משהו חיובי על ימי הקורונה


מישהו אחד שמרוצה עד הגג מהימים האלו הוא נכדתי. היא בת שנתיים וחצי וזכתה לרגל המצב למנות גדושות של הוריה, העובדים שניהם מהבית. ממש אין לה תלונות על הסגרים וההגבלות.

מי שעוד מרוצה הוא כל מי שיש לו חנות לחמרי בניין. כי אנשים יושבים בבית באפס מעשה, מסתכלים על הקירות, ופתאום רואים את כתם הרטיבות הזה שכבר שנים הם מתכוונים לתקן, את הצבע המתקלף על הכיסא ההוא, נזכרים ברהיט שהם כבר שנים מתכוונים לעשות, בטאבון שתמיד רצו לבנות בחצר, ופתאום אין להם שום תירוץ לתת לעצמם למה בעצם שלא יקומו ויעשו את זה ממש עכשיו. אז התחנה הראשונה היא בחנות לחמרי בנין, מה שנקרא ב"טמבוריה". גם לא מעט כלי גינון וכלי נגרות נרכשו בתקופה האחרונה, כולל על ידי עבדכם הנאמן, אבל ממש לא רק.

הסגר מציב מראה בפני האנשים, למשל – למה לא תקום ותסדר את המגירות האלה סוף סוף? או תקרא לפחות את אחד מהספרים שהצטברו ליד המיטה ושאתה מספר לעצמך שרק תתפנה קצת, ומיד תקרא? אז התפנית. אין תירוצים. אני לפחות קראתי בתקופה הזו הרבה יותר, ואני לא עובד גם שלא בימי קורונה. לא כמה שתכננתי לקרוא, אני טוב (בעצם רע) בתירוצים.

אני שומע גם על המון אנשים שהתחילו לאכול הרבה יותר טוב ויותר בריא. פחות מזונות מעובדים ויותר אוכל שבושל או נאפה מחומרים בסיסיים ומתוך פניוּת. כמויות המחמצת עלו פלאים, אנשים החלו לאפות, גם לחם, ואני משוכנע שבבלוגים של אוכל ומתכונים יש הרבה יותר תעבורה.

בסגר הראשון הרגשתי כלוא, במיוחד שהוא בא אחרי שהייתי בבידוד, אז סרקתי שקופיות מטיולנו בהודו ונפאל לפני כמה עשרות שנים, ושיפצתי אותן במחשב. תוך כדי חזרתי אחורה בזמן לאותם מקומות, וגם התפעלתי מכמה רזים ויפים היינו אז (וכמה גרוע היינו לבושים..). בסגר השני התעצבתי קצת שלא יכולתי להסתובב ולצלם "פרצופים" כפי שאני אוהב לעשות, אבל חיש קל גיליתי שיש לי בטלפון אלפי פרצופים שכבר צילמתי בשנה האחרונה ועדיין לא עשיתי אתם כלום, אפילו לא שיתפתי אותם באינסטגרם. ועכשיו שיש לי את התכנה הנחמדה הזו שידידי בני כתב, שמציגה את הפרצופים בסדר אקראי, יש לי עוד סיבה לעבד את הצילומים האלה לפורמט המתאים, לנקות אותם ולהעביר אותם מהטלפון למחשב.

מה עוד טוב בימים אלה? הודות ללימודים בזום כנראה שאוכל ללמוד קורסים במקביל בשלוש אוניברסיטאות שאף לא אחת מהן נמצאת בעירי אני. וזה מזל גדול כי באוניברסיטת חיפה לא מתייחסים יפה לשומעים חפשיים, ביחוד לא בקבוצת הגיל שלי וגם די מיציתי את הקורסים הניתנים פה, ושלא ממש מתחדשים משנה לשנה.

אני לא יודע אם זה נכון לכולם, אבל זה בטח נכון לגבי. ממש מתחת לאף יש הרבה מה לעשות. רק צריך לחשוב קצת אחרת על הדברים. או לחפש הרצאות ביו-טיוב… ראיתי גם לא מעט עסקים ששינו את אופני הפעולה שלהם בזריזות, וגם אם לא התעשרו מכך זה לפחות עזר להם לצלוח את התקופה הזו ואולי בהמשך גם יאפשר להם להרחיב את תחום הפעילות שלהם. אבל אני מבין לחלוטין שיש הרבה שזה לא אפשרי עבורם.

עוד אני יכול לחשוב ולקוות שבחברה החרדית תהייה התפכחות מסויימת מהציות העיוור לאדמורים ורבנים, ציות שהוא ממש פגאני. חבל שנדרש לחשבון נפש זה לא מעט מתים והשבתה כללית ולא דיפרנציאלית של המדינה, אבל אולי בסופו של דבר יהיה פה איזון יותר מוצלח בין השמירה על קהילת הלומדים ובין קבלת מרות הוירוס, המדינה, החוק, הרפואה והמדע.

מה עוד? אולי המגיפה ורבע מליון מתים יספיקו בכדי שאזרחי ארה"ב יתפכחו מהאוויל המשריש והמרושע שהם מיקמו בבית הלבן. יש לקוות שהוא גם יסכים להתפנות משם ללא מלחמת אזרחים. פה, יש הרבה פחות סיכוי שהנוכל המתבצר בבלפור יתפנה בעקבות המגיפה, במיוחד שבניגוד לטראמפ הוא לא התכחש לחומרת המחלה, אלא רק התקפל בפני החרדים, מה שהיה קורה גם אם "החליפי" היה שוכן בבלפור. אין בישראל מספיק שוטרים להשתלט על חצרות החסידים וגם לא אפשרות פוליטית.

עוד חיובי: יאפשרו ליותר אנשים לעבוד מהבית, לפחות חלק ניכר מהזמן. רק יעלה את התפוקה ויוריד את העומס בכבישים ואת זיהום האויר.

אחרון חביב: אני צופה שהמירוץ לפיתוח חיסונים לוירוס הנוכחי, ביחוד זה של חברת מודרנה, והתקציבים הגדולים שהופנו לזה, יניבו פריצות דרך משמעותיות בטיפול וחיסון בפני וירוסים בכלל.

כבר אמרתי שאני אופטימי חסר תקנה?

3 מחשבות על “משהו חיובי על ימי הקורונה

  1. כיף לך. אני לא אופטימית בכלל, וחוץ מזה לא חסרה לי תעסוקה, כך שאני לא צריכה לחפש מה לעשות. להפך – בגלל הקורונה אני עובדת יותר (לא מתלוננת, יודעת היטב שיש לי מזל לעומת מי שנשארו בלי פרנסה לגמרי).
    מה שחסר לי זה התחושה שאפשר לקום וללכת לאן שרוצים, בכל יום ובכל שעה, בלי שהשב"כ עוקב אחריי וזומם לבודד אותי בגלל 'חשיפה לחולה מאומת' ('חולה מאומת' הוא אחד הצירופים המרגיזים ביותר שיש).

    מה שכן: הספרייה העירונית אצלנו הודיעה שאפשר להזמין ספרים במייל או בטלפון, ויהיה טייק אווי 🙂
    זה חמוד ומעודד, אני תורמת את זה לרשימתך האופטימית.

    • את תמיד יכולה להשאיר את הטלפון בבית, או במצב טיסה עליך והשב"כ לא יוכל לאכן את מיקומך. אני דווקא מעוניין לדעת אם נחשפתי ל"חולה מאומת" כדי שאכניס עצמי לבידוד וכך אקטע את שרשת ההדבקה. יש לי גם את ישומון "המגן 2" בטלפון, תרומתי הצנועה למאבק בהתפשטות המגיפה.
      אגב לבוא במגע עם "חולה מאומת" עדיף על מדע עם חולה לא מאומת. אני מעדיף לדעת דברים מעין אלה.

      • על מצב טיסה אני לא יודעת כלום, אבל השארת הטלפון בבית לא תעזור במקרה שיעבור בחדר המדרגות 'חולה מאומת' והמכשירים המהוללים של השב"כ לאי ידעו שמפריד בינו לבין הדירה שלי קיר עבה. ואז לך תתווכח איתם. שלא לדבר על כל הטעויות שהם עושים כל הזמן, בלי בושה.

        את היישומון שהזכרת לא אתקין, גם בגלל שהוא אוכל את הבטרייה בכל פה, וגם בגלל שמדינה ששולחת את השב"כ שלה לעקוב אחרי אזרחיה לא יכולה לצפות מהם לשתף פעולה גם עם יישומונים. שיבטלו את איכוני השב"כ, ושיודיעו שהם משאירים לי את שיקול הדעת בנוגע למה שעליי לעשות עם התראות היישומון – ואז נדבר שוב. כל זמן שהם מתייחסים אליי כאל נטולת מוח, שישכחו ממני.

        מעבר לזה, אני מניחה שמספר הנחשפים לנגיף גדול בהרבה ממה שהם מצליחים למצוא בבדיקות, והסיכוי שמי מאיתנו לא נחשף אף פעם ל'חולה' או 'נשא' או 'מאומת' או 'חיובי' הוא די אפסי. בשביל זה יש אמצעי מיגון וזהירות, כגון ריחוק ומסכה, שאני מקפידה עליהם מאוד, תמיד. אבל כשלא מכבדים את שיקול הדעת שלי (ולא רק את שלי), ככה זה נראה.

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s