אם מסתכלים במפה, רואים שפריז בסך הכל, עיר די ירוקה. מה שלא רואים במפה, אבל רואים בכל פעם שהולכים ברחוב ודלת צד הרחוב של אחד הבתים נפתחת, הוא שברוב הבתים בפריז יש חצר פנימית ירוקה מאד, ובדרך כלל, יפה מאד.
ואם מרימים מעט את המבט, אפשר לראות שגם על מרפסות הבתים יש לא מעט צמחיה, ובדרך כלל היא גם נראית ממש טוב.
את הקשר בין יפי הגנים הציבוריים ויפי הגינות הפרטיות הבנתי ב park floral, אשר סמוך לטירת ויער Vincennes. זהו אחד הגנים הבוטניים המרובים של פריז, אליו הגעתי בחיפושי אחרי Espace Delta, שהתברר כבמת הופעות במרכז הגן, שבה הופיעו, חינם אין כסף, במסגרת פסטיבל הג'ז של פריז, עומר סוסה ולהקתו.
את עומר סוסה, פסנתרן נהדר לדעתי, וליצן לא קטן, ראיתי בעבר בפסטיבל ג'ז בים האדום, אלא ששם זה עלה כמה מאות שקלים. בפריז, ההופעה היא שירות לקהל, וכלולה במחיר הכניסה לגן, שישה יורו, שגם הוא נגבה רק בימים בהם יש הופעות. בשאר הימים הכניסה חינם, כמו לכל שאר גני פריז.
היה מאד יפה לראות את הפריזאים שרועים בסבבה על כל המדשאות סביב במת ההופעות, מתחרדנים בשמש של אחר הצהריים, ושומעים מוזיקה טובה. היה יפה גם לראות את הפריזאיות בנות השישים-שבעים-שמונים קמות והולכות לרקוד סלסה לפני הבמה. ואחרי ההופעה, בשש בערב, כשנשארו "רק" עוד כחמש שעות אור, הלכתי לראות קצת את הגן הבוטני.
גם בישראל אני הולך לבקר בגנים בוטניים. אלא שבישראל, גן בוטני הוא לא שירות לימודי שהעיריה מספקת לאזרח. בישראל יש כמה גנים בוטניים יפים, בתוך הטכניון (בשש שנות לימודי שם לא גיליתי אותו), בתוך אוניברסיטת תל אביב, בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, גנים די יפים בסך הכל, ביחוד האחרון, אבל לא באמת בעלי אורינטציה של השכלת הקהל הרחב. לא ברורה לי באמת מטרתם, אבל קהל היעד שלהם הוא פנימי, ואני לא בטוח שהוא אפילו קהל הסטודנטים בכללותו.
בפריז, הגן הבוטני ילמד אותך איזה צמח לשתול איפה ומתי, מה מתאים איפה, איך למשל לעשות עץ בונזאי, כולל הדרכה מעשית, קצת עקרונות של קיימות, של חקלאות אקולוגית, כל מה שצריך לדעת בשביל שתהיה גינה יפה, גם אם אלו רק כמה עציצים על רצפת החצר הפנימית המרוצפת ודי מוצלת.
לא רק הגן הבוטני. בכל רובע ורובע יש גינות קטנות כאלה שבכל אחת מהן יש צריף שבו בשעות מסוימות ניתנת הדרכה בגינון, ויש גם גינה קהילתית קטנה, גם היא לצרכי הדגמה והדרכה. ויש גם "מלון לחרקים", מן מתקן שבנוי להזמין חרקים, ואלו בתורם יבטיחו האבקה של הפרחים וגינה פורחת.
אולי זה בגלל שצרפת היא מדינה עשירה ולכן יש לה פנאי להתעסק באיכות הסביבה, אבל פרמקולטור היא פה לא נושא אקזוטי. בדרך קבע, כל הגזם העירוני מרוסק, כל העצים הנגזמים הופכים רסק גזם בו במקום, והגזם הזה גם מפוזר תועפות בגנים העירוניים, לפעמים בשכבה בעובי של חצי מטר, וגם מחולק חינם אין כסף לתושבים. אין פה הפרדה של פסולת אורגנית, אבל יש קומפוסטרים בכל הגינות העירוניות, בעיקר של עלים.
בחיפה עירי, מחלקת הגינון העירונית עסוקה בעיקר בהחלפת כמיליון שתילים עונתיים בכיכרות וגנים פעמיים-שלוש בשנה. אם לא היו הואדיות שבין השכונות שטח ירוק טבעי, אם כי לא נגיש, חיפה הייתה עיר מאד מאד לא ירוקה. אחוז השטח המוקדש לגנים וגינות הוא אפסי, לעומת עיר כמו פריז. חוץ מפארק הירקון בתל אביב אין בשום עיר בישראל גן ירוק גדול כמו ה central park בניו יורק או גני לוקסמבורג, או טיולרי בפריז.
מה אתה מבלבל את המוח עם גנים, כשיש לנו צרות גדולות יותר, כמו הכיבוש, או שרת התת-תרבות המפגרת ההיא? זה בגלל שאני מאמין ב"אנרגיה ירוקה". זה משהו שכן אולי אפשר לעשות וכך להשפיע בו טוב על נשמות האנשים הגרים בישראל.
או שעוד גנים זה יהיו רק עוד מקומות בהם אנשים יצלו גוויות בעלי חיים על פחמים בכל חג ומועד וילכו הביתה – בלי האשפה שהביאו אתם.
אין לי טענות על עצם הבקרה. גם במדינות מתוקנות, יש בקרה המיועדת למנוע התפשטות מחלות וצמחים פולשים. אלא שבמדינות נורמליות יש אפשרות להביא צמחים ממגדלים מורשים בלי אישור מראש, ובנוסף, יש הסדר של הסגר אליו אתה יכול למסור את הצמחים ממגדלים לא מורשים, לתקופה הנדרשת להוכיח שאין עליהם מזיקים, והצמחים יחזור אליך במצב טוב. לא כך אצלנו. רק מגדלים גדולים יכולים, לאחר הפעלת קשרים, רצוי עם שר החקלאות, להקים אצלם, ועל חשבונם, מתקן הסגר לצמחים, ב"פיקוח" הרשות להגנת הצומח. במכון וולקני יש לכאורה מתקן הסגר, אך זהו מקום אליו הולכים צמחים למות. אף צמח לא חזר משם חי. משרד החקלאות הוא מקום מאד לא מתפקד, אני מתרשם, וכרואים מי העומדים בראשו, 
דרכי עצים 