selfie


תמיד בזתי איפהשהו לאנשים שמצטלמים בעמידה לפני כל מיני אתרים, או שעוברים ממקום למקום ועושים אך ורק צילומי סלפי, בבחינת: "הנה הוכחה, הייתי פה". אוי, כמה פוץ אני יכול להיות לפעמים.

נכון שבמקומות עתירי מבקרים נעשה מאד קשה לצלם את המקום עצמו בלי מישהו (בדרך כלל סיני) שנתקע לך בחזית התמונה, לרוב עומד ומניף שתי אצבעות בתנוחת ניצחון. צריך להיות דרוך וזריז כדי להצליח לצלם בעשירית השניה שבין חילופי המשמרות בחזית המקום. יש לי אפילו רעיון לסטראט אפ: תכנה שתמזג שני צילומים בזוויות שונות של אותו המקום, מהם תסיר באופן אוטומטי כל נודניק שנתקע לו שם. או יותר טוב, תחליף את דמותו בדמותי.

האופציה השניה מעלה עדיפה. כי אז יש סיכוי שאחרי מותי, אלו יהיו התמונות שצאצאי לא ישליכו לפח. כמו שאני עושה בימים אלה למאות השקופיות שפיניתי מבית אבי לאחר מותו. כל שקופית בה הוא לא מופיע, הושלכה ללא היסוס לפח האשפה (גם של ההיסטוריה). שקופיות בהן הוא מופיע, אף שדהו מאד ורובן צולמו מלכתחילה באיכות נמוכה, אני שומר בשלב זה, מתוך תקווה (קלושה, יש להודות) שאסרוק אותן מתישהו.

יש להודות שלאבא שלי לא באמת הייתה עין לצילום. את כל הצילומים שמצאתי הוא צילם אך ורק במעט (אני מעריך 4-5) הנסיעות שלו לחו"ל, כלאחר יד, ובלי להקפיד על קומפוזיציה. ניכר, שהצילומים צולמו מהמקום בו הוא עמד במקרה, שלא היה נסיון להתמקם. ניכר גם שהוא לא מיין את התוצאות, וגם לא הסתכל על התוצאות – השקופיות היו מאוכסנות במגשים האלה הנכנסים למקרן, באוריינטציה אקראית לגמרי.

אבל גם אם היה טורח ומטפס על גגות למצוא את הזוית האופטימלית, ומחכה לשעה בה האור נכון, ולא היה מצלם כנגד האור, עדיין, לא הייתי שומר או טורח לסרוק שקופיות בהן מתועד מגדל אייפל, מרכז פומפידו, או עיירה ציורית כלשהי במזרח אירופה, בלי שאבי או מישהו ממשפחתי יהיה בתמונה. מעניין אותי לראות איך אבי נראה אז, האם הוא נהנה, האם היה לו כיף. אפילו פחות חשוב לי לדעת איפה הוא עומד בדיוק.

המדיה האנלוגית דועכת. עשור או שניים אחרי, הצבע השולט הוא אדום, פטריות מתחילות לאכול את האמולסיה. וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון שאי אפשר לחפש במדיה אנלוגית, שהגישה לשקופית ה 27 במגש בן 50 שקופיות דורשת צפיה בכל 26 השקופיות שעומדות בינה לבין תחילת המגש, ושהשקופיות תופסות נפח אדיר.

אני מתכוון לעשות לצאצאי את החסד הזה, ולזרוק בעצמי את כל אלפי השקופיות שהיום כבר משעממות אפילו אותי, שבהן תיעדתי בניינים (בעיקר) ונופים ברחבי העולם. ואולי גם לסרוק את התמונות בהן מופיעים אנשים שאכפת מהם: משפחה וחברים.

כיום, אני כל כך מצטער שנשארתי רוב הזמן מאחורי המצלמה, ולא התמקמתי לפניה, כשעוד הייתי צעיר ויפה. גם זוגתי שתחייה, ששונאת כל כך להצטלם, אני חושד שגם היא מצרה על העדר תיעוד מצולם שלה בכל כך הרבה מקומות, הזדמנויות וזמנים.

אז כן, סלפי. וכן, אפילו מקל סלפי. לפחות לא תיראו כמו דג מלוח בצילום. או שתבקשו ממישהו שיצלם אותכם.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “selfie

    • אני מנסה לשפר את דרכי בעניין הסלפי, ולבקש מאנשים שיצלמו אותי. זוגתי, אני
      חושב, גם. ביחוד שזה מתחיל לשמש לה חומר גלם לפרוייקטים הבאים שלה.

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s