מה הקטע


היה מעגל של שש פחיות בירה גולדסטאר, שם בחול על שפת הים. ריקות. האנשים ששתו את הבירות האלה כבר לא היו שם. חוץ מזה, הטמפרטורות החלו מעט לרדת לפנות ערב, והים היה כה יפה, כשיצאנו להליכה על התפר שבין המים לחוף, לכיוון דרום מ"חוף הסטודנטים" של חיפה.

לאט לאט החל מספר ערימות האשפה להצטמצם. נותרו רק שקיות הניילון והחטיפים שהרוח נשאה אתה דרומה, במקרה הטוב על החול, במקרה הפחות טוב, לתוך המים – שיהיה לצבים על מה להיחנק.

כשחזרנו צפונה והלכנו למגרש החניה שמתי לב שיש גם סוג של צדיקים שזורקים את האשפה (שלקחו אתם מהחול,) במגרש החניה, לפני שהם נכנסים למכוניתם, הנוצצת מן הסתם, בדרכם לביתם, הנקי ללא רבב, אני מוכן להמר. וזה ממש מוזר, כי על החול יש פחי אשפה "פחטריות", שהציבה (עירית טירת הכרמל לדעתי) במרחקים קצובים. אותם בחורים מצויינים שנטשו את פחיות הבירה שלהם, לא היו צריכים ללכת יותר מתריסר צעדים לפח האשפה הקרוב, למעשה, לאחד משלושה שהקיפו אותם. ובכל זאת, גם ויתרו על הפיקדון וגם ויתרו על האופציה שיוכלו לשבת במקום נקי בפעם הבאה שיבואו ליהנות מחוף הים.

יש לי כמה הנחות לגבי אותם שמשאירים מאחוריהם את האשפה, קמים והולכים, אבל הם תעלומה גדולה בעיני. הנחה אחת לגביהם היא שהם באים לשפת הים לשבת בחברותא ולגמוע בירה כי זה מקום שעושה להם כיף. ואני מניח שאם לא היה מישהו אוסף את האשפה אחריהם הם היו מפסיקים לבוא. אני די בטוח שלשבת בין ערימות אשפה היה מוריד את הסיכוי שהם היו באים לחוף הים הזה.

את פחיות הבירה אני מוכן להמר שהשאירה חבורת גברים, צעירים, שהיו שם בלי נשים. גם די הרבה ערימות אשפה מיותמות אחרות שראיתי בסוף ההליכה יכולתי לשייך לחבורות הצעירים שזכרתי שישבו במקום ההוא בתחילת ההליכה. חלקם באים עם לא מעט ציוד אגב, כולל רמקולי ענק שבעזרתם הם חולקים בנדיבות את טעמם המוזיקלי עם כל מי שנמצא ברדיוס של חמש מאות מטרים מהם. לכן אולי קשה להם לקחת את האשפה שלהם אתם. אבל כמה צעדים לפח האשפה שלידכם? גם זה לא?

על סמך מדגם לא מייצג אטען שפריט האשפה שיותר מכל אחד אחר מושאר בטבע לאחר כבוד הוא אותן פחיות כחולות של משקה אנרגיה. בכל מקום, מהקניון האדום בהרי אילת, עבור בחלקיו השונים של מכתש רמון וכל הדרך צפונה עד חיפה – בכל מקום בו עצרנו בטבע, כבר עצרו לפנינו כמה וכמה "צרכני אנרגיה" שהמשקה דנן הזריק לגופם אנרגיה, אבל לא בכמות שתספיק לאיסוף הפחית לאחר שהתרוקנה.

אז למה? זה מה שמטריד אותי. למה אנשים מחרבנים במקום בו הם אוכלים? האם זה מתוך איזה כעס על המערכת? העולם? סוג של מגיע לי? האם זה טמטום? רשעות? האם יש בזה זדון? האם זורקי פחיות האנרגיה הם גם אלו שאין להם את האנרגיה לשים מסיכה ולשמור על חיי הסובבים אותם?

אבל אז נזכרתי שאולי אני אישית לא משאיר אחרי אשפה בטבע, אבל הדור שלי ואלו שלפניו לא השאירו כמעט טבע. ואם מדברים על לחרבן במקום בו אוכלים, אז להפוך את כוכב הלכת עליו אנו חיים לבלתי נסבל למחיה מגמד את זה עשרות מונים. המין שלנו, כולל אותי, פלט גזי חממה בלי חשבון, גם אחרי שכבר התבררו ההשלכות של זה. המין שלנו יצר יבשות של פלסטיק באמצע האוקיאנוסים. המין שלנו הכחיד את רוב בעלי החיים, ביבשה ובים, למעט אלו שיכול היה להפיק מהם תועלת, אותם הפך לתוצרים של חקלאות בעלי חיים אכזרית. נו, איך זה בהשוואה לקישוט הנוף בעיטורים תכלכלים של פחיות?

6 מחשבות על “מה הקטע

  1. מעלה תהיות רבות. לענין אשפה שנותרת במקומות ציבוריים אולי קשור (גם) לאטימות וחיספוס שמפתחים אנשים במקומותינו נוכח קשיים בלתי פוסקים, חוסר כבוד לאסתטיקה, והכי – חיבור של כח ואלימות למושג אהבה. זה חיבור שמתקיים בתחומים נוספים. בין גבר מכה ל "אהובתו", ובין אידיולוג קיצוני לבין מושא האידיאולוגיה שלו.

  2. נראה לי בעיקר זלזול, חוסר מחשבה ואטימות.
    ובאשר למה שהדור שלנו משאיר אחריו לדורות הבאים – תראה איזה ממשלה אנחנו משאירים להם. אולי עדיף כבר שש פחיות בירה 😦

  3. בשתיית משקה אנרגיה יש מן לכלוך של הגוף – סוג של התעלמות מהטבע שלך (הגוף שלך) שאומר לך שאתה צריך לנוח יותר או להזין אותו בצורה כלשהי…. אני מניחה שאדם שלא מודע לגוף שלו, קשה לצפות ממנו להיות אכפתי או מודע לסביבה שלו.
    אני חושבת שהחטא הקדמון של הדור הקודם זה לא החוסר אכפתיות כלפי הסביבה, אלא שפחות הנחילו אחריות אישית. האחראיות לגוף שלי היא לא אצל הרופא או הדיאטנית, היא אצלי, האחריות לסביבה שלי היא לא העירייה, היא אצלי. אף אחד לא ייתקן אותי או ינקה אחריי.

    • הסבר מעניין, ואני מניח שיש בו בכדי להסביר מרכיב לא מבוטל מהתופעה. אבל אני תוהה עד כמה חזק המתאם בין הכנסת זבל לגוף והשארת זבל בטבע. האחריות האישית – יש רבים שמצליחים להפריד (בטעות כמובן) בין (האחריות האישית ל) מיקסום הנאותיהם והאחריות האישית כלפי הסביבה ואחרים. אבל מסכים שתרבות "מיקור החוץ" לדברים כה חשובים היא בעייתית.

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s