רבה-גלט קוראים לזה באידיש – שכר לימוד.

הסיפור של הגנת הצומח הוא סיפור כואב לחובבי הצמחים והפרות הנדירים שביננו.  אין לי טענות על עצם הבקרה. גם במדינות מתוקנות, יש בקרה המיועדת למנוע התפשטות מחלות וצמחים פולשים. אלא שבמדינות נורמליות יש אפשרות להביא צמחים ממגדלים מורשים בלי אישור מראש, ובנוסף, יש הסדר של הסגר אליו אתה יכול למסור את הצמחים ממגדלים לא מורשים, לתקופה הנדרשת להוכיח שאין עליהם מזיקים, והצמחים יחזור אליך במצב טוב. לא כך אצלנו. רק מגדלים גדולים יכולים, לאחר הפעלת קשרים, רצוי עם שר החקלאות, להקים אצלם, ועל חשבונם, מתקן הסגר לצמחים, ב"פיקוח" הרשות להגנת הצומח. במכון וולקני יש לכאורה מתקן הסגר, אך זהו מקום אליו הולכים צמחים למות. אף צמח לא חזר משם חי. משרד החקלאות הוא מקום מאד לא מתפקד, אני מתרשם, וכרואים מי העומדים בראשו, כלומניקים כמו שלום שמחון ואורית נוקד למשל, אי אפשר להתפלא.

אז איך הגיעו לישראל כל אותם צמחים נדירים שתורבתו ושחלקם הפכו לענפים חקלאיים מניבים? הם פשוט לא נתפסו. גם מטען הצמחים שלי היה כנראה עובר בשלום אלמלא פספס את טיסת ההמשך בפרנקפורט והגיע רק למחרת, היישר לידי המכס. אין באמת הרי דרך לתפוס כל שתיל זעיר, עטוף בנייר עיתון לח, בתוך מזוודה או תיק יד. אני מכיר לא מעט חובבי צמחים נדירים, ורובם הצליחו להביא צמחים שוב ושוב בלי להיתפס, ולאלה יש כבר דורות על גבי דורות של צאצאים בכל רחבי הארץ, כמו למשל הצמח הזה, מגלעין של פרי הגדל ליד הכנרת:mamey sapote

ולמה להביא לפה צמחים שעדיין לא נמצאים פה? בגלל האתגר. לגדל צמחים באזורים בהם האקלים לא ממש מתאים הוא אתגר המתמפה ישירות על האתוס של הקמת מדינת ישראל, אבל על זה כבר כתבתי פעם. אין לי ספק שלרון נחמן היו חממות מושקעות, עם בקרה ממוחשבת של לחות וטמפרטורה בהן גידל את סחלביו. אני מכיר מישהו בזיכרון יעקוב שבנה חממת סחלבים כחלק מביתו, חצי מנפח הבית. ואני מכיר גם מישהו שבנה בחצרו חממת מתכת וניילון, עם מיזוג אויר ומכשירים ליצור לחות, רק כדי שיוכל בתוכה לגדל במכלים כשמונה עצים טרופיים.

ואני? אני בשלבי גמילה מהחיידק הזה. גיליתי שללא השקעת האמצעים הטכנולוגיים הנדרשים, צמחים שהאקלים בחצר האחורית שלי לא מתאים להם, פשוט מתפגרים. zone denial ? לא אצלי. נכון שבכל חצר יש מספר מיקרו-אקלימים, מקומות בהם יש פחות רוח, או שבהם קיר הבית מחזיר את קרני השמש אל הצמח ולכן בו טיפה יותר חם, אבל עץ ה Jack Fruit (לא מוברח, ממשתלת אוהד בהוד השרון) שלי, אחרי שלוש שנים באדמה, הולך ומצטמק. אני לא בטוח שהוא ישרוד את החורף הזה. כך הוא נראה לפני שנתיים:jackfruit (Artocarpus heterophyllus)

מתסכל, כי אני מאד אוהב את הפרי, בניגוד להרבה פרות אקזוטיים אחרים שמגדלים שאר חברי העמותה לפרות אקזוטיים (שמהנהלתה פרשתי אך לפני חודש…) ואני לא מסוגל להכניס לפה, כמו למשל ה babaco הזה שגדל אצלי:babaco open

יש המוני צמחים שאת פריים אפשר לאכול. את רובם לא מגדלים גידול מסחרי, או שלא מגדלים בארץ. יש אמנם בארצנו  מבחר די מדהים של פרות שחקלאים מגדלים, מבחר שגדל והולך משנה לשנה (קצת בזכות מאמצי העמותה לפרות אקזוטיים), ויש אמנם מגוון אזורי אקלים די נרחב, אבל יש פרות שפשוט צריך לגדל לבד אם רוצים לאכול אותם. כמו למשל אצרולה:acerola blooming

בארה"ב יש המון משתלות עם אתרי אינטרנט מפתים מאד, שמהם אפשר להזמין צמחים שישלחו אליכם הביתה, (לארה"ב) בעונה המתאימה, עם הוראות גידול מפורטות. למשל אלה:
Burnt Ridge,  One Green WorldRolling River ועוד משתלות רבות אחרות. ובארץ? יש מבחר לא רע במשתלות כמו יגור וסלונר (ליד רחובות) ויש את משתלת אוהד ומשתלת וולך. איך הגיעו אליהם הצמחים מלכתחילה, לא ברור. אבל שם אפשר לקנות צמחים נושאי פרי נדירים בלי לעבור על החוק. מישהו אחר כבר עשה את זה עבורכם, ולא נתפס.

ולפעמים, גם יהיו לכם פירות מזה. אבל בכל מקרה, לגדל דברים זה כיף.