כנסים


הרבה זמן לא הלכתי לכנסים כלשהם, אבל כנס בשם "כנס מותר 27: ״הריק״: תפיסת האין באמנויות" שארגנה הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת ת"א נראה לי מעניין. היה לי זמן פנוי ולמרות מזג האויר הסגרירי נסעתי ברכבת לאוניברסיטה וטיפסתי בגבעה אל בניין מקסיקו (הרבה ראשים יש שם...).

היו דברים מעניינים פה ושם בכנס שעסק ב"הריק", אבל הדבר הבולט ביותר בכנס היה הריק ששרר באולם. מעט מאד אנשים שלא נמנו על הדוברים המחכים לתורם להשמיע ו"כסא המושב" (session chair) התורן. גם "כסא המושב" היה במקרים לא מעטים אחד הדוברים מהמושב הקודם שמינויו לתפקיד זה מנע ממנו להמלט על נפשו, כנראה לדברים חשובים יותר, עם תום המושב בו הוא הציג את עבודתו.

שמתי לב לתופעה הזו כבר מזמן, בכנסים אחרים. גם כאלו שהיו בתחום המקצועי שלי וגם בכנסים שאליהם הלכתי מתוך עניין אישי. היית מצפה שמי שדובר בכנס מסויים יהיה לו עניין גם במה שנאמר על ידי דוברים אחרים בכנס, שמן הסתם עוסק בתחום שבו הדובר מתעניין. אבל לא. ברוב המקרים הדובר בכנס יחכה (אולי מתוך נימוס) עד תום המושב בו הוא משתתף (וגם זה לא תמיד) ואז ילך למקומות אחרים, מעניינים יותר, או אולי סתם לעניינים דחופים יותר.

גם כאשר הכנס במקום מבודד גיאוגרפית, אליו הגיעו ממרחקים כל המשתתפים, זה לא שונה משמעותית. היחידים שנשארים לשבת ומקשיבים לכולם הם קרציות כמוני, או כאלה שמתעסקים בענייניהם במחשב האישי או בטלפון ומקשיבים בחצי אוזן. השאר עוזבים את האולם אחרי שהשמיעו את מה שהשמיעו ועוסקים בדברים החשובים באמת: mingling, התרועעות, יצירת קשרים, דברים שאני תמיד מפספס.

לא פעם ניסיתי להבין את פשר התופעה הזו. ההסבר הפשוט ביותר הוא שאנשים אולי פשוט לא באמת מתעניינים בתחום העיסוק העיקרי שלהם, שזה נורא עצוב. הסבר קצת יותר סלחני יכול להיות שרוב האנשים כל כך ממוקדים בתחום עניין צר שתחומי עניין אפילו קרובים, אפילו משיקים, לא נראים להם שווים את השקעת הזמן או את השקעת תשומת הלב. שנדרש מיקוד כל כך צר כדי להצליח שאין מקום לשום דבר אחר. גם זה די עצוב. יכול גם להיות שאנשים כל כך טרודים ועסוקים שהם כל הזמן אצים-רצים ממקום למקום, אבל הסבר זה נראה לי פחות סביר, לבטח לא בכנס המתקיים בזמן חופשת הסמסטר.

הייתה תקופה בה הרגשתי אידיוט, יושב בשקט ומקשיב לכולם, כאשר מסביבי רוחשת תחנת רכבת של דוברים הבאים והולכים. הייתי אומר לעצמי שאם זה לא מעניין אותם, את האנשים ממש מהתחום, למה זה צריך לעניין אותי? אבל ברבות השנים, עוד לפני התקופה האחרונה שבה זמני מאד בידי, הבנתי שלא אני האידיוט. שהם האידיוטים. שההפסד כולו שלהם. שאני לחלוטין מעדיף את הסקרנות הלא מאוד סלקטיבית שלי על העדר הסבלנות המוחלט שלהם. שזה כלל לא רע למתוח את גבולות המוח שלך לכוונים לא בהכרח "תועלתניים". שזה אפילו כיף להקשיב להרצאה שהיא כלל לא מהתחום אותו אתה מכיר ולהתמודד עם זה, לקחת משהו אתך בכל זאת. להתרחב.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “כנסים

  1. תמיד אמרתי לך שאתה סקרן, ושזו תכונה טובה.

    יש כאן גם עניין של חוסר נימוס בסיסי מעורב בתועלתנות פשוטה: מה שחשוב בכנסים זה שיכירו אותך. מינגלינג וכו', כפי שהזכרת.

    אבל להגנת הלא מנומסים אני יכולה להגיד שני דברים:
    האחד, שיש אנשים שנורא קשה להם לשבת ולהקשיב להרצאות יום שלם (אני אחת מהם). אולי יש כאן גם עניין של הפרעת קשב/ריכוז כלשהי.
    והשני, שבאמת לא קל להבין את הנושא מתוך הרצאה של 20 דקות. לי למשל יותר קל לקרוא על זה מאשר להקשיב לזה כשזה מוצג בע"פ.

    ולכן אשריך: גם על הסקרנות, וגם על העובדה שאתה מצליח ללקט ולהבין מתוך כנסים כאלה הרבה מידע שמעניין אותך.

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s