הוא הלך בשדות


סימנים ראשונים של ירק הופיעו בגבעות. פה ושם. הרועים יכלו סוף סוף להוציא את הכבשים והעיזים למרעה טבעי, ללחך קצת עשב במקום הקש היבש הקנוי שבו האכילו אותם כל הקיץ והסתיו.

ואז הגיע אורי. הוא הלך בשדה, אבל תחילה הוא דווקא נסע, דהר אפילו. במין קלנועית 4X4 משודרגת, שועט אל כוון הכבשים.

אבל אז ראה שיש עדים, ועצר, והמשיך בהליכה נמרצת אל הרועים, העדים והכבשים. במכנסי דגמ"ח וחולצת טריקו עם כתובת של בה"ד 1 (בית הספר לקצינים).

מי הם העדים בהם מדובר? גרמניה אחת וכומר שווצרי לשעבר אחד, מארגון בשם EAPPI, "תכנית הליווי הכנסייתית לפלסטין וישראל", שבאו לספק לרועים מה שהם קוראים "protective presence" ושני חיפאים שבאו סתם ללוות את הרועים ולהגן עליהם מפני התנכלות.

אנשי ארגון EAPPI באים לתורנות של שלושה חדשים, נכנסים כתיירים ושוהים בדירה ביריחו. בתום תורנותם פה הם יחזרו למסע בין הקהילות באזורם, ויספרו איפה היו ומה ראו. כמו למשל את המחזה דנן:

אורי, רק רצה (כביכול) לברר מה קרה יום קודם. מה שקרה יום קודם הוא שמישהו על טרקטורון, מאותו המאחז, אולי הוא עצמו, נהג נהיגה פרועה על הסלעים ועל האבנים של מורד הגבעה, אל תוך עדר הכבשים שכבר היה בדרך חזרה למאהל והפיץ אותן לכל עבר. זה קרה אחרי ששני העדים מ EAPPI כבר עזבו כי הם חשבו שאין סיכון בשלב זה. הם טעו.

לאחר אותו "בירור" חזר אורי לקלנועית שלו וראינו שהוא מתקשר לאן שהוא. לא קשה היה לנחש לאן. ואכן, כמה דקות אחרי כן יצא ג'יפ צבאי מתוך המאחז (הלכאורה לא חוקי, אני מזכיר) ואחרי עוד כמה דקות, הגיע אלינו. מתוכו יצאו ארבעה מילואימניקים, ואחד מהם, סרן, הודיע לנו שהאזור הפך לפתע לשטח אש, ושיש כרגע תרגיל, והוא מבקש לפנות את האיזור (מלא יהודים) כדי שאיש לא יפגע.

השטח בו מדובר, שאותו יש לפנות מיד, הוא הגבעה הסמוכה אל אותו מאחז, מאחז שאותו כמובן שאין מפנים לצורך ה"תרגיל" – אולי לשלומם לא חוששים. זו הפעם הראשונה מאז שאני מלווה את אותה משפחה שהתקרבנו עד כדי כך למאחז, כמעט קילומטר בקו אווירי ממנו. לא באנו להם טוב בעין, לבחורים המצויינים שם במאחז. אבל יש מסכת ארוכה של התנכלות ותקיפות מצד אותם "מתאחזים" שגם הצהירו, בשיחה עם עמיתתי לליווי, שאין מקום ללא יהודים בין נהר הפרת לנהר מצריים.

בשלב זה כבר החלו הכבשים עם חלק הרועים לחזור אל המאהל. שאר הרועים, אלו שהיו עליהם תעודות זהות, עוכבו ל"בדיקה". גם מספרי תעודות הזהות שלי ושל המלווה הישראלית ומספרי הדרכונים של המלווים/עדים הזרים הוכתבו לתוך הטלפון, והוזנו למערכת מחשב איפה שהוא. אני מן הסתם באיזו רשימה איפה שהוא עכשיו.

המלווים הזרים, שתודרכו להמנע מכל מגע עם הצבא, חזרו עם העדר. המלווים הישראלים, בסוג של בטחון (אולי מזוייף, כזה של פריבילגים) נשארו לחכות עד תום "הבדיקה", חלקם עמדו והתווכחו עם החיילים, חיילי מילואים שניכר עליהם שהם מרגישים ממש לא בנוח עם התפקיד שהטילו עליהם. אני לא יודע אם הם מבינים שהם חלק ממבצע של טיהור אתני של שטחי C בכלל ושל הבקעה בפרט אבל היה ברור לי שברור להם בשליחות מי הם באים להבריח את הרועים, וגם היה ברור להם שאין פה באמת שום תרגיל צבאי משום סוג.

זה היה יכול להסתיים הרבה יותר גרוע, אם לא היו שם עדים. אבל אפילו האירוע הבנאלי הזה הוא חלק ממסכת "בנאלית" של התנכלויות. דוגמאות? אל המאחז "הלא חוקי" סללו כביש. על הבדואים אוסרים אפילו להביא טרקטור שקצת יישר את דרך העפר מהכביש אל המאהל שלהם (מאהל קבע). אל המאחז מגיע קו אספקת מים, ה"מקומיים" צריכים לנסוע עם מיכלית לקנות מים, כשלא מחרימים להם את המיכלית. במאחז בנוי אוסף גדול של מבנים עבור עדר הפרות שלהם. על הבדואים אוסרים אפילו לסקל מאבנים את השטחים ליד המאהל בו הם זורעים חיטה, בסוג של חקלאות בעל, כאשר יורדים גשמים.

הייתי יכול להמשיך עוד ועוד, אבל אני חושב שהתמונה ברורה. ברורה גם התמונה שהנוצרים הטובים של אירופה יקבלו כאשר המתנדבים הנוכחיים יחזרו לשם בעוד כמה שבועות. אחרי כן, כשהם יפגינו נגד ישראל, או יסרבו לקנות תוצרת ישראלית, יגידו פה שזה מתוך אנטישמיות.

ובאותו עניין, כתבה שהתפרסמה בזמנו בעיתון הארץצה"ל מודה: אימונים בשטחי אש בגדה משמשים לסילוק אוכלוסייה פלסטינית. כך הסביר בדיון סגור בכנסת קצין בכיר, שדבריו הגיעו לידי "הארץ". בהמשך דנו בדרכים להעניש ארגוני סיוע בינלאומיים ובהבדלים בין בדואים ל"סתם ערבים"…

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הוא הלך בשדות

  1. 1. כבת־אדם, לבי עם הפלסטיניות. כטבעונית, לבי עם בעלי החיים שהן מנצלות. כן, אני יודעת וגם אתה כבר כתבת פה, שאין להן הרבה ברירה, ועדיין קשה לי.
    2. חשבת על כך שאי אפשר לתבוע את הצבא על שקר? מה שווה החוק עם הצבא אינו כפוף לו?
    3. לא רק שהצבא אינו כפוף לחוק, אלא שהחוק כפוף לצבא. החוק מאפשר את מה שתיארת. את הכיבוש, את המלחמות, את הרצח. בעיניי, אי אפשר לכתוב מה שתיארת ואח"כ להצביע. זה אבסורדי. להצביע זה להגן ולתת לגיטימציה למערכת הזו, אפילו אם את מצביעה למי שמתנגדת לה.
    4. אז מה לעשות? לחשוב איך אפשר אחרת. ההכרח הוא אבי ההמצאה.

  2. כל הכבוד לך. אני מעריכה מאוד את האופן בו כתבת דברים אלו; לא בצורה מתלהמת. קצת עוקצני אבל גם זה במידה, ומאוד לעניין. יישר כוחך, גם במעשה גם בכתיבה

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s