כבר כמה שנים שאני מתלבט באם לחדש את רשיון הנשק שלי. יש לי אקדח זעיר מתוצרת צ'כיה שקניתי בזמן שרותי בצבא הקבע לפני כמה עשרות שנים (וגם סיפרתי את עלילותיו כאן) שלא ברור לי למה אני עדיין אוחז בו. קל וחומר היות שעם הזמן התענוג הולך ונהיה יקר יותר.
לפני חודשיים קיבלתי מסרון מהמשרד לבטחון פנים שעלי לחדש את רשיון הנשק עד סוף השנה. וכדי שזה יקרה, כל מה שעלי לעשות הוא לשלם את האגרה בסך 186 ש"ח, למלא הצהרת בריאות ולהחתים עליה את רופא המשפחה שגבה ממני תמורת חתימתו 117 ש"ח, וללכת למטווח ל"רענון" במהלכו אצפה בקלטת וידאו עתיקה תמורת 200 ש"ח ואצטרך לרכוש ואף לירות 50 כדורים – עוד 145 ש"ח (וזה כי התחמושת הזו זולה). 644 ש"ח בסך הכל, אחת לשנה.
בי נשבעתי שהשנה אני עושה זאת בפעם האחרונה. אבל משום מה נמלכתי ועשיתי כל זאת. רק כדי לגלות, בזמן שניסיתי לירות אל המטרה את הכדורים שרכשתי, שהאקדח לא מתפקד. לא הצלחתי לדרוך אותו. כנראה כאשר ניקיתי את האקדח אחרי הריענון של שנה שעברה, איבדתי את הקפיץ של הנוקר. וקשה עד בלתי אפשרי להשיג קפיץ שכזה לאקדח בן חמישים. כך על פי הנַשַק שבמקום. אני לא משוכנע שזו אכן הסיבה, אבל פאק איט, משמיים משדרים לי מסר חד וברור שדי, הגיע הזמן להפרד.
אז "מכרתי" את האקדח תמורת 0 שקלים למטווחי הצפון, עמדתי בגבורה בהפצרותיהם לרכוש לי אקדח חדש חדיש, ויצאתי בלי אקדח ועם 644 ש"ח פחות בכיסי.
מבחינה אחת אני יכול להיות רגוע – גם השר החדש לבטחון המולדת והלאום (היהודי, כן?), וגם אשתו, נושאים שניהם אקדחים. אז כנראה שאני פטור.
דרכי עצים 