מילים קצרות / ערבית – עברית

אִזַן אִם כן
אִזָא אם שאלה
אִזָא האם שאלה
אִילִי ש (אשר)
אִיללִי אשר
אִל-בַּאקִי השאר, היתר
אִסַא עכשיו זמן
אִשִי דבר
אֵימתַא מתי שאלה
אֵיש מה שאלה
אַבָּדַן בשום אופן
אַבָּדַן אף פעם זמן
אַוְ או
אַוַל קודם זמן
אַוַלַן דבר ראשון
אַוָל_מְבֵּירַח שלשום זמן
אַחְלָא יותר מ… תואר
אַחְסַן יותר טוב
אַיַא ואחד איזה מהם? שאלה
אַי / אַיֶא איזה? (שם עצם) שאלה
אַכְּתַרֵ_שויי קצת יותר
אַכְּתָר יותר תואר
אַכִּיד בטוח תואר
אַלְאַאן עכשיו זמן
אַן, אִינוֹ שְ, כִּי
אַקַל פחות
בְּעִיד רחוק מקום
בִּ(אל)דַ'את דווקא
בִּידוּן בלי
בִּידוּן בלעדי
בִּיסִיר יתכן
בִּיסִיר אפשרי
בֵּין בין
בַּדַל במקום
בַּדַל מא במקום ש..
בַּסִיט פשוט
בַּסִיטה פשוט
בָּעֱד  חלק
בָּעֱד  זה את זה
בָּעֱד_ל-מָרָאת חלק מהפעמים
בְּ ב (באמצעות)
בְּסַבַּב בגלל
בְּסֻרְעַה מהר תואר
בְּעִיד רחוק מקום
בְּעִיד עַן רחוק ממך מקום
בִּ(אל)טַ'בְּט בדיוק
בִּג'וּז אולי
בִּג'וּז יתכן
בִּכּפִינַה דיינו
בַּאל-מַרָה בכלל לא
בַּאל-עַכְּס ההיפך
בַּלַאש חינם
בַּלַאש לא צריך
בַּלָא בלי
בַּלָא בלעדי
בַּס די
בַּס מספיק
בַּס די
בַּס רק
בַּעְדֵין אחר כך זמן
בַּעֵד עדיין
בַּעֵד עוד
בַּעֵד עדיין לא
בַּעֵד עוד לא
בַּעָד-מַא אחרי ש.. זמן
בַּרָה בחוץ מקום
בֻּכְּרַא מחר זמן
גַ'אִי הבא זמן
גַ'מְב (גַ'נְב) ליד מקום
גַ'מְב (גַ'נְב) על יד מקום
גַ'מְעָה שבוע זמן
גַ'מְעָה שבוע זמן
גַ'מְעָה לְ-גַ'אִי שבוע הבא זמן
גֻוַא בפנים מקום
גֻוַא פנימה מקום
גֻוואת לתוך מקום
דִד' נגד
דַאִימַן תמיד זמן
דַאחֶ'ל לתוך מקום
דַקִיקַה דקה זמן
דֻגְרִי ישר מקום
דֻעְ'רִי ישר מקום
דֻרוּרִי דחוף זמן
הִיַאה הנה
הֵיכּ כך, ככה
הַאדִ'י זו
הַאדִ'י הזו
הַאדַ'ה זה
הַאדַ'ה הזה
הַדוֹל אלה, האלה
הַל-קַד עד כדי כך
הַלְקֵית כעת זמן
הַלְקֵית עכשיו זמן
הַלַק כעת זמן
הַלַק עכשיו זמן
הֻנַאכּ שם מקום
הוֹן כאן מקום
הוֹן פה מקום
וְאַבּוּהַא ועוד איך
וֵין איפה שאלה
וַלַה אִישִי שום דבר
וַלַה שִי שום דבר
וַלָא אוֹ
וַסָט אמצע מקום
וַקֶת זמן זמן
וַרָא מאחורי מקום
זַי כמו
זַי כפי
חְ'סַארַה חבל
חִ'לֵס נגמר
חַ'ד ליד מקום
חַ'לַס מספיק
חַ'לַס די
חַאלִיַן בינתיים זמן
חַאלֶס לגמרי
חַאלַן תכף זמן
חַדָא מישהו
חַוַאלִי בערך
חַוַאלִי בקירוב
חַוַאלִי כמעט
חַוַאלִי מסביב
חַתָ'א וַלַן אפילו
חַתָא כדי ש..
חַתָא עד
טַבְֹּעַן כמובן
טַבְּעַן בוודאי
טוּל (א)לְוַקֵת כל הזמן זמן
יַא-רֵית הלוואי
יַלֲה נו…
יֻמְכֵּן אולי
יֻמְכֵּן יתכן
יוֹם יום זמן
כְּבִּיר, אַכבָּר גדול, גדול יותר תואר
כֻּל כול
כְּ בתור
כְּ כמו
כְּבִּיר הרבה
כִּיף איך שאלה
כַּם כמה (יחידות) שאלה
כַּמָאן גם
כַּמָאן עוד
כַּמָאן שְוַיי עוד קצת
ל-מַאדִי הקודם זמן
לִאַנוֹ מפני ש…
לִאַנוֹ מכיוון ש…
לִאַנוֹ כי
לִמַאדַ'ה למה שאלה
לִמַאדַ'ה מדוע שאלה
לִסַא עדיין זמן
לֵיש למה שאלה
לֵיש מדוע שאלה
לַ של
לַאַי עד מתי זמן
לַאכֶּן אַבַל
לַהוֹן לכאן מקום
לַוֵין לאן מקום
לַוַחַד לבד
לַחַא עד זמן
לַחָאל לבד
לַמַא כאשר זמן
מְבֵירַח אתמול זמן
מְבַלָא דווקא כן
מִזַבְּט בדיוק
מִין מִי
מִין הוֹן מכאן מקום
מִין וֵין, מִנֵין מנין, מאין מקום
מִין זַמַאן מזמן זמן
מִין לְאַוַל מחדש
מִיתֵ'ל כמו
מִיתֵ'ל כפי
מִיתֵל מַא כמו ש..
מִנְשַאן בשביל
מִנְשַאן כדי
מִנְשַאן כי
מִנְשַאן עבור
מִש בַּטַ'אל לא רע
מִש לַאזֵם חינם
מִש לַאזֵם לא צריך
מַא אִינוֹ אף על פי ש..
מַא חַדָא אף אחד
מַא עַדַא חוץ מ.., להוציא
מַא פִיש אין
מַוְג'וּד נמצא
מַוְג'וּד יש
מַזְבּוּט נכון
מַחַל מקום מקום
מַע עם (בחברת)
מַעְלוּם ברור תואר
מַרָה פעם זמן
מַתַלַן לדוגמא
מָרָאת לפעמים
מֻהַם חשוב תואר
מֻמְכֵּן יתכן
מֻמְכֵּן, אולי
מֻתַאַכֶּד בטוח
נַעַם אכן
נַפסֶ_שִי אותו דבר
סַוַא ביחד
סַוַא יחד
סַלַף מראש
סַלַפַן מראש
סַנֵה שנה זמן
סַעָה שעה זמן
עִנְד אצל
עֵ'יר בלתי
עַ'יר אחר
עַאדַתַן בדרך כלל זמן
עַגַ'נֶבּ הצידה מקום
עַלַא נגד
עַן אודות
עַן גַ'ד ברצינות
עַשָאן מכיוון ש…
עַשָאן מפני ש…
עַשָאן כדי ש…
עֻקבּאל בקרוב זמן
פִעְלַן למעשה
פַאת שעבר זמן
פַגְ'אַה פתאום זמן
פַרֵק הבדל
פוֹק למעלה מקום
פוֹק מעל מקום
פי, פיה יש
קְבַּל מול מקום
קַבֶּל לפני זמן
קַבֶּל קודם זמן
קַבֶּל מַא לפני ש.. זמן
קַד אותו גודל, אותה כמות
קַד כמות, גודל
קַדֵש כמה שאלה
קַוַאם מהר תואר
קַטְעַן בהחלט
קַלבּ פְנִים מקום
קַרִיבּ קרוב מקום
קַריב, אַקרָבּ קרוב, קרוב יותר תואר
קֻדָאם לפני מקום
שְוַיי קצת מידה
שְוַיי שְוַיי לאט זמן
שְוַייה מעט מידה
שַהֵר חודש זמן
שַיְאְ דבר
שוּ מה שאלה
תַאנִיַן דבר שני
תַבָּע (תַבָּעִי, תַבָּעוֹ..) של
תַחְת למטה מקום
תַקְרִיבַּן בערך
תַקְרִיבַּן בקירוב
תַקְרִיבַּן כמעט
תַּאנְיֶה שניה זמן
מודעות פרסומת

רשומות אחרונות

פטרישיה

נסענו בלילה בכביש האפל אל ביתה של פטרישיה, אל מה שנראה לב המאפליה. לא היה שום אור, השלטים הצביעו רק אל כוון "שמורת הטבע של הנהר השחור". בחיים לא הייתי מנחש שיש מקום ישוב בקצה הכביש הזה. אבל בטלפון, תוך כדי נהיגה, פטרישיה דירבנה אותנו להמשיך.

בסופו הגענו אל המחסום בפתח המתחם המגודר, ושם, כיוון שהשומר ראה במכונית רק שני "זוריי", פתחו לנו את המחסום בלי שאלות. מהם "זוריי"? בכל אחת ממדינות אפריקה יש כינוי אחר לאנשים לבנים. במאוריציוס וראוניון אלו "זוריי", אזניים בצרפתית. בסוג של לגלוג על הלבנים השמים את היד מאחורי האוזן בנסיונם להבין את שפת הקריאול של המקומיים, שבמאוריציוס מושפעת במידה שווה מצרפתית ואנגלית.

אבל זוריי הם לא בהכרח זרים. פטרישיה למשל חיה במאוריציוס דרך קבע, שנים רבות, אבל גם היא תיחשב זוריי, בגלל לובן עורה. סוג של גזענות הפוכה.

בדרך כלל ניווטתי לכל מקום בעזרת המפות שהורדתי לטלפון מראש, אבל זה לא עבד כשהייתי צריך לנווט אל ביתה של פטרישיה, (אליו היינו מוזמנים לארוחת ערב.) המתחם המגודר בו היא גרה, לא הופיע (עדיין?) במפות גוגל. בעצם, גם זה שהגענו אליה בסופו של דבר, היה בזכות הטלפון שלי, (התומך בשני כרטיסי סים בו זמנית). העובדה שיכולנו כל זמן הנסיעה להיות על הקו עם פטרישיה הייתה בעזרת אחד מכרטיסי הסים המקומיים שרכשתי בכל מדינה אליה הגענו.

בסופו של דבר, הנסיעה הזו כולה נגמרה בשלום. התאחדתי עם התרמיל שלי אחרי כל טיסה, מה שתמיד נראה לי נס. אבל נס עוד יותר גדול הוא שהטלפון הנייד שלי לא אבד, לא נגנב וגם לא התקלקל. אם אחד מאלה היה קורה, לא ברור לי איך הייתי מסתדר. אפילו פנס לא היה אתי מחוץ לזה שבטלפון, גם לא מצפן. וכמובן המובן מאליו, שום אמצעי תקשורת אחר. אבל בעיקר, לא היה לי שום גיבוי (מחוץ לאכסון בטלפון ובענן) לפרטי עשרת הטיסות, ששת ההפלגות במעבורות, ארבעת הסכמי השכרת הרכב, כתובות ותאריכי עשרים וחמישה מקומות הלינה השונים, האתרים השונים לבקר בהם, חמשת מועדוני הצלילה אתם קבעתי צלילות, ועוד ועוד. הכל היה רק בטלפון.  הגיבוי היחידי היה בענן.

כל המפות ופרטי הנווט, היו בטלפון, כמו גם כל ספרי ההדרכה. כרטיסי הטיסה האלקטרוניים (שבכל זאת מתעקשים בכל מיני מקומות לראות, למשל בביקורת הגבולות שם רוצים לראות טיסת המשך), כמו גם ביטוח הנסיעות היו רק בטלפון. הייתי לגמרי אבוד בלעדיו.

ובחזרה לפטרישיה. צבע העור מאד משמעותי אפילו, או במיוחד, בחברה כזו בה חיים בעירבוביה גדולה אנשים שהובאו לפני דורות מהודו, ממזרח אפריקה, מארצות ערב וגם מאירופה. במאוריציוס, גם אחרי שבעה דורות, הם ממעטים להנשא מחוץ ל"עדת המוצא" שלהם. בראוניון יותר. אבל לא קל להם, לזוגות המעורבים. הם לא מרגישים בנוח, אני מתרשם, לצאת לחופשה בצרפת למשל, ב"מטרופול" כפי שמדינת האם מכונה בקולוניות לשעבר.

זוג אחר שפגשנו למחרת ארוחת הערב הנ"ל מדגים את התופעה. הוא צרפתי "לבן", שנולד במדגסקר, גדל בראוניון וכעת מפתח נדל"ן במאוריציוס. היא, נולדה בצרפת לאם צרפתיה ואב ממאוריציוס. גוון עורה מעט כהה יותר משלו, אני חשבתי שפשוט יש לה שיזוף נאה. אבל לא – כשהם באו להרשם למועדון ספורט מקומי, שאלה אותה גבירה בריטית בקבלה:"וכמה זמן את כבר צרפתיה?"

פטרישיה בכל אופן, חיה עם זוריי אחר, הולנדי בשם הנס בבית חדש, מאד גדול ומפואר, בשכונת מגורים מאד מפוארת ומטופחת, ממש על גבול שמורת הטבע. לשניהם זו מערכת יחסים שניה (לא ראשונה בכל אופן) וכמו שנפוץ במערכות יחסים שניות, פער הגילים בין בני הזוג גדול יותר, כחמש עשרה שנים. הנס הוא כבן שישים וחמש, פטריסיה כבת חמישים, בכושר טוב הודות לתרגול יוגה יומ-יומי ושניהם ביחד כשנתיים, בערך פרק הזמן בו בנו את ביתם, שם בשכונה. יש להם גם חיות מחמד לחברה, שני כלבים מהסוג הזעיר שצרפתים אוהבים, ושני צבי ענק.

משילוט חוצות, עלוני פרסום, ושיחה עם הזוג ה"מעורב" שפגשנו למחרת, למדתי שיש לא מעט מתחמים שכאלה, במאוריציוס וגם בראוניון, המכוונים לקהל של "זוריי", שחלקם גר מלכתחילה במקום וחלקם היותר גדול, פרש לשם מ"המטרופול", מצרפת גופה. רובם אני מנחש, בני "הגיל השלישי".

האם האפשרות לגור בבית מפואר, בשכונת מגורים מגודרת באמצע שום מקום היא סיבה טובה לעזוב הכל מאחור, לנטוש את צרפת המעטירה ולעבור לאי טרופי? נכון שהאקלים מאד נעים, שם על קו המשווה, הטמפרטורה נעה בין 28 ל 30 מעלות בכל ימות השנה, טמפרטורת המים נעימה גם היא כל השנה (אלא שבראוניון אין התושבים נכנסים למים מפחד הכרישים). הנדל"ן כנראה זול משמעותית, וכוח האדם לתחזוקת הגינון הנרחב סביב אותו נדל"ן זול גם הוא (כולל ריסוס מסיבי כל שבוע כנגד היתושים). אבל יוקר המחיה שם לא מאד זול, אפילו יקר מהמטרופול מבחינות מסויימות. והמקומיים לא אוהבים אותך.

חוץ מזה, זו ממש שממה תרבותית. אין אפילו אולם קולנוע אחד בכל הסביבה, שלא לדבר על צריכת תרבות אחרת. ברוב המתחמים האלה, אין לך אפילו עם מי לדבר. כל אחד שם מסוגר באחוזתו המגודרת ואנשים אפילו לא רואים את שכניהם. אנשים מדברים אולי עם זה שהולך על ההליכון הסמוך לשלהם בחדר הכושר.

אלו אנשים שהשאירו מאחור, בצרפת, גם את מכריהם, משפחתם, אפילו את צאצאיהם. הם פשוט "עברו הלאה", באופן שבשבילי פשוט לא נתפס. בשביל בית יותר מפואר אראה את הילדים שלי פעם בשנה? הבחירות שאנשים עושים, אני לא בא לשפוט אותן. אבל הן מתמיהות אותי.

אז הם טסים לצרפת פעם-פעמיים בשנה, לטעון את המצברים. אבל זו לא באמת תשובה. הבחירה הזו, לגור בחורים שכאלה, היא משהו שקשה לי לתפוס. ואני עוד גר בחיפה…

———– זו הרשומה ה 800! —————————

  1. IOT 2 תגובות
  2. תשע מצלמות לתשעה איים כתיבת תגובה
  3. לאט כתיבת תגובה
  4. למאטיס אין את השמש בבטן 4 תגובות
  5. booking כתיבת תגובה
  6. מכתוב 5 תגובות
  7. selfie 2 תגובות
  8. דה-טריטוריאליזציה כתיבת תגובה
  9. 5XL כתיבת תגובה
  10. בודדים תגובה אחת
  11. איך לא צללתי באיסלנד תגובה אחת
  12. פורד אדוננו 3 תגובות
  13. המים בני אלף כתיבת תגובה
  14. מדינה קטנה, בסביבה עויינת 3 תגובות