ניו־זילנד


לילה, שדה פתוח באי הדרומי של ניו־זילנד, אתר קמפינג בו חונות מכוניות, ובמכוניות נמים בני אדם. ביניהם – בני וזוגתו שתחייה. ועכשיו הוסיפו לזה רעידת אדמה בעצמה של 7.8 בסולם ריכטר.

מה חושבים להם שם האנשים, שמתעוררים ומרגישים שכל עולמם זז? מה שכמעט כולם חושבים, כך מסתבר בבוקר שלמחרת, הוא שמנסים לפרוץ להם למכונית, או שמישהו רוקד על גג מכוניתם.

לפחות עד שמגיעה לחלקם, למשל הודעת ווטסאפ, למשל מחיפה, ישראל, המבשרת להם על רעידת האדמה, וממליצה להם להניע את הרכב ולעלות למקום גבוה, שם לא ישיגם הצונמי שמגיע אחרי רעידת האדמה – צונמי שבשורתו הגיעה לצידו השני של העולם לפני שהגיעה למקום התרחשותו ממש.

אבל לחלקם לא מגיעה הודעה ממרחקים, למשל לאותן שתי גרמניות ששכבו רועדות מפחד עד הבוקר, משוכנעות שמנסים לפרוץ למכוניתן, וכל אחד ממאות רעידות המשנה שחזרו בשעות אחרי כן, נדמו להן כניסיון פריצה מחודש. קשה לי לתאר לעצמי כמה מפחיד זה היה עבורן.

מאלף, עד כמה התרגלנו למחשבה שהטבע מאולף, ורק האדם הוא זה שיש לפחד ממנו. אך האם זה לא מדויק סטטיסטית?
מה היחס בין מספר בני האדם המתים מיד אדם לעומת מספר בני האדם המתים מ"יד" הטבע?
מה היחס בין מספר בעלי החיים המתים מיד אדם לעומת מספר בעלי החיים המתים מיד הטבע?

כששמעתי את הסיפור הזה, מיד נזכרתי בשיר הזה, של קרול קינג.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ניו־זילנד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s