מתמהמהים


הבן שלי העיר לי השבוע שאני נוהג נורא לאט, והתחלתי לבדוק את עצמי: האם זה בגלל שאני מאיט באופן כללי, האם השעון הפנימי שלי מוריד תדר, אחד הפרדוקסים של הזדקנות? כי זה נכון, כמו שבהליכה על המדרכה עוקפים אותי, כך גם על הכביש.

אני לא חושב שאי פעם הייתי נהג "מהיר", וממש לא מפריע לי שהמכונית שלי לא מרגישה נוח לנסוע במהירות של מעל 100 קמ"ש – היא מתחילה להרעיש. בניגוד להרבה יותר מדי נהגים, אני גם מעדיף לנהוג לאורך הכביש ולא לרוחבו. אני פשוט לא מבין את הנהגים האלה שמזגזגים בעצבנות ממסלול למסלול, רק בשביל להתקדם עוד מכונית אחת, בכביש פקוק ומלא רמזורים. כמעט תמיד אנחנו נפגשים ממילא ברמזור הבא. והדרך שהם עשו עד לשם, הייתה ארוכה בהרבה משלי.

אלא שברמזור, דווקא שם, אותם "נהגי רוחב" זגזגנים , מתמהמהים. משום מה, בכל פעם שאני עומד ראשון ברמזור והרמזור מתחלף לירוק, אני יוצא לדרך די בניחותא (לתחושתי), ועדיין, כשאני כבר מצידו השני של הצומת, כבר בהילוך שלישי, ואני מסתכל במראה האחורית, אני רואה ששאר המכוניות, כולל אלו של המזגזגים, עדיין שם, בקושי מתחילות לנסוע.

ההסבר לא טמון בסוג המכונית בה אני נוהג, (יונדאי I10 בת ארבע), לה מנוע שנפחו תלת ספרתי. אפילו כשאני ברמזור ביציאה מהשכונה בה אני גר, בה  נפח המנוע הממוצע של המכוניות הוא כנראה פי 3 משלי (לכל הפחות פי e), עדיין, אותו הדבר קורה גם שם. אני כבר מעבר לצומת, והם עדיין לא יצאו לדרך.

נכון שלתיבת הילוכים ידנית, כמו במכוניתי, יש יתרון זעיר בתאוצה על תיבות הילוכים אוטומטיות, אבל אני לא עומד בהילוך עם הרגל על המצמד. בהתחלף האור ברמזור אני צריך לשלב להילוך, לעשות בהרבה מקרים זינוק בעליה עם בלם היד (בכל זאת, חיפה), ובמהלך חציית הצומת, להחליף ידנית פעמיים הילוך, ועדיין…

נכון שאני נוטה "לעבור מצב" די מהר. זה מתבטא בכל מיני מקומות ; בבוקר, אני קם מהמיטה בבת אחת, בסוף הסרט אני קם מהר ומנסה לעקוף את טור המדשדשים בכוון החוצה כמה שיותר מהר, אפילו בסוף שיעור יוגה, אחרי ההרפיה, אני צריך לכפות על עצמי להקשיב למורה ולא לעבור בזינוק לישיבה.  אבל ההפרש במהירות התגובה לא יכול להסביר את מה שקורה ברמזור.

מה שקורה ברמזור, לדעתי, הוא שאנשים מנצלים גם את כמה עשרות השניות של עמידה ברמזור בכדי לבדוק האם הם לא הפסידו איזו התרחשות "חשובה" בעולם הווירטואלי. האם הפינג ששמעו במהלך הנסיעה היה ווטסאפ, או מייל, או מסרון או שסתם מישהו תייג אותם בפייסבוק? ואז הם רק מציצים, ואולי רק מגיבים בקצרה, והרמזור מתחלף והם לא מתפנים לזוז.

ממש כמו בקולנוע, גם כשהסרט עצמו מתחיל, לוקח דקות עד שמסכי הטלפונים כבים אט אט. רובם מושתקים, את זה אנשים (מתחת לגיל 70) כבר למדו, אבל המסך עדיין מאיר. בלאו הכי התקשורת בדיבור הפכה להיות חלק כל כך זניח מסך כל התקשורת שלנו, שלרובה לא צריך רמקול, צריך תאורת רקע למסך.

אני מניח שכבר יש טלפונים שיכולים להקריא לנהג את הטקסט שהגיע, ואולי גם יכולים להקליד מדיבור, גם בסביבה רועשת כמו המכונית (ושלי רועשת, אחד החסרונות של מכוניות זולות), אבל אני יודע שעדיין רבים קוראים הודעות תוך כדי נהיגה. ואם לא בנהיגה, אז ברמזור, שם לפחות זה לא מסוכן.

רק שכך פחות מכוניות עוברות כיום ברמזור בכל מחזור של אור ירוק. זו בכל אופן התאוריה שלי, מהסתכלות ימינה ושמאלה על נהגים העומדים ברמזור. הסתכלו גם אתם, וראו האם אני לא צודק.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “מתמהמהים

  1. יש מצב שאתה צודק. מן הסתם הם באמצע הSMS ולא יכולים לעזוב אותו באמצע. וזה אכן פוגע במהירות התנועה, אבל לפחות מזה אף אחד לא מת (בניגוד לציד הפוקימונים ושאר חוכמות).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s