לא מדובשו


אחרי שש שנים כשומע חפשי, בעיקר באוניברסיטת חיפה, הופתעתי לשמוע שיש הנחיה לאפשר לשומעים חפשיים נוכחות רק בקורסים פרונטליים, קורסי מבוא בעיקר, בהם מספר התלמידים גדול ונוכחות הקשישונים לא תהיה מורגשת.

זה היה במקרה. התקשרתי למזכירות החוג לתולדות האמנות לברר באיזה חדר ניתן קורס שבקטלוג הקורסים לא צויין בו החדר (קטלוג הקורסים של אוניברסיטת חיפה, כמו כל אתרי האינטרנט שלה, הוא עולב טכנולוגי ותכני).

השבוע למדתי מפי דיקן ההוראה של האוניברסיטה שזו כלל לא הנחייה ממנו, אלה מ"מישהו באדמיניסטרציה" ושבכלל זה אמור להיות לשיקול דעת המרצה.

גם זה לא אידאלי. יש לא מעט מרצים שמסך הפנים הצעירות המופנה אליהם, כחמניות העוקבות אחרי השמש, שותה בצמא את דבריהם ומסכם בנחישות וברגישות כל מילה שיוצאת מפיהם מהווה עבורם פיצוי מסויים לתנאי העסקתם, שעבור לא מעטים מהם אפשר להגדיר אותם כתנאי העסקה פוגעניים של ממש. בכל אופן, הדבר האחרון שרבים מהם רוצים זה מישהו יותר מבוגר בקהל, שכבר ראה פה ושם דברים, וגם שמע, שיאתגר אותם. שישאל שאלות, שיביא דיעה, שיאיט את קצב זרימת החומר שצריך להספיק את תוך קבצי הוורד במחשבים הניידים המתקתקים במרץ.

ניחא. אבל הבשורה על האיסור הגורף דנן דירבנה אותי לעשות מעשה, שהגיע השבוע אל סופו (המר) בפגישתי עם דיקן ההוראה. פניתי אל מולי אדן, לשעבר "בכיר באינטל" (שם עבדתי עד שהתחלתי עם כל עניין מדעי הרוח האלה לפני שש שנים) שהתמנה לאחרונה ליושב ראש הוועד המנהל של אוניברסיטת חיפה. פניתי אליו במייל, וגם טילפנתי (אחרי שהבנתי שבכירים לא קוראים מייל). ואחרי כן נפגשנו בביתו והנה מה שהצעתי:

שאוניברסיטת חיפה תפנה לקהל הפורשים והפנסיונרים ותציע להם לחנוך סטודנטים ולסייע להם בכל קושי שיש להם. בעברית, באנגלית, במתמטיקה, במה שהם צריכים. זה יכול להיות באחד על אחד, או בקבוצות קטנות. בתמורה, תתאפשר לחונכים דנן גישה חפשית לקורסים ושימוש במשאבי הספריה. נראה לי דיל טוב לכל הצדדים, וגם דרך טובה לאוניברסיטת חיפה להיות יותר מעורבת בקהילת העיר שלידה היא שוכנת.

זה מה שהצעתי למולי. וזה מה שהוא שמע: שיבואו פורשי הי טק וישמשו כמתרגלים בפקולטה למדעי המחשב, שאותה הוא מנסה לקדם. את החלק על הגישה לקורסים הוא כנראה פחות שמע, כמו גם את עניין החונכות בתחומים היותר בסיסיים, שבגללם סטודנטים רבים נכשלים ואף נושרים אחרי השנה הראשונה. אני מניח שבעיקר סטודנטים/יות ערבים/יות בגלל קשיים בעברית. (40% נשירה אחרי השנה הראשונה מפי מולי, הרבה פחות טוען דיקן ההוראה).

וזה מה ששמע דיקן ההוראה (לדבריו מהמיילים ששלחתי למולי ובהם פירטתי את התכנית המוצעת, ומי שקורא פה כבר יודע שאין לי קשיים להסביר למה אני מתכוון): שיש מאחורי חבורה של פורשי הייטק (היסתובבבתי אחורה לראות את הקהל שעוקב אחרי ולא ראיתי) שרוצים לבוא לאוניברסיטה ולספר להם על התעשייה בה עבדו. נו.

ניסיתי, בסוף השיחה שלי אתו, אחרי שכבר בעצם הרמתי ידיים, להציע שנקרא ביחד במייל, לראות מה נתן לו את הרושם הזה, אבל הוא מיהר להכניס את המיילים (המודפסים!) לתיק, וטען שיש שם גם מיילים פנימיים שאני לא אמור לראות. מסתבר אם כן ש"בכירים" לא קוראים מיילים גם כשמדפיסים להם אותם, אלא אם זה ממישהו בכיר מהם.

אין לי שום מחלוקת עם הדיקן על כך שמתרגלים צריכים להיות מקהל המסטרנטים והדוקטורנטים, וצריך לשלם להם על זה. בהחלט, ואני מבין שגם כך האוניברסיטה בסכסוך מתמשך עם ארגון הסגל הזוטר (מעניין למה…). זה גם מה שיבנה את סגל העתיד של הפקולטה, כולל זו של מדעי המחשב. זו השקעה בעתיד.

אבל גם חונכות אחד על אחד בסטודנטים שמתקשים, כזו שיכולה למנוע את נשירתם, היא השקעה ראויה. גם הרחבת האופקים של הקהל הרחב יכולה להיות דרך להזרים דם (חדש וגם ישן) למדעי הרוח המצטמקים. אבל שני אלו נדחו על הסף. ראשית, כי הדיקן לא חפץ להקים מנגנון שיבחן ויסנן את החונכים הפוטנציאלים (ולא ברור לי למה הדבר נחוץ) ושנית, כי הדיקן, גם אם יהיה מוכן לאפשר חונכות, לא מוכן בשום פנים ואופן להציע שום דבר בתמורה. כלום. נאדה.

הוא חושב שאולי באמת כדאי להציע "מגוון של קורסים פופולריים המכוונים לקהל המבוגר, בתשלום כמובן". אמירה שאני מוצא פשוט מעליבה (הצירוף בין "פופולריים" ו"מבוגר"). האוניברסיטאות כולן לוקות בגילנות קשה, וחיפה אפילו מצטיינת בזה. אבל בביצה הרדודה שבה מתחרים קורסי הבוקר של בית אבא חושי ומסגרות כמו קתדרא ואסכולות כבר די צפוף והרמה רדודה דיה.

חוץ מעניין הגילנות, המשפט מעלה  משקף את הלך הרוח הקפיטליסטי של האוניברסיטאות. אותו הלך רוח קפיטליסטי הגורם לסטודנטים ללמוד מקצועות שבהם אפשר להשתכר יפה (רמז – אלו לא מדעי הרוח) גורם לאוניברסיטאות לחשוב שעליהן למקסם את ההכנסה מאותם מדעי הרוח, כל זמן שהם עוד שורדים. אלו חלומות באספמיה.

גם לנסות להוציא כמה שיותר כסף (פר שעה אקדמית – כפול משכר לימוד רגיל למי שמתחת לגיל 67) מקהל הפנסיונרים, שהמצב הכלכלי של רבים מהם לא מזהיר, הוא בפני עצמו עוול לדור שלם,(שגם אני חלק ממנו). זה שבצעירותו שרת שירות צבאי מלא (ומעלה) כשמקבילו בארצות אחרות (שלא חיות לנצח על חרבן) יכול היה להרחיב דעת (למשל במדעי הרוח) בקולג, לפני שיפנה לרכישת מקצוע. זה שלא הרשה לעצמו ללמוד מה שמעניין אותו אלא מה שיביא פרנסה (ויקדם את כלכלת המדינה). זה שהפער הגדל והולך בין תוחלת החיים (הצלולים?) לבין הגיל בו מפתים אותך ללכת הביתה (לפחות בתעשיית ההיי-טק) מאפשר לו להשלים את מה שנסיבות חייו גרמו לו להחמיץ בשלב מוקדם יותר של חייו.

וזה לא שכמה מבוגרים היושבים בקהל, באולמות הריקים כמעט בהם מתקיימים רוב הקורסים, גורמים איזו הוצאה לאוניברסיטה. המרצה לא צריך לבדוק את המבחנים שלהם או את שיעורי הבית. הוא צריך לכל היותר לרסן לפעמים את התלהבות היתר של שומע חפשי כזה או אחר, ולהסביר כללי יסוד בתחילת הסמסטר (ושהדי שבמרומים שחלקים ניכרים מאד של הרבה שיעורים, בתחילת וסוף הסמסטר מבוזבזים על שאלות מינהליות ששואלים הסטודנטים, אלו שלתואר). כמו להבהיר שאל להם לקשישונים להאפיל על הסטודנטים לתואר, ולגזול מהם זמן אויר, אפילו אם אלו לא מראים עניין רב.

לי אין עניין בהרצאות ה"פופולריות למבוגרים" האלה. אולי כשאהיה בן שמונים ובקושי אזכור איך קוראים לי. בשלב זה בחיי, בו מיציתי את קורסי המבוא שאוניברסיטת חיפה מציעה בתחומים שמעניינים אותי (הקורסים בחיפה, בניגוד לתל אביב, ממעטים מאד להתחדש), אני צריך קורסים לתארים מתקדמים שיאתגרו אותי, בדרך כלל אלו סמינרים בהם רב חומר הקריאה וגם קשה.

לא נורא, הרכבת לתל אביב תחנת האוניברסיטה אמנם תמיד צפופה (כמו כל המדינה חרדת הדמוגרפיה הזו), אבל זמן הנסיעה הוא רק כ 40 דקות מתחנת חיפה חוף הכרמל, והעליה במדרגות מתחנת הרכבת לבניין גילמן היא תרגול בוקר סביר.

נשאלת כמובן השאלה למה אני לא פשוט נרשם לתואר, ויש לי הרבה מה להגיד על זה אבל כיוון שהרשומה הזו כבר מעל 700 מילה, אכתוב על זה בהזדמנות אחרת ואשאל פה בקיצור: למה לי?

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “לא מדובשו

  1. מה זאת אומרת למה לך? כדי שתוכל ללמוד מה שאתה רוצה, כמה שאתה רוצה, בלי שיעשו לך פרצופים וטובות. שווה. וגם כדי שתקבל פידבק על העבודה שאתה משקיע. וגם כדי שתקבל גישה חופשית לספרייה ולמאגרי המידע שלה (בהנחה שהתרשמתי נכון וכרגע אינך מקבל).

    לדעתי היו צריכים לקבל כל מי שרוצה להיות שומע חופשי, בשלושה תנאים: שיש מקום ישיבה בכיתה; שהוא לא משתלט על השיעור ולא משבש את ההתקדמות הרגילה שלו על פי התכנית (וכן, למרבה הצער ההספק על פי הסילבוס כן חשוב); ושהוא לא מצפה לקבל ציונים, הערכות ותעודות.

    השתעשעתי מתיאור החמניות העוקבות אחר השמש. הלוואי. לדעתי לפחות חלק מן הזמן החמניות עוקבות דווקא אחרי הפיד שלהן בפייסבוק 🙂

  2. וכי לא ידעת שכבר מזמן פשטו האוניברסיטאות את הרגל? ואת הדעת? ואת היושר והמוסר? ואת המקוריות? ואת כל מה שבשמו, כביכול, הן פועלות?

  3. ועל כן יש להתייחס אליהן כאל סופרמרקט (עוד מוסד מתועב). אני כמעט ולא נכנסת למדפים הפנימיים של הסופר. רק לאגף הירקות ואגף הטבע. אבל לפעמים צריכה, מה לעשות, נייר טואלט. עשה לבדך את האנלוגיה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s