חל"ת


אם אדבק בוירוס הקורונה, אחלה ואמות, כנראה שאפילו לא יטרחו להוסיף "עם מחלות רקע" בכדי לנחם את הקוראים. גם בגלל שאין לי כאלה אבל בעיקר בגלל שאני בקבוצה הגיל שבה הסיכויים למות ממילא נוסקים. וגם בגלל שבחישוב קר, נשארו לי פחות שנות חיים, (עשרים ושבע במקרה הטוב – אני מקווה לחיות מספר שנים זהה במאה העשרים ובמאה העשרים ואחת..) מאשר לאנשים יותר צעירים. היו כבר כאלו שהציעו לספור שנות-תוחלת-חיים-אבודות במקום מתים – אפשר לראות את ההגיון בזה.

אבל בינתיים אני מרגיש טוב, ואפילו יצאתי בחיים מחמישה שבועות בצפון איטליה בזמן שהוירוס השתלח באיטלקים בפראות לא שכיחה. ואני מרגיש שלמרות שהוירוס מתנכל ספציפית לשנתונים שלי, אני בר מזל.

בר מזל כי השינוי באורחות החיים שההסגר גורם פחות משמעותי בשבילי. יצאתי ל"חל"ת" לפני כמעט עשור ואולי בזכות זה לשרוץ בבית לא מחרפן אותי. הכי חשוב – אני לא לבד, זוגתי שתחייה אתי פה. מעבר לזה – יש לי מספיק מה לקרוא ומה לעשות בדלת אמות פה (ויש עוד דלת אמות של גינה) לא לחודש אלא לשנים. רק בתחזוקת ונקיון הבית (העוזרת עובדת מהבית, שלה…) אפשר למצוא פה מה לעשות לשעתיים ביום, כל יום. לא שאני שש לזה, אבל עכשיו אין לי תירוץ לא לעשות את הדברים האלה.

בימים כתיקונם אני יוצא ללמוד באוניברסיטה (בשנתיים האחרונות בתל אביב), בעיקר פילוסופיה, בממוצע שלושה ימים בשבוע. אבל אודה על האמת, אם הלימוד הוא העיקר, ולא היציאה מהבית, אני כבר מזמן במקום בו יש לי מספיק רקע, אחרי עשור של לימודים (כשומע חפשי) לקרוא כמעט כל דבר, לבטח אם אני נעזר בטקסטים מבואיים, מה שנקרא בלעז readers. ויש לי גם מאגר אדיר של טקסטים שצברתי מכל הקורסים, שאת רובם או שלא קראתי עד הסוף או שלא קראתי כלל.
לימוד עצמי שכזה הוא אפילו יותר אפקטיבי מלימוד בכיתה. לימוד בכיתה זה לעצלנים (ואני מודה, עצלן, נהנה שמאכילים אותי בכפית). ואם יש לך עוד מישהו להפגש פעם בשבוע-שבועיים ולדבר על מה שקראתם בנפרד, זה מגביר את אפקטיביות הלמידה משמעותית. ואפשר לעשות את זה גם בזום.

גם לוגיסטית קל לי יחסית לשרוד את ההסגר. כטבעוני אין לי צורך לרדוף אחרי ביצים, ויש לי מלאים של קטניות ודגנים בצורתם הגולמית ללא מעט ארוחות. יכולתי לשרוד רק על בננות וחומוס על כפיסי גזר. אמנם צריך לחכות למשלוח משופרסל כשבועיים וחצי, אבל מניצת הדובדבן וממשק הר פרחים (אורגני, במושב עופר) המשלוחים מגיעים הרבה יותר מהר. אפילו את תרופות המרשם סופר-פארם מספק לי עד הבית ללא דמי משלוח (מגיל 65 והלאה), תוך פחות מ 12 שעות. אמריקה.

גם לצאת להתאוורר יותר קל פה, בחיפה. המון שכונות גובלות בוואדיות, והירוק קרוב מאד להרבה אנשים, גם אלי. שבילי ההליכה ביערות הכרמל היו גם הם יכולים להיות מקום טוב ללכת בו אלמלא מגבלת הרדיוס ולמעשה לא הייתה סיבה למנוע את זה, אם אנשים היו מקפידים לשמור מרחק. הבעיה שהם לא.

לא איבדתי מקום עבודה בגלל הקורונה, איבדתי אותו כבר מזמן, מבחירה. וזה שהתמקדתי פה בהסתגלות לשינויים באורחות החיים מהזווית האישית של הפופיק שלי לא אומר שאני לא יודע ומבין שכלכלית המצב בטטה להרבה מאד אנשים. אנשים שלא היו להם רזרבות, שהיו בשלבים שונים של בניה עצמית, הקמת עסקים, או סתם במצב כלכלי לא טוב. קראתי שהאמריקאי הממוצע לא שורד 26 ימים ללא משכורת – יעקלו לו את הבית ו/או המכונית. שאין לו רזרבות מספיקות לממן טיפול חירום רפואי בעלות של 500 דולר. מקווה שפה זה לא עד כדי כך חמור אבל אני באמת לא יודע. אני גם מקווה שהמעבידים לא יחליטו שהם יכולים בעצם להסתדר עם הרבה פחות עובדים מכפי שהיו להם לפני המגיפה, שהרבה תפקידים יהיו לפתע לא נחוצים, שאנשים אט אט יחזרו לצרוך גם מותרות כמו תיירות, מסעדות, טיפולי ספא, בהם מועסקים הרבה אנשים.

מקווה שכמה שפחות ימותו, פה ובשאר העולם, מקורונה אבל גם מרעב, עישון, איידס, עורקים סתומים, סוכרת. דברים שאפשר למנוע. מחל"ת אפשר לחזור, מהעולם הבא, לא.

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s