מקום בטוח


יצאתי מחיפה לקראת תשע בבוקר וכבר בעשר ורבע עמדתי לפני הדלת הנעולה של הגלריה העירונית לאמנות של ראשון לציון. כנראה שהם לא באמת ציפו שמישהו יבוא פתאום ביום חול לראות את התערוכה המצויינת שמוצגת שם. אבל התקשרתי אליהם, ופתחו. החללים שם טובים, והתערוכה שווה ביקור, אפילו בראשון לציון.

באחד עשרה הייתי כבר בפתח מוזיאון העיצוב בחולון, עיצוב, לא אמנות, אבל הרבה דברים יפים, וגם אפשר לטעון שהדמויות הסרוגות של קואופרטיב קוצ'ינטה הן אמנות. (שווה להזכיר גם את הביאנלה לאמנות ועיצוב במוזיאון ארץ ישראל המשלבת בין אמנות ועיצוב, אבל זה ליום אחר, יום שלם אפילו.)

משם נסעתי לגלריה גורדון, וגם בפעם הראשונה לגן הפסלים של גלריה גורדון ברחוב הסמוך. צריך שמישהו בגלריה יפתח לכם, אבל הגן ממש יפה וממש שווה ביקור.

גם בגלריה, שם מציג מישל פלאטניק שעבר מבייקון לאגון שילה. אני אוהב את זה. במיוחד בוידאו, בו אישוניו זזים לפתע.

ואם כבר שם, אז נכנסתי גם לאלון שגב הצמוד שם מציגה בין היתר טל מצליח.

עד כה, ללא בעיות חניה. לתערוכה המעולה בבית העיר הייתי צריך להכנס לחניון (בתשלום!) בשוק בצלאל, אבל לא כדאי להחמיץ את התערוכה הזו.

ומשם למשכן החדש והמרווח של גלריה בראוורמן ברחוב אילת, צילומים של אמן דרום אפריקאי, מרשימים אך קצת מסחריים לטעמי. אבל החללים שם מעולים.


ואם כבר שם, אז גם בבית שכטר, שווה תמיד להכנס. הפעם יש שם עבודת וידאו מרשימה וקיר אמן קצת פחות מרשים.

חשבתי עוד להספיק ולעבור בקריית המלאכה בכמה גלריות, אבל החלטתי להתחיל לנסוע מזרחה, למוזיאון פתח תקווה (נזכרתי שלעבור את רמת גן ממערב למזרח תמיד לוקח זמן).

שמעתי טובות על תערוכה בשם "חי" שם, וכשהגעתי, אחרי כמעט 50 דקות בדרכים מדרום תל אביב , לא הצטערתי. תערוכה מושקעת, אם כי האוצר למעשה עשה מכל העבודות המוצגות, בצירוף קטעי וידאו מסחריים ופס קול אודיו מעין "גוף" חי, עבודה אחת שהיא יותר מסך כל מרכיביה. אולי כך צריכה להיות אוצרות משמעותית בתערוכות נושא.

ובדרך חזרה, חשבתי לעצור בגלריה זוזו בעמק חפר, אבל היה סגור. אז התנחמתי בחדרה, שם הצלחתי סוף סוף להגיע לקיר ציורי הגרפיטי שראיתי מהרכבת בכל נסיעה לתל אביב, בזמנים שזה לא היה מסוכן מדי לנסוע. על עמודי הגשר הכביש העובר מעל פסי הרכבת, משני צידי המסילה, יצאתי וכמה עשרות "פרצופים" באמתחתי. בעצם זו גלריה כמו כל הגלריות הן ביקרתי באותו יום, רק שהאוצרות אקראית משהו.

למה אני מספר את כל זה? כי אם נמאס לכם להיות כלואים בבית, ואתם מחפשים מקום לבקר בו לא תיחשפו ליותר מדי אנשים, מקומות של אמנות עכשווית עונים על המפרט. המקום האחרון עלי אדמות בו יהיו הדבקות הוא בגלריות (שבהן גם מאד מאד שומרים, ורושמים שמות, ומקפידים על מסיכות). ויש הרבה תערוכות מצויינות בכל רחבי הארץ.

מה שעשיתי אתמול היה סיבוב בגוש דן. אבל אם אתם יוצאים למשל מחיפה, אז בכוון צפון אפשר לחבר ביום אחד בין גלריות בלוחמי הגיטאות, כברי (3 חללים) וקיבוץ חניתה. בכוןן צפון-מזרח בין המשכן בעין חרוד והגלריה באשדות יעקוב. בכיוון דרום-מזרח הגלריות בקיבוץ הזורע ואום-אל פאחם. בצפון הרחוק – קיבוץ ברעם.

קצת מצפון לגוש דן: אפשר ביום אחד לחבר את גלריה בסיס (שעדיין קיימת) באזור התעשיה הרצליה פיתוח, משכנות האמנים בהרצליה, מוזיאון הרצליה והגלריה החדשה ברמת השרון. קצת יותר צפונה, אפשר לחבר בין זוזו באזור התעשיה עמק חפר והגלריה בגבעת חיים.

בכוון דרום: מוזיאון אשדוד, הגלריות בקיבוצים בארי ויד מרדכי.

ויש כמובן את זומו, המוזיאון הנודד, בקרוב באזור התעשיה בפאתי טבריה. שווה מאד. ועוד המון מקומות שבטח שכחתי.

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s