טראומות של מעבר דירה


כל הבוקר אני שומע ברדיו את זעקת הקוזקים הנגזלים המפונים, באיחור של שנים, מעמונה. השדרנים האולטרא-ימניים של גלי צה"ל מזדהים ללא סייג עם פורעי החוק האלה, ונותנים בידם ממש גל פתוח שבו הם יכולים לספר לעם ישראל כולו איך הם מרגישים, כמה העקירה מעמונה היא טראומטית עבורם ועוד יותר, עבור ילדיהם, שמעולם לא ידעו מקום אחר. נפש ילדיהם, הם אומרים, תהיה מצולקת לעד.

מוזר. ניסיתי להזכר בכל הפעמים שבהם עברתי דירה: בגיל 4, בגיל 14, בגיל 22… לא החלפתי הרבה מקומות מגורים בחיי, בערך שש פעמים עד כה. ובכל הפעמים, משום מה נשכחה ממני ה"טראומה" של מעבר הדירה. ברוב הפעמים זו דווקא הייתה חוויה חיובית.

היתכן שילדי גזלני עמונה יחוו בכל זאת טראומה? ואם תהיה להם טראומה שכזו, האם יתכן שזה קשור לעובדה שהוריהם מתבצרים יחד אתם בקראוון, ומתנגדים "פסיבית" לפינוי משם? יכול להיות שלהוריהם חשוב יותר למקסם את שטח מדינת ישראל מאשר למזער את הצלקות בנפשות הרכות של ילדיהם? האם הצלקות בנפשות ילדי עמונה יכולות להיות קשורות לזה שהוריהם מעדיפים שחיילים יגררו את ילדיהם החוצה מביתם מאשר להוציא אותם משם בשקט? ואולי ההורים שכל כך מתיימרים לדאוג לילדיהם, אך מצד שני דואגים לא להוציא שום חפץ מהבית לפני הריסתו, הם אלו שיגרמו במו ידיהם את הנזק לנפשות ילדיהם?

ההורים של ילדי עמונה הם מצד אחד חבורת פנאטים לאומנית המשתמשת בילדיה כמגן אנושי בנסיונם להמשיך ולהחזיק במה שהם גזלו, ומצד שני חבורת דמגוגים מהסוג הירוד ביותר המתיימרת לדאוג לנפשות אותם ילדים.

בכלל, הדמגוגיה של אנשי הימין המתנחלי מצליחה להרתיח אותי כל פעם מחדש. "דעאש על כביש שש" הוא הפזמון החדש של נפתלי בנט. האיש הרוצה פה חליפות יהודית, מנסה להפחיד עם חליפות אסלאמית? יש לו יותר מן המשותף אתם מאשר אתי. המתנחלים כבר הקימו דעאש יהודית ממזרח לכביש שש.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “טראומות של מעבר דירה

  1. אולי כדאי להחליף את גלי צהל באחד מערוצי הטלוויזיה, שדווקא לא כל כך התרכזו בסבלות המפונים. מן הדיווחים שלהם אפשר היה להתרשם שלא המשפחות הן שהתבצרו בבתים והניחו לשוטרים לגרור אותן ואת טפן בכוח החוצה – ההפך הוא הנכון. המתבצרים ברובם הם צעירים שהגיעו מבחוץ. אני נוטה להאמין לדיווחים האלה, משום שזה בדיוק מה ששמעתי בזמנו גם מהילד שלי בזמן של הפינוי מגוש קטיף וחומש ושא-נור.

    באשר לכך שהיו יכולים לארוז מבעוד מועד ולחסוך לעצמם כאב ראש, אובדן רכוש וטראומות – מסכימה אתך. גם באום חיראן ובקלנסווה יכלו – גם שם היה צו ברור של בית משפט. אבל זה חלק מהמנגנונים של הפעלות הלחצים וכיפופי המרפקים שכל כך אהובים אצלנו, ותמיד באור הזרקורים והמצלמות, למרות שכולם יודעים מראש איך זה ייגמר.

    הנימוק של 'גם אני עברתי דירה' מזכיר יותר מדי את הדמגוגיה של נתניהו ('גם אנחנו הועברנו מממון רוה"מ לבית מלון'). באמת אתה רוצה להשתמש בו? אני משוכנעת שאתה מבין את ההבדל בין המצבים השונים.

    שורה תחתונה: יש בית משפט, והוא אמר את דברו, וצריך לקיים את הצו שלו. כל השאר לא עקרוני בעיניי.

  2. אז כאמור שם התואר "טינופות" מחליש את הטיעון שלך ויש הבדל ענקי בין פינוי מרצון לפינוי בכפיה. אגב גם מעבר דירה יזום ע"י הורים מתברר לעתים כקשה לילדים שמתנתקים מסביבה מוכרת וכו.
    מעבר לזה, מסכימה מאוד.

  3. העובדה שאתה משתמש במילה גזלנים מעידה על כך שאין כאן וויכוח על צדק או עובדות, אלה מראש חרצת דין מתוך השקפת העולם הד**קה שלך, שאפילו בעוד 1000 שנים אם היית זוכה היית קורא להם גזלנים, ומשתמש במילים כגון השטחים הכבושים או הכיבוש המשחית. אז אולי תזכור שלפני 2000 שנה ישב שם עם ישראל, אלה שבאו הרומאים, כבשו את הארץ וחילקו אדמות לכל מפקד או חייל כי פחדו מה יקרה אם אלה יחזרו לרומא ויגדילו את אחוז האבטלה. אז מי פה הגזלן. חוץ מזה, חצי מיישובי השרון נבנו על כפרים ערבים, ומה עם ת"א, רמלה, לוד, באר שבע, אום רשרש, אלה שהתיישבו שם לא גזלנים. תתבייש. שנאת מרדכי צרופה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s