באלימות


מפעם לפעם אני תועה (וטועה) אל תוך אתר החדשות של YNET או זה של מעריב. בדרך כלל זה בעקבות כותרת שישומון החדשות של גוגל מציע לי מאתרים אלה, כותרת שמפתה אותי להגיע לאתרים אלה. כמו למשל "14 מזונות שלא מומלץ לאכול אחרי גיל 50" (אחסוך לכם ללכת לשם. דברים כמו "סוכר לבן", או "משקאות ממותקים" – דה… כאילו שיש גיל שכן מומלץ לצרוך דברים אלה, ובכלל, אלו נופלים תחת הגדרה של "מזונות" בכלל? ).
ובכל פעם אני שוב נרתע לאחור מהאופן הממש אלים שבו הפרסומות מכסות על כמעט כל חלק של המסך, שקריאה בכתבה שאת תוכנה ממילא מישהו חירטט כלאחר יד, צריך לנסות ולקרוא תוך ניווט בין חלונות שקופצים עליך מכל עבר, לאתר את הטקסט בין תת חלונות מעל, מסביב ומתחת לכל שורת "תוכן", שגם הוא רובו מזוייף.

ניחא, אני מבין שהם צריכים את הפרסומות בכדי לממן את יצור ה"תוכן". אבל אותי, ואני חושד שלא רק אותי, האלימות של מתקפת הפרסומות הזו מרתיעה מלהכנס בכלל לאתר שכזה. טוב, יש לי אופציה יותר טובה, זו של הארץ, אבל זה כי אני משלם עליה.

אלא שגם שם, כשאתה פותח את הישומון של "הארץ", לפני שתצליח לקרוא ולו שורה אחת של תוכן (בלי מרכאות), יזנק עליך דף פרסומת שלם המכסה את כל המסך, וזה לא יעלם עד שלא תמצא את ה X באחת הפינות ותלחץ עליו. וזו כבר חוצפה. כי זה תוכן שאני משלם עליו.

לא מפריע לי שבסוף הדפים יהיו הפניות לתוכן ממומן, שגם מסומן ככזה, מהסוג של "אלפים בישראל מתלהבים מ…." אבל האקט האלים שכופה עליך לצפות בפרסומת, לפני שתראה ולו אות אחת של תוכן, תוכן לא חינמי, הוא לא לעניין. מעיתון הארץ יש לי יותר ציפיות. הגרדיאן הבריטי למשל, לא נוהג כך. ביו-טיוב, כשאתה משלם על מנוי, לא תראה פרסומות. זה ההסכם.

מחשבה אחת על “באלימות

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s