של מי זה?


נכתב בעקבות "המאבק" על שחרור נחל (בעצם תעלת) האסי בקיבוץ ניר דוד.

יתכן שאם קיבוץ אבוקה, בעמק בית שאן, אליו הורי עלו בתחילת שנות החמישים לא היה קורס ונעלם הייתי גם אני יושב על גדת איזה ערוץ נחל נחמד (כמו למשל נחל הקיבוצים בתמונה מעלה, הפתוח לקהל הרחב אבל זוכה להתעלמות) ומדבר מתוך אינטרס.

אבל בניגוד לחברי ניר דוד, חברי קיבוץ אבוקה לא עמדו בחום ובתנאים הכה קשים והתקפלו. הורי עברו העירה, לחיפה, והנחל היחידי שבו זורמים מים פה בסביבה הוא נחל טירה, וגם בו זורמים רק מי נגר עילי מרופשים מהכבישים בסביבה, וגם זה רק בזמן גשם וכמה דקות אחרי.

הקיבוצים הם להלכה (ולפני ההפרטה – גם למעשה) התגשמות חלומו הרטוב של קארל מרכס ולכאורה גם של השמאל הישראלי. הם ביטלו את הקניין הפרטי והחליפו אותו בקניין קיבוצי. כל הרכוש של הקיבוץ שייך לכולם, אבל לא לאף אחד ספציפית. זה מה שאפשר להם לשרוד ולהקים את המדינה הזו – השיתוף המוחלט במשאבים. זה גם מה שמסביר את רוב ההבדל בין איך שנראים הקיבוצים בעמק בית שאן, ואיך שנראים המושבים.

כשביקרתי כילד את סבתי ז"ל בקיבוץ (לא ניר דוד) ומצאתי בשדה אבן נחמדה, היא אסרה עלי לקחת אותה אל מחוץ לקיבוץ, כי היא שייכת לכל הקיבוץ. עד כדי כך. אבל כשביקרתי, יכולתי לשחות בבריכת הקיבוץ, פריבילגי שכמוני, בניגוד לשאר עם ישראל, שכניסתו נמנעה, למרות שהבריכה נחפרה בקרקע הלאום! ומולאה במי הלאום הזכים!

זה קצת דומה למדינת לאום. כל המשאבים, ה"רכוש", במדינה שייכים (לכאורה) במידה שווה לכל האזרחים וגם במידה פחותה, לתושבים חסרי האזרחות. בשל כך מדינות לא מאפשרות לכל מי שמעוניין לבוא ולהתיישב אצלן, גם לא על בסיס זמני, כי זה אומר שהן יצטרכו להתחלק אתו ב"רכוש", גם אם הוא רק פליט חסר מעמד. בגלל זה הושקעו מיליארדים בגדר בגבול ישראל מצרים, כדי שכהי העור יחפשו להם מקום מקלט אחר.

האם במדינת לאום אין קניין פרטי? יש ויש. ומה לגבי קניין משותף? בוודאי שיש. אני וזוגתי שתחייה בעלים משותפים של ביתנו הקט. למשל. וגם של הדשא שלידו. ואת הדשא הזה, בכל פעם שהוא או-טו-טו הופך להיות מזמין לישיבה, באים חזירי הבר והופכים. וכשניסיתי לגדל תותים בעציץ במרפסת, באו הדורבנים באישון לילה והתכבדו בתוצרת. הנמיות לפחות מסתפקות בהצצה דרך החלון פנימה. אה, ועכברי השדה אוכלים את כל תכולת הקומפוסטר ולא ממש מאפשר לו לייצר עבורנו דשן משובח. ושפני הסלע כבר הרגו יותר מעץ פרי אחד.

אבל לפחות הם לא משאירים אחריהם ערימות אשפה, מהסוג שאינו מתכלה. והם באים באישון לילה, בשקט בשקט, לא מביאים רמקולים בגודל של מכונית משפחתית, לא מדליקים אש וצולים בעלי חיים אחרים. אז אני בולע ושותק. אבל אם הדשא היה יותר מלבב, ומים היו זורמים באפיק הנחל הצמוד גם מעבר לחמשת הדקות שאחרי הגשם, ואנשים היו באים ויושבים על הדשא, שרים ומנגנים, אוכלים ושותים, מטנפים ומרעישים, האם הייתי חושב שזו זכותם?

אולי. אולי אם הם הוריהם עלו מצפון אפריקה בשנות החמישים, ומדינת ישראל של שנות הצנע לא השכילה לספק להם את התנאים החומריים שקרוביהם שעברו לצרפת כן קיבלו, אני כאשכנזי פריבילג שהוריו עלו הנה ממזרח אירופה כבר שנתיים קודם, ובמקום לקבל את פני עולי מרוקו כיאות התעקשו להתיישב בעמק בית שאן,חייב להם פיצוי? מה הם בסך הכל מבקשים? לעשות קצת שמח אצלי על הדשא? מה זו החמיצות הזו? משאבי הטבע שייכים לכולם, לא?

ובכלל, מה ההבדל בין הדשא למרפסת? בין המרפסת למטבח? בין המטבח לחדר השינה? הם כולם הרי על קרקע של המדינה. נכון שפה במקרה זו קרקע פרטית, אבל ברוב המקרים זו קרקע חכורה מהמדינה. וגם קרקע פרטית הרי היא חלק מ"רכוש" הלאום, לא?

בקיבוץ (לא מופרט) אין הרי הבדל מבחינת הבעלות בין חדר האוכל, המפעל, השדות, הבריכה, חצר הבית, חדר השינה, אפילו המזלגות במטבח. הם כולם של כולם, במשותף. גם בקיבוצים מופרטים יש עדיין הרבה מאד רכוש משותף. גדת נחל האסי היא בדיוק כזו, החצר המשותפת של חברי הקיבוץ, רכושם המשותף, אליה הם יכולים להזמין אורחים, או לא. היה זה לא יפה מצידם אם הם היו מפעילים שיקולים לא יאים בבחירת אורחיהם, אבל בניגוד לכל ישוב קהילתי יהודי בישראל המפעיל ועדת קבלה, וגם כמה ערים (קציר, ביתר עילית, אלעד, מודיעין עילית…) המפלים חפשי על רקע גיל, נטיה מינית, לאום ודת, הם ככל שאני יודע לא מפעילים שיקולים שכאלה. גם אני לא יכול לבוא ולהתנחל שם בחצר ביתם. וכמו כל מי שיש לו רכוש, פרטי או שיתופי, זכותם להגן על רכוש זה בגדר, בשער, בשמירה. יותר זכות למעשה מאשר לישובים קהילתיים או מצפים בגליל או מושבים, שאינם רכוש משותף של התושבים.

התבדרתי פה קשות, כרגיל. מה אני מנסה להגיד? שלדרוש לשבת על גדת נחל האסי, בחצרות הבתים, זהה לדרישה לישון במיטת חבר הקיבוץ, לאכול בחדר האוכל, לקבל שירותי כביסה. הרי זה לא רכוש פרטי כמו בעיר, זה רכוש ציבורי עאלק. אז זהו, הציבור הזה לא כולל אותכם. הציבור הזה הוא חברי הקיבוץ. ויש סיבה שהדשא שלהם ירוק יותר. הם עשו אותו כזה.

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s