המסע פנימה


רוב המקומות בהם אפשר "לצוד פרצופים" (לצלם פנים, לא של בני אדם אלא של ציורים/פסלים של בני אדם, פורטרטים של פורטרטים) סגורים בימים אלה, ואל המקומות האחרים (למשל אמנות הרחוב בדרום תל אביב) אין לי סיבות מספיק טובות להגיע. גם לחו"ל אי אפשר לנסוע. בצוק העתים הלכתי לחפש "פנימה", ואכן מצאתי, במחשב ובטלפון, אלפי "פרצופים" שכבר צילמתי בחמשת השנים האחרונות ועדיין לא "עשיתי אתם" כלום.

למה בדיוק אני מתכוון ב"עשיתי אתם" תשאלו? (יותר סביר שלא באמת תשאלו). אז ככה: עד כה צילמתי פרצופים בהם נתקלתי, בעיקר במרחב הלא וירטואלי, ב offline, אבל במספר קטן של מקרים גם כאלה שדגתי ברשת. פה ושם עשיתי פעולות עריכה מינימליות על חלק מצילומי הפרצופים האלה, בעיקר בכלי העריכה של אינסטגרם, ושיתפתי אתם בפרופיל שהוקדש לזה באינסטגרם בשם heads_galore, משם הם שותפו באופן אוטומטי גם בדף פייסבוק בשם head hunting ובטויטר. בחלקם הקטן גם השתמשתי כתמונת הפרופיל שלי ברשתות חברתיות כאלה ואחרות. בעיקר בפייסבוק (שם אני רב פרצופי – אני מחליף תמונת פרופיל כל יום) אבל גם בטויטר ואינסטגרם. היה לי גם בלוג שהוקדש לפרצופים (לא זה שבו אתם קוראים כעת) ואפילו עשיתי סרטונים קצרים עם פרצופים אותם שיתפתי בטיק-טוק ואינסטגרם.

אבל בחסות הקורונה התחדשו דברים. חברי בני כתב עבורי תוכנה המציגה פרצופים בתוך מטריצה של 12 מלבנים על המסך (מן הסתם בהשפעת מראה מסכי תכנת ה zoom מולה רבים מאיתנו מבלים עכשיו שעות), כאשר גם המלבן נבחר אקראית, גם הפרצוף נבחר אקראית (מבין כמה אלפים בתיקיה), וגם זמן התצוגה נבחר אקראית (בתחום מסויים).

מי יראה את המסכים המתחלפים האלה? כרגע זה רק אני, אבל הייתי שמח לחלוק את זה עם אחרים, אולי דרך אתר אינטרנט, ובכך להפוך את זה למעין עבודת אמנות. אכנה אותה בינתיים "הפסיפס" (שם זמני). אפשר לראות פסיפס כזה ביו-טיוב, לשם העליתי סרט ובו דגימה של כשלוש דקות מהפסיפס – אבל יש 10 בחזקת 48 מסכים שונים (1 ואחריו 48 אפסים) אז הסיכוי לראות את אותו מסך פעמיים בפועל לא קיים.
כדאי לצפות במסך מלא, ולא בטלפון!

אני יכול לדמיין מיצב שבו מספר מסכים איכותיים, נאמר ארבעה, מקיפים חלל, ועל כל אחד מהם פסיפס כזה, בו מתחלפים פרצופים באופן אקראי. מי שעומד ביניהם יוכל אולי לחוות את מה שאני מרגיש בשיטוט ברחובות, במיוחד במקום כמו פריז – תחושה שיש פרצופים המסתכלים עלי מעל עבר, פרצופים שאחרותם "מזמנת" אותי. אני תוהה אם מיצב כזה יעשה משהו למישהו.

בינתיים, לטובת אותו מיצב דמיוני, אני "כורה" בתוך אלפי הצילומים שכבר צילמתי. אין הרי באמת הבדל מושגי משמעותי בין צילום של פרצוף מתוך ציור או פסל (שהוא כבר יצוג – כזה הנמצא בחלל ה"ממשי"), לבין בידוד של פרצוף באמצעות תוכנת עריכה מתוך צילום (יצוג הנמצא בחלל הוירטואלי) המכיל מספר פרצופים, או המכיל דימוי שיש בחלקו (לפעמים הקטן) פרצוף. בשני המקרים יש כאן פעולת קטיעה ובידוד, הסרת פרטים, עריכת המאפיינים השונים כגון ניגודיות, בהירות, איזון צבעים, מחיקת פרטים מפריעים, תיקון פרספקטיבה ועוד. בשני המקרים יש פעולת בחירה – מה להראות ומה לא. המקרה השני הוא אולי סימולציה מסדר יותר גבוה: יצוג של יצוג של יצוג. הפסיפס הוא כבר יצוג של יצוג של יצוג של יצוג. אני גורס שיצוג מסדר שכזה כבר מפסיק להיות רה-פרזנטציה, והופך להיות פרזנטציה נטו.

במקרה השני, של "צילום" מתוך צילום יש לי גם אפשרויות להוסיף פרטים שלא היו בדימוי המקורי בעזרת תוכנות עריכה. למשל ל"הרחיב" את התמונה כדי שתתאים לפורמט רבוע. בפרצופים שצולמו מיצירות אמנות "מוכרות" אני גם מוסיף וגם גורע (בעדינות) פרטים כדי לא להסתבך בזכויות יוצרים. או לפחות נותן לעצמי פתח מילוט בתואנה של שינוי משמעותי. השינוי המשמעותי יותר (לדעתי) הוא בקונטקסט, בתפקיד של כל דימוי, כשכל פרצוף הוא רק אחד מאלפים המופיעים ונעלמים. אבל גם שינוי בדימוי עצמו יכול לאפשר לי לטעון שהניכוס הוא לגיטימי.

בימים אלה אני מצלם בתוך מרחב הפרצופים שראיתי ותיעדתי ב 2019. שנה פוריה יחסית, מצאתי בה כ-1500 צילומים בהם יש פרצופים, ואני עובר עליהם, "כורה" בהם. סביר להניח שזה יניב יותר מ 1500 פרצופים. אני מעבד בין שלושה לשלושים פרצופים ביום, בנחת. אין סיבה להזדרז. אני לא רואה שהדברים הולכים להפתח בזמן הקרוב, בעיקר כי יש רק חפיפה מועטה בין הקהל של מבקרי הגלריות והמוזיאונים וציבור המצביעים לאנשים שבידם כרגע הכח להחליט מה לפתוח ומה לסגור.

יש גם סוג של סיפוק במסע פנימה כזה, מסע שגם מזכיר לי את המקומות בהם הייתי ובהם התבוננו בי אותם פרצופים וגם מגלה לי מחדש את מה שכבר ראיתי בהם. יש פה גם את הסיפוק ה"אקולוגי" של ניצול מחדש של דברים במקום רכישת דברים חדשים.

את 1500 הדימויים האלה מהם אני כורה פרצופים, העתקתי לצורך עיבוד מהמחשב לטלפון. יותר מהר ויותר נוח לערוך שם צילומים (למרות שבשניהם יש לי מסך מגע) ויש שם תוכנות עריכה חינמיות רבות כוח ואפשרויות. אחרי כן אחזיר אותם למחשב, שם רץ הקוד של ידידי בני ומחולל את ה"פסיפס". שם המסך גם יותר גדול ויותר איכותי. ואחרי זה מה? אעבור לצילומי הפרצופים מ 2018…

2 מחשבות על “המסע פנימה

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s