בשידור


כבר שנים שאני לא מוכן לבזבז את זמני היקר על אף אחד מערוצי השידור בטלוויזיה. בין ההפסקות האינסופיות לפרסומות, למריחת הזמן על לא-חדשות במהדורות החדשות ותוכניות הריאליטי הירודות (אפילו אלו בהן שרים כבר נמאסו עלי) אין לי ממש מה לחפש שם.

אם אני כבר מדליק טלויזיה, זה כדי לראות פרק או שניים באיזו סדרה, בדרך כלל ב VOD. להתאים את לוח הזמנים שלי לזמן בו משודרת תכנית מסויימת נראה לי כל כך פאסה, כמעט פאסה כמו להקליט תכניות. אם הזמן בו אני מוכן לבזבז חצי שעה לפני מסך הוא חצי שעה לפני חצות, שעה בה אני כבר עייף מדי לקרוא (אני אף פעם לא עייף מדי לכתוב :-), אז למה שלא אוכל לראות בשעה הזאת מה שבא לי ולא מה שמישהו החליט לשדר באותה שעה?

חשבתי שאני לא היחידי שחושב ש"שידור" הוא צורת תקשורת ארכאית שאבד עליה הכלח (כמעט כמו על הביטוי "אבד עליו הכלח". מה זה בכלל כלח?) אבל כששאלתי בפיסבוק אנשים התברר לי שלא מעט מהם עדיין מקשיבים לרדיו, או לפחות טוענים כך.

לאחרונה, גם מזה נגמלתי. אפילו במכונית, שם עוד הקשבתי לרדיו בזמן הנסיעה. זו הייתה מבחינתי דרך טובה להפיג את השעמום של נסיעה, בעיקר על כביש 2 המשעמם. הרדיו היה מכוון תמיד על גלי צה"ל, כי בחיפה לא ממש קולטים תחנות אחרות באיכות סבירה ותחנת רדיו חיפה לא אופציה בכל מקרה.

אבל אני כבר לא מסוגל להקשיב לגלי צה"ל. לפתוח ולשמוע אנשים כמו אראל סג"ל או עירית לינור מדברים הופך את קרביי. וכיוון שברוב הכבישים אין שוליים שאפשר לעצור בהם בבטחה ולצאת להקיא, נאלצתי לחדול גם מהאזנה לערוץ השידור הזה.

עזר זה שכאשר פיניתי את דירת אבי מצאתי שם עשרות דיסקים שבמשך השנים קניתי לו או שצרבתי לו (עותקים מדיסקים שלי).כיוון שאת כל הדיסקים האלה כבר יש לי בבית, שמתי אותם במכונית ושם אני מקשיב להם במקום לרדיו. אני לא צריך יותר להתעצבן על ההתקרנפות של גלי צה"ל בפרט וערוצי השידור בכלל. אני נוסע ומקשיב (בזמן האחרון) ללאונרד כהן שר everybody knows בקול הזקנה הצרוד שלו ומתמוגג.

גם זה לא ממש "הפתרון הסופי". במכונית הבאה כבר אוכל כנראה לחבר יותר בקלות את הטלפון למערכת השמע ולשמוע מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה. משהו שערוצי שידור לא יכלו אף פעם לעשות. אז עכשיו אפשר לעשות את זה, בקלות אפילו. לכן אני מוכן לנבא את מותו הקרב של קונספט ה"שידור".

אל תלכו ללמוד תקשורת. תאמינו לי. זה סוס מת.

כמה ימים אחרי שפרסמתי את הפוסט הזה הלכתי לכנס "פיקציה" מס 8, על טלויזיה וטכנולוגיה (שווה פוסט בפני עצמו) ולמדתי שם שבקרב קהל בני ה 18 עד 35 רק 10 אחוז צופים בתכניות על פי לוח השידורים. רובם כלל לא עוקבים אחרי שום תכנית ובעיקר צופים באופן אקראי בקטעי תכנית ששיתפו אתם ברשתות חברתיות. העתיד של גופי השידור עבר לאינטרנט, ומי שידע לשחות שם, לא יטבע.

מודעות פרסומת

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s