הווקליפסה


הרוחות סוערות במדינה בכלל וגם בעותק של העולם אשר בפייסבוק. כמה חסימות ו"אינפרודים" מהזמן האחרון גרמו לי לעצור ולחשב את דרכי מחדש שם. דוגמאות? הנה למשל אחת הסובבת סביב ענין פרוזאי כמו אפיה טבעונית של עוגות בחושות.

באחת מקבוצות הפייסבוק של הטבעונים עלתה שאלה תמימה למדי – האם אפשר באפיה של עוגות בחושות להחליף חלב סויה בחלב שיבולת שועל. אחת המשיבות, ששמה (בפייסבוק) מסתיים ב VEG, כנראה כדי לסמן את נאמנותה הנחרצת לרעיון הטבעונות, השיבה בנחרצות (האופיינית ללא מעט טבעונים, אני חייב להודות) שלא. אין בחלב שיבולת שועל מספיק חלבון בשביל שתהיה תפיחה ראויה של העוגה!

פה התערבתי, כאחד שעוגות בחושות טבעוניות הן משהו שהוא עשה די הרבה (מתכון כאן), לפחות עד ששמעתי שיש מתאם גבוה בין משקל גבוה ותמותה מנגיף קוביד-19. התערבתי וסייגתי שלמיטב ידיעתי אין קשר בין חלבון לתפיחה, שאת הגזים המתפיחים את הבלילה מספקים או אבקת אפיה או סודה לשתיה בצרוף משהו חומצי. ולראיה, אני אופה בלי תחליף חלב מן הצומח כלל, והכי טוב זה עם מיץ תפוזים כמרכיב הנוזלי.

בתגובה העלתה אותה אחת קישור למאמר ברשת התומך לטענתה בטענתה. קראתי בו בקפידה, מצאתי אותו אפילו מעניין, סקירה של משקאות (לא "תחליפים") מן הצומח. אבל עלה במוחי החשד שזו ששלחה לי אותו לא קראה אותו בעצמה. נכון, כתוב שם שבחלב סויה (שגם אני מעדיף, לא יודע למה אנשים נרתעים ממנו ומעדיפים למשל שיבולת שועל או שקדים) יש יותר חלבון, אבל ממש לא כתוב שזה חיוני או אפילו משמעותי להתפחה.

לא התאפקתי, ובמקום לעבור הלאה ולא להתנצח, חזרתי בטפשותי לשרשור ההוא, וציינתי שמצד אחד אני מדבר מניסיון לא קטן ומצד שני, שהמאמר דנן לא תומך בטענת הטוענת, ושהיא כנראה לא ממש קראה אותו לעומק או בכלל. מה שקרה אחרי כן הפתיע אותי, אבל בעצם לא היה צריך להפתיע. אותה אחת, שלא הייתה "חברה" (מצחיק אותי להשתמש במילה הזו בהקשר הזה) שלי בפייסבוק, חסמה אותי. מה שאומר שאני לא יכול לראות אותה או את מה שהיא כותבת בפייסבוק, וגם היא לא אותי. זו הפעם השניה שזה קורה לי.

כמה דברים שאני לוקח מזה. הראשון, שכמו בהרבה פוסטים של מתנגדי / מתעלמי / מכחישי קורונה אנשים מצטטים דברים שהם לא קראו אך שנראה להם בלי לקרוא שהם תומכים במה שהם מאמינים (או מסרבים להאמין) בו ממילא. אני מודה שגם אני נוטה לעשות את זה לפעמים, אבל לא הרבה, אולי בגלל שאני קורא מהר.

השני, שעצבים של אנשים מאד מרוטים בזמן האחרון. אני רואה את זה בהתנצחויות מאד תוקפניות בין אנשים שבעצם הם די באותה הדיעה, אבל הם צריכים לריב עם מישהו על משהו. זה מעורב בסוג של צדקנות-על, מין תחרות בטהרנות, משהו שאני קורא לו ווקליפסה (הלחם באנגלית שילוב של WOKE עם סיומת של אפוקליפסה). פעם אחת למשל נחסמתי בעקבות פוסט סרקסטי שבו אמרתי שהנגיף "משביח" את המין האנושי, שבסוף ישארו פה רק צעירים בלי מחלות רקע (אם חושבים על זה, הלידה עצמה היא סוג של מחלת רקע קטלנית – מי שלא נולד גם לא ימות). זו שחסמה אותי לא התעכבה להרהר אם במקרה היה פה סרקזם (והיה, די גלוי), אלא כינתה אותי בשם גנאי, חסמה ובכך חסמה גם כל אפשרות להעמיד אותה על טעותה (או לקלל אותה בחזרה, אם היה מתחשק לי).

אנשים גם אצים-רצים להאשים אותי, ואחרים, בגזענות (בדרך כלל כלפי מזרחים) או במיזוגניה. האצבע על ההדק מאד קלה. אם אתה חושב שיהיה קשה לתושבי קיבוץ ניר דוד לארח בחינם את כל עם ישראל בחצר ביתם, אתה אשכנזי מתגזען על מזרחים. השיא היה כשמישהי האשימה אותי בגזענות כשהעליתי סברה שהזיהום בנחלי הצפון שבעטיו הם נסגרו למטיילים, קשור למטיילים שעשו את צרכיהם ליד הנחלים. (ואין לי ספק שאכן עשו, לפי כמויות נייר הטואלט והמגבונים הזרוקים בכל פינה זו לא צואה של בעלי חיים). הואשמתי שבעצם (בלי להגיד את זה) אני מאשים מזרחים באותם חירבונים בטבע. נו. אחרי שיח ושיח הלוך וחזור, שלא ברור לי למה אני טורח בו (כדי לבזבז זמן, די ברור) להכחיש את נטיותי הגזעניות, גם פה נותק הקשר (כן איריס הגרה בשוויץ, שם רק העזים צואות בטבע, אני מתכוון אליך).

גם בעניינים שבהם יש פגיעה בנשים כמו האונס באילת, או חשד פגיעה בנשים, כמו בעניין שושקה, אותה דמות נשית שהשתלטה על זאב אנגלמייר, אין משהו אחד שאני כגבר (ועוד סיס-הט) יכול לכתוב שלא יחטוף גינוי, כזה שיעבור מתחת למכ"ם התקינות הפוליטית המוארת. אני כבר חושש להשתמש בדמויות נשיות בתמונת הפרופיל שלי אותה אני מחליף כל יום. אבל דבר אחד כן ברור – לנשים מותר להיות פוגעניות כלפי גברים, אבל גברים, לבטח אלו הלא-מזרחים שביניהם, צריכים ללכת על קצות האצבעות, עדיף בגרבי צמר עבות, כשהם פותחים את הפה, בכל עניין. ובכלל עדיף שיסתמו. דיברתם מספיק.

הדבר האחרון שאני צריך לקחת משלל האינטראקציות הפוגעניות האלה, הוא להפסיק להתקוטט עם אנשים בפייסבוק. אני ממילא לא הולך לשכנע אף אחד, וכנראה שאף אחד גם לא הולך לשכנע אותי (למשל שאין מגיפה). אני אמשיך לשמור מרחק ולשים מסיכה ולהמנע מסיטואציות המוניות. אני אמשיך לחשוב בעיוורון צבעים ולא למפות כל סוגיה למאבק המזרחי בישראל. לא אכחיש שיש גזענות, גם בישראל, אבל מי שיאשים אותי בה, יכול לקפוץ לי ולא יזכה לתגובה. צריך להפסיק להיות לי אכפת מאנשים שחושבים שניצחו בויכוח, או שהם יותר צדיקים מהאפיפיור. וקל וחומר שאין לי מה להתנצח עם אנשים שמאמינים שמרכיב כזה או אחר בזהות שלי פוסל אותי מלהביע דיעה בנושא מסוים. את מקסם השווא של הסובייקט האחוד השארתי כבר מאחורי. היום אני יותר בקטע ריזומטי כזה.

5 מחשבות על “הווקליפסה

  1. מסכימה לגמרי עם המסקנה: אין טעם להתקוטט בפייסבוק (גם לא בטוויטר). לפעמים אפילו בשיחות פנים אל פנים זה מיותר. כל אחד מדבר מהפוזיציה שלו, ולא ער בכלל לעובדה שיש גם פוזיציות אפשריות אחרות, ושגם להן יש קייס מדי פעם, רחמנא ליצלן. אף אחד לא מקשיב לשום דבר, ורק הצדקנות וההתחסדות נשפכות כמים. חבל על הכוחות.
    אני עוד מתווכחת לפעמים בבלוגים, שיכולים לפחות להבטיח שאנשים מקדישים טיפ-טיפה יותר זמן לעיון בדעות הכתובות בהם. אבל גם מזה אני משתדלת להתנזר.

    משכל זה נאמר – אני מקווה שאתה ער לעובדה שהתגובות הכתובות שלך הן לפעמים די מעצבנות 🙂

    • אני אכן ער לעובדה שהתגובות שלי הן מעצבנות. ככה זה. מעצבנים אותי אז אני מעצבן בחזרה, כאילו שמשהו מועיל יצא מזה. אני גם מגיב לרוב מהנייד ושם תגובותי נוטות להיות קצרות מאד ולכן גם בוטות.

  2. איזו התנצחות, אפשר לחשוב, תראו את מירי רגב מתנצחת עם ברקו, זו התנצחות! ממש תענוג.
    על יד מירי רגב הפרה המשוגעת היא בקושי ברווז צולע

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s