מכתוב


זה קשור לא רק לתפקיד שממלא הטלפון החכם. עוד לפני שהוא הפציע בחיי, שמתי לב שרוב התקשורת שלי היא לא בדיבור. היא בכתיבה. בדואר אלקטרוני, בתוכנות מסרים מיידיות, בכתיבת הבלוג הזה, למשל. בפוסטים ותגובות עליהם בפייסבוק.

אבל גם הטלפון (שכבר מיותר להצמיד לו את התואר "חכם", כי כבר כולם כאלה) צמוד הרבה הרבה פחות לאוזני והרבה יותר נמצא בכף ידי. ערוצי התקשורת העוברים דרכו, מעבירים הרבה יותר טקסט מאשר קול.

לאמיתו של דבר, רוב "רוחב הסרט" (נמדד בביטים) שעובר דרכו הוא תמונות, וגם זו צורת תקשורת, אבל רציתי לכתוב דווקא על כתיבה.

יש לי חשד שהעולם עבר את קו פרשת המים, ויותר אותיות מוקלדות על מסכי מגע של טלפונים מאשר על מקלדות פיזיות של מחשבים. אני המום מהמהירות בה אנשים צעירים ממני מקלידים על מסכי מגע. אני עדיין מעדיף, אם אני צריך לכתוב משהו ארוך ממילה או שתיים, לגשת למחשב הנייד, ולחכות עד שהוא יגיב כבר סוף סוף (מתמכרים למהירות התגובה של המחשבים הניידים באמת – הטלפונים) ולכתוב מסרון טיפה יותר ארוך בגרסת החלונות (הנחותה, בכוונה אני חושד) של messenger, whatsapp, viber ודומיהם. או לשלוח מייל  – שהופך להיות משהו שרק אנשים שהם לא "digital natives" (כלומר מבוגרים מ 36) משגרים.

אחרי שהתפתלתי הנה ושמה עם הרשומה הזו, אני מגיע לנושא שלשמו התכנסתי (פה, עם עצמי והחתולה, על הספה): מיומנות הכתיבה. האם יש מצב, אני תוהה (כבר לא עם עצמי) שמיומנויות הכתיבה של המין האנושי הולכות להשתפר, מעת שהתקשורת הפכה להיות יותר ויותר טקסטואלית? האם יתכן שהצורך להתנסח בכתב יוריד אט אט את מפלס העילגות ברשת? בפייסבוק אני כבר רואה בא לידי ביטוי היתרון המובנה שיש לעיתונאים, או סתם אנשים שיודעים להתבטא היטב בכתב, יתרון שמתבטא במספר העוקבים, בכמות החיבובים והשיתופים, ביכולת ההשפעה.

או שאני סתם משלה את עצמי, משכנע את עצמי שהכישור בו אני חושב שיש לי יתרון מסויים – כתיבה (נניח, אבל לפחות אני נהנה מזה) הוא זה שיהיה יותר משמעותי בעתיד לבוא, במקום אליו העולם הולך. גם – שבעולם בו יותר כותבים ופחות מדברים, הגברים (שאין מה לעשות, חלשים בדיבורים) יהיו פחות בעמדת נחיתות.

אבל מצד שלישי, יכול בהחלט להיות שכתיבה היא כבר בכלל פאסה ורק אני עוד לא שמתי לב לזה. שהיכולת להתבטא בצורה חזותית: בצילום, וציור, בוידאו, ביצירת מֶמִים, היא היכולת הבאה לבוא, ואוריינות מסוג זה תהייה הרבה יותר משמעותית מכאן ואילך (או שהיא כבר יותר חשובה היום). נראה.

5 מחשבות על “מכתוב

  1. בינתיים אני לא רואה שהכתיבה הכללית משתפרת. להפך, הסטנדרטים הולכים ומתרופפים (למשל, היום זה לא בון טון לסיים משפט בנקודה). אבל מי יודע, באמת. ימים יגידו.

  2. ההפך הוא הנכון.
    יותר אנשים כותבים, ויותר מאי פעם, אך הכתיבה רק נעשית יותר ויותר עילגת. רוב הטקסטים הנכתבים הם, כפי שליאון ויזילטיר כינה באחד הראיונות איתו שקראתי, “פטפטת”. מרבית האנשים אינם מקדישים מחשבה או תשומת לב רבה לשפה ולדקדוקיה. הם אינם מקפידים לא רק על דקדוק, אלא גם על צורניות אסתטית. השפה הפכה להיות מעין כלי להעברת מסרים מיידיים – בהתאם לנסיבות שעיצבו אותה כך. זה בא לידי ביטוי לא רק בשכבות בלתי משכילות, אלא גם בקרב משכילים (אולי פחות אצל עיתונאים, אבל בהחלט כן אצל סופרים, למשל).
    בקצרה, הכתיבה הפכה אינסטרומנטלית, בעקבות התבונה שכבר נפוצה כך בפרהסיה.
    זה עצוב ואף מדכא למדי.
    מתי המעט שכן שמים לב לשפתם, רואים, אולי, ברכה באפשרות לכתוב במכשירים כאלה ואחרים. שמעתי על מספר אנשים שעוסקים בכתיבה באופן מקצועי וכותבים לא מעט על הטלפון הנייד או האייפד, ואנשים רבים מאי פעם כותבים כיום על מחשב נייד כמחשב עיקרי.
    לטעמי יש גם ירידה דיי חדה באינטימיות של הכתיבה. שכן כתיבה היא דבר אינטימי ואף מעידה רבות על האדם. אך כיום רבים מסגלים לעצמם שפה שמהווה את.המכנה המשותף הנמוך ביותר, ועוסקים בכתיבה ללא כל ניסיון להביע את עצמם – מעבר להעברת המסר הגולמי. ונראה שבכך אני חוזרת על הטענה הקודמת, שכן צורה (סגנון) היא תוכן וכו'…

    • סתם, מישהי שכותבת בפייסבוק, וחשוב לה להעביר מסר מסויים, שמתי לב שמתנסחת בזהירות רבה וברהיטות לא צפוייה, דווקא בגלל שהמדיום פחות אינטימי. אני טיפה אופטימי.

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s