בתיבה


הסמסטר, הודות לקורונה והזום, אני לומד חמישה קורסים בשלוש אוניברסיטאיות שונות, בשלש ערים שונות. ובאחד מהם, המשלב בין אמנות והפילוסופיה של לוינס, זרק אחד הסטודנטים הערת אגב על אותה "תיבת תהודה" שהרשתות החברתיות מייצרות עבורנו, בעצם כולאות אותנו בתוכה.

תיבת התהודה דנן, שאפשר ואולי אפילו צריך, להאשים אותה בקיטוב ההולך וגובר בין חלקי החברה, בישראל, בארה"ב וכנראה בעוד מקומות לא מעטים, גורמת לנו לחשוב שהאחרים חושבים (פחות או יותר) כמונו. כי האלגוריתם מראה לנו יותר דברים שכתבו או שיתפו אנשים שעשינו להם לייק בעבר, או תכנים הדומים לאלו שחיבבנו בעבר. האלגוריתם הולך וכולא אותנו בתוך הזהה, מסתיר מאיתנו את האחר.

האחר שמלכתחילה לא באמת היה נוכח שם, כי רובנו נוטים לא לבקש חברות או לאשר חברות לא.נשים שאנו חושבים שיעצבנו אותנו. וגם אם כבר התפלח לאותה קהילת הדומים מישהו שהתברר שחושב אחרת, לא אחת תגובתנו תהיה לחסום אותו או לבטל חברות (נדמה לי שהראשון יותר קיצוני, כי בחסימה האדם החסום על תכניו ותגובותיו גם לאחרים, נעלם מעינינו לעד).

הטכנולוגיה והאלגוריתם של הרשתות החברתיות הוא ממש לא מה שראו בעיני רוחם פילוסופים כמו עמנואל לוינס ומרטין בובר. הציווי האתי לראות את האחר באחרותו, ולכבד אחֵרות זו, ניגף לחלוטין בפני האלגוריתם. זה לא שאנו מנסים להפוך את האחר לזהה. לפחות ברשתות החברתיות רובנו כבר הבנו שזה תרגיל עקר. אנחנו פשוט כולאים את עצמנו בתוך תיבת תהודה של הזהה, הדומה וכולאים את האחרים מחוץ לתיבה, בתיבה אחרת שם גם הם מהדהדים זה לזה.

בקטע קצת מזוכיסטי אולי, אני כן עוקב אחרי טיפוסים כמו גדי טאוב בטוויטר. זה קצת כמו לצפות בסרט אימה. הדברים שם כל כך "אחרים" עד כדי כך שהדימיון שלי לא מספיק מפותח להתייחס אליהם כמשהו אמיתי שאפשר לנסות ולכבד כדעה לגיטימית אחרת. כנ"ל עם אבישי בן חיים, וקטעים שאנשים משתפים מתכניות הבוקר של אברי גלעד. מבחינתי זה קצת מעבר לסקלה. אבל אני מבטיח להשתדל, ולפחות להקשיב.

2 מחשבות על “בתיבה

  1. מאוד מענין. אבל מיותר בעיני לכנות את טאוב, שאינני ממעריצותיו, שרץ. דימוי שמניח שהשרץ נתעב יותר מבני האדם וגם, כיוון שההקבלה נעשתה, מחייב להתייחס בחשדנות מה להבטחה לנסות להקשיב באמת.

  2. לא ידעתי שיש ציווי אתי 'לראות את האחר באחרותו', אבל עכשיו שנודע לי, אני שמחה, כי נדמה לי שזה מה שאני מנסה לעשות רוב הזמן (לא בהכרח תמיד בהצלחה). בעיקר מפני שאני נורא סקרנית, ולא כל כך מאמינה בדיכוטומיה של 'טובים' ו'רעים'. נדמה לי שלכולם יש סיבות, ושווה לנסות להשקיע כדי להבין מה הן. כך או כך – לא נראה לי שהתיבה הבודדת שרובנו שוכנים בה היא באשמת אלגוריתם: היא בעיקר תוצר של הסתגרות מודעת ומכוונת בפני כל מה שלא בדיוק כמונו.
    אגב, לא חייבים לבקש חברות ולא חייבים לבטל אותה כשמתרגזים: בפייסבוק אפשר גם פשוט 'לעקוב' (באופן גלוי ולגיטימי). אם אתה עוקב אחרי אנשים מכל הקצוות, אתה מקבל תמונה קצת יותר ברורה על הלכי רוח מחוץ לקופסה שלך. אני מוצאת שזה מאלף.

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s