על העלות האפיסטמית של דעות קדומות

ממאמר של תמר גנדלר אני למד משהו שכלל לא חשדתי בקיומו. מסתבר שכאשר אנשים נמצאים במצבים בהם יש סתירה בין הדיעות הקדומות "הנסתרות" שלהם, ודיעותיהם המוצהרות, הם משלמים "מחיר אפיסטמי". למשל – הם נוטים לתפקד פחות טוב במבחנים הבוחנים את היכולת השכלית שלהם בתחומים כאלה ואחרים, כגון מתמטיקה. המצוקה הלא מודעת בה אנשים אלו נמצאים במצבים כאלה גורמת להם למשל להסס לגבי התשובות הנכונות ולכן להיות יותר איטיים במהלך המבחן. דוגמה: אם ברמה ההצהרתית אין לי דבר נגד בעלי עור כהה משלי, אבל ארגיש לא נוח להכנס לסביבה בה אני האדם הלבנבן היחידי (לפחות ברגעים הראשונים). דברים מעין אלה.

גורם לי לחשוב על העלות האפיסטמית שאני משית על הסטודנטים, וגם על המרצים, בקורסים שבהם אני לומד. מבחינת הגיל, כמעט כל הסטודנטים היו יכולים להיות נכדיי, ורוב המרצים – נכדיי או ילדיי. ברמה ההצהרתית אני די משוכנע שהם לא יגידו שיש להם משהו נגד טרחנים זקנים כמוני. אבל הגילנות בהחלט קיימת שם ברקע, ומתבטאת בדברים דקים שמי שקשוב לזה, כמוני בזמן האחרון, ישים אליהם לב.

זה מתבטא ביתר שאת בקורסים בתולדות האמנות. שם אני לרוב לא רק המבוגר היחידי, אלא גם הגבר היחידי, ובאוניברסיטת חיפה, כמעט גם התלמיד היחידי בחדר ששערו לא מכוסה. אני בהחלט לא שייך ל ingoup של הקורסים האלה, מכמה וכמה בחינות. ולכן אני ללא ספק גורם סוג של אי נוחות לאחרים, ומהמאמר מעלה אני למד שיתכן ואני פוגע בכך ביכולת השכלית של עמיתותיי ועמיתי לספסל הלימודים.

מצד שני, מחקרים רבים מראים שבסיעורי מוחות יש יתרון גדול דווקא לקבוצות הטרוגניות, ובקבוצות כאלו יש יותר סבירות שדעות קדומות יתנגשו בדעות מוצהרות של אותם אנשים, או בדימוי העצמי שלהם. אם אני מנסה לראות איך הדברים האלה מתיישבים זה עם זה, אני יכול אולי לשער שאי הנוחות שאנשים חשים סביב אנשים השונים מהם, מכל מיני בחינות, שלגביהם יש להם כנראה דיעות קדומות נסתרות, גורמת להם לצאת מאיזור הנוחות שלהם ולהתחיל לחשוב בצורה אולי פחות שבלונית. מה שמוצלח בסביבה בה אתה מקווה לשנות פרדיגמות, כמו סיעור מוחות, פחות מוצלח בסביבה בה את מנסה להיות יעיל במיוחד במסגרת פרדיגמה קיימת,כמו למשל במבחן מוגבל בזמן. ולכן העלות האפיסטמית מומרת במצבים אלו לתועלת אפיסטמית.

אם אני חוזר מהכלל אל הפרט, אני רוצה להאמין שתרומתי לקורס וללמידה בו, הנובעת מהמקום השונה שממנו אני מגיע אל אותו הקורס, מרקע קודם, מידע נוסף, מהמוטיבציה השונה שלי, מכישורי האינטלקטואליים, יותר ממקזזים את העלות האפיסטמית אני גורם לשאר הסטודנטים/ות. כך לפחות אני מספר לעצמי. אבל אני גם יודע שלא לעולם חוסן, ואני מקווה שאצליח לזהות את הנקודה בה נוכחותי תתחיל להביא יותר נזק מתועלת, ואפרוש לביתי. להמשיך ללמוד, ולקרוא, אפשר בהחלט גם לבד.