לאן?


בכל פעם שאני שומע חדשות (בפייסבוק, בטוויטר, באפליקציה של "הארץ", חס וחלילה לא בטלויזיה) בא לי לקחת את הרגליים ולעוף מפה. אבל העובדה היא שאני לא עושה את זה. למרות הכל, נוח לי כאן, לפעמים אני אפילו מצליח לשבת ברכבת לתל אביב, ויש לי דרכים קצת למרק את מצפוני, בפעולות התנדבותיות סמליות כאלה ואחרות.

אבל מצד שני, אני חושב לעצמי, אם לעקור מכאן, צריך לעשות זאת כשיש לך עדיין את האנרגיות לעשות את זה. למכור את הבית, לסגור את כל העניינים כאן והכי קשה – למצוא מקום לגור בו שם, מעבר לים. ואני מתכוון למקום בו ארצה לגור, לא לבקר. למצוא מקומות לבקר בהם, זה קל.

אני יודע די בוודאות, שהמקום הזה הוא לא בארצות הברית (קפיטליזם דורסני מדי לטעמי), וגם לא בקנדה (קר מדי). כנראה באירופה. מקום לא קר מדי, אבל מצד שני איכות החיים טובה יותר לפי כל מדד אפשרי דווקא בארצות היותר צפוניות, בעיקר סקנדינביה. מקום שבו יהיה לי נוח מבחינת השפה בה אני שולט הכי טוב (למעט עברית) – אנגלית, אבל אנגליה הבדלנית של הברקזיט לא ממש מעוררת תיאבון ואני גם לא ממש מכיר את אנגליה שמחוץ ללונדון. מצד שני, יש לי דימוי, אולי שגוי, של האנגלים כפחות גזענים מעמים אירופאים אחרים. אולי אירלנד היא התשובה?

אני גם דובר גרמנית, ובגרמניה זה עדיין לא מנומס להביא דעות גזעניות, (אבל זה עובר להם לאט אבל בטוח). ארץ די מתוקנת אבל בכל זאת, אני לא יכול לדמיין את עצמי חי בגרמניה או אוסטריה. זוגתי שתחייה גם לא דוברת את השפה וגם לא אוהבת את הצליל. אז לא.

מה לגבי דרום אירופה? יוון? איטליה? ספרד? פורטוגל? דרום צרפת? מזג האוויר יותר טוב, יש ים, אנשים יותר חביבים. אני לא דובר את השפה אבל אולי יש פה ושם קהילות של זרים הדוברות אנגלית בינן לבין עצמן. בכל זאת, צריך קהילה, לא? אולי זה יהיה המחסום העיקרי שישאיר אותי פה – הבדידות.

ומה לגבי המקום הספציפי המדומיין שם בדרום אירופה? כפר או עיר? די בטוח שאם כבר, אז עיר. ועדיף עיר שקורים בה דברים. האם מחסום השפה בעייתי? לא לאמנות פלסטית, לא למחול ולא לתיאטרון (שאליו אני גם פה לא הולך). כן בקולנוע, אבל יש נטפליקס. לא אוכל ללכת לשמוע הרצאות כשומע חופשי באוניברסיטה איטלקית או ספרדית אבל אוכל להמשיך ללמוד לבד מקריאה או באינטרנט. מה עם לדבר עם אנשים? יהיה לי בכלל עם מי לדבר שם? באנגלית? השפה היא כן בעיה.

אבל אולי הקושי הגדול ביותר ביציאה לגלות בגיל מבוגר הוא איכות הטיפול הרפואי ותוחלת החיים הנגזרת ממנה. יהיה זה עסק יקר מאד להבטיח לעצמך מחוץ לישראל טיפול רפואי המשתווה לזה שפה בישראל מספק לך הביטוח הממלכתי, אולי עם חיזוק קל של ביטוח פרטי. גם רמת הרפואה חשובה וגם זמינותה. בגיל מבוגר רצוי לגור במרחק לא גדול מדי מחדר מיון טוב, מה שפוסל את רוב האזורים הכפריים. גם מדינות מזרח אירופה לשעבר מפגרות עדיין ברמת הרפואה אחרי ישראל, ואין לי ספק שגם יוון ופורטוגל. בעיה.

6 מחשבות על “לאן?

  1. לעיתים קרובות אני תוהה אם הכיסופים האלה שישראלים מרגישים לארצות אחרות אינם נובעים גם מן העובדה שהם מכירים אותן כתיירים בלבד. כשאתה תייר, אתה רואה רק את הקליפה (אני יודעת שאומרים שאורח לרגע רואה כל פגע, אבל אני לא בטוחה שזה מדויק). כשאתה חלק אינטגרלי מחברה מסוימת, ולאורך זמן, אתה רואה הכול. ואז אני חוששת שרואים ששום חברה אינה מושלמת, ושגזענות, שחיתות (שלטונית ואחרת) או אלימות ברשת אינן המצאות ישראליות.

    אישית – מה שהיה הכי חסר לי זה השפה. שפה זה הרבה יותר מאוצר המילים והדקדוק שלה. לא יודעת אם הייתי יכולה לשרוד במקום שבו למשל אני לא מבינה את ההומור. אבל זה רק אני.

  2. צפון איטליה!
    איטליה נמצאת במקום הרביעי בעולם ב health care efficiency (https://www.bloomberg.com/toaster/v1/charts/79fb96617b604712b356d11b070dd449 )
    – ביטוח הבריאות הממלכתי חינמי ואיכותי מאד.
    השפה נהדרת ובטוחה שתצליח ללמוד אותה, יש קהילות של expats בהרבה ערים גדולות וגם בינוניות, ויש לך חברים טובים בטורינו 😊

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s