פנים


זוגתי שתחייה, מדרבנת אותי לא אחת לתרום יותר מזמני הפנוי לטובת הציבור, ועדיף באופן בו יהיה להשקעת הזמן הזו אימפקט יותר גדול, "מכפיל כוח", יותר מנאמר חונכות של תלמידי תיכון על סף נשירה מהמערכת או הסעת ילדים פלסטינים חולים מבית החולים חזרה אל מעבר הגבול.

לאחרונה הצטרפו עוד מספר אנשים לדירבון הזה, כנראה אנשים שהדוניזם נראה להם משהו רע 🙂 אבל גם לי העניין מציק, ואני משקיע בזה מזמן לזמן מחשבה. אז הנה רעיון אחד שעלה לי לאחרונה בעניין זה, ואשמח לחוות דעתכם.

מאז שהוקמה גדר ההפרדה, למעט מאד ישראלים יש אינטראקציה כלשהי עם פלסטינים, במיוחד לא עם כאלה שאינם אזרחי ישראל. וכמובן שגם לפלסטינים שנותרו מהצד ההוא של החומה אין אינטראקציה עם ישראלים-יהודים. עם ישראלים-פלסטינים יש קצת, כי לאלו מתירים לבקר בשטחי A והם אכן מנצלים את זה לביקורי משפחות, קניות, סתם תיקוני רכב בזול וגם טיפולי שיניים ברמה גבוהה ומאד בזול.

כתוצאה מהנתק הזה, נוצרה דמוניזציה בלתי נמנעת כמעט של האחר שמעבר לחומה. אנשים בכל צד כבר לא רואים את ברי הפלוגתא שלהם מעבר לחומה כבני אדם אלא כאוייבים נטו. וזה רע. רע מאד.

אז מה הרעיון? להפיק סדרה של סרטונים קצרים המיועדים לקהל הישראלי, שבהם אנשים מהצד ההוא של הגדר ישבו מול המצלמה, על רקע נייטרלי, וידברו, בגובה הפנים, על חייהם. על מי שהם. כך שישראלים יראו מולם פנים של בני אדם, בני אדם כמוהם, שרב המשותף על המפריד בינינו לבינם.

מטרת סרטונים אינה לדבר על מנגנון הכיבוש ואיך הוא משפיע על חייהם, אם כי זה יטפטף פנימה. המטרה היא להראות אותם כאנשים, כמוני וכמוך. כך שכאשר הישראלים הולכים להצביע, או סתם לחוות דעה, הם יזכרו שיש שם אנשים, ממש כמוהם, לא דמויות חסרות פנים ומפחידות.

כמובן שיש להפיק סרטונים דומים המיועדים לקהל הפלסטיני, אבל כיוון שמי שמחליט על גורל שני העמים הוא רק מי שיש לו זכות הצבעה, ואלו בעלי אזרחות ישראלית בלבד, זה קהל היעד היותר משמעותי של מאמץ כזה.

מה אתם חושבים? מטרה ראויה להשקעת הזמן שלי? יכול להיות אפקטיבי? הצעות יתקבלו בברכה.

9 מחשבות על “פנים

  1. רעיון מקסים. היכרות אישית (גם אם זה דרך סרטונים) בהחלט יכולה לתרום לקרוב לבבות ולהכרת האחר – שזה דבר חשוב מאד בשביל לנפץ מיתוסים שצמחו מכל מיני סיבות

  2. זו תמיד מטרה ראויה להציג את הפרטים שמרכיבים קבוצות, כי העובדה שהם בני אדם עם סיפור ועם סיבות נוטה להישכח.
    בנוגע לסרטונים הדומים שכדאי שיופקו גם עבור הצד הפלסטיני – נראה לי שהנימוק שלך ל'למה לא' הוא קצת מתחמק. הנימוק העיקרי בעיניי הוא שלא בטוח שיש לך גישה לקהל פוטנציאלי פלסטיני.

    בלי קשר, אני עדיין אומרת שקביעתך בעניין הבלוג שהולך לישון (מסוף הפוסט הקודם) היא קצת אניגמטית.

  3. בעד + תוספת פרקטית:
    אפשר להתחיל ביוזמות עם תלמידי בתי-ספר למקצועות הטלביזיה והקולנוע.
    דוגמא: jump-cut, בי"ס לעריכה, שהוא כנראה בי"ס פרטי, ולהבנתי בהחלט מזדהה עם עמדותיך.

  4. אני לא מאמינה בזה.. ישראלים שיצפו בזה הם או הקהל שהוא כבר שבוי או שהמסקנה תהיה: הלוואי וכל הפלסטינים יהיו כמו הסטודנטית החמודה הזאתת הבעיה היא שהרוב טרוריסטים.
    הישראלים נמצאים ככ עמוק בדמוניזציה של הפלסטינים שאני לא מאמינה ששום דבר בעתיד הקרוב יכול לשנות את זה.

  5. לשירה,
    ואולי את שייכת למקמת הישראלים שחיים ביקום משלהם?

להגיב על גד השדה לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s