הרבה סרטים – על פסטיבל הסרטים של חיפה

יש לי רק מילים טובות להגיד על הפסטיבל הזה, השנה בשנתו ה 32 (!). היום ראיתי את שלושת הסרטים האחרונים מתוך התשעה עשר שראיתי השנה, ואני חושב שכבר אפשר לסכם: היה מאד מוצלח.

לאו דווקא הסרטים עצמם. סרטים בפסטיבל הם תמיד הימור, גם אם בוחרים סרטים שזכו בפרסים כאלה ואחרים בפסטיבלים, או של יוצרים מוכרים. כי מה שהופך סרט ל"סרט פסטיבלים" מוצלח לא בהכרח הופך אותו לאטרקטיבי לצפייה שכשבא לך קצת אסקייפיזם. אבל השנה אני חושב שהיה לי אחוז פגיעה לא רע.

הפסטיבל עצמו, ממש מוצלח. נתחיל באתר הפסטיבל, שעשוי ממש בסדר, ומתפקד ממש טוב. תהליך ההזמנה קל ופשוט, בלי באגים, האתר עולה טוב גם במחשב וגם בנייד, ובתום ההזמנה מקבלים במייל כרטיסים אלקטרוניים לכל הסרטים, שאפשר פשוט להציג על מסך הטלפון בכניסה לאולם, לא צריך להדפיס. אבל אפשר גם לקבל את כרטיסי הנייר בקופות, והיו מספיק קופות כך שלא היו כמעט אף פעם תורים בלתי נסבלים.

סביבת הפסטיבל, בעיקר סביב שלושת האולמות המרכזיים של האודיטוריום, הסינמטק ואולם רפפורט גם היא מאד סימפטית, יש דוכני אוכל במידה, מאיכות סבירה ומחירים סבירים. בגן מניה שוחט הסמוך יש מדי ערב הופעות חינם, רובן ממש מוצלחות. כל העסק נחמד מצד אחד, ונינוח מצד שני, מין נינוחות חיפאית כזו, שעושה טוב למבקרי הפסטיבל, שרובם דווקא באו מחוץ לחיפה.

אפשר אולי היה לטעון שמחיר כרטיס בודד, 45 שקלים הוא אולי יקר, ונדמה לי שלפני שנה זה היה רק 42, אבל אם קונים חבילה של עשרה כרטיסים (שבהם יכולים להתחלק כמה אנשים) מחיר הכרטיס יורד ל 36 שקלים, פחות ממחיר כרטיס קולנוע רגיל. ובל נשכח שלכל הסרטים (כמעט) יש תרגום לעברית, שנעשה לפעמים רק לטובת שתי הקרנות בפסטיבל. יש גם תקורות נוספות, למשל ההסעה חינם בין אתרי הפסטיבל. באמת שאזרחי חיפה לא צריכים לממן מכספי הארנונה שלהם סרטים לשאר תושבי הארץ, ולכן כן, המחיר נראה לי ממש סביר, גם למי שלא מתארגן על חבילת כרטיסים אחת או יותר.

גם לקנות כרטיסים, לא מיד ביום תחילת המכירה, לא היה היסטרי. לא הצלחתי לקנות במקום סביר רק לסרט אחד, וגם לו הוספו הקרנות. היו איזון טוב בין מספר הצופים למספר המושבים, וברוב ההקרנות האולם היה די מלא.

עוד אהבתי, שאפשר היה בקלות להחליף כרטיסים לאחר הקניה. בכורח הנסיבות נאלצתי לשנות כרטיסים שש פעמים בפסטיבל הנוכחי, ובכל אחת מהפעמים, החליפו לי כרטיסים בלי בעיה, פעם אפילו אחרי שהסרט כבר הוקרן. זו כנראה הנחיה מההנהלה, בזכותה הצלחתי לראות סרטים כמספר הכרטיסים שרכשתי (19).

מה עוד אהבתי? שחניה לא עלתה כסף בכל המקומות המסומנים בכחול-לבן כל תקופת החג, כולל חול המועד, וראש העיר כנראה הנחה את פקחי החנייה המאד פעלתנים של חיפה לשמור מרחק מאזור הפסטיבל, בו באמת אין מספיק חניה. ואנשים אכן חנו בצורות מאד מאד יצירתיות סביב מתחמי הפסטיבל, ואף אחד לא קיבל דו"ח.  כלומר, האנשים שלא מכירים את חיפה מספיק. כי בכל אחת מהפעמים שבהם הגעתי ברכב, מצאתי תמיד חניה תקנית. גם כי לא אכפת לי ללכת כמה מאות מטרים, וגם כי אני מכיר את הסביבה היטב.

אהבתי את ההופעות, חינם גם כן, בגן האם. דיקלה בערב אחד, הדג נחש באחר נתנו הופעות מצויינות לקהל רב גילאי. גם הופעתו של תאמר נפאר, שלא בוטלה למרות לחצי קומיסרית התת-תרבות, הייתה טובה, ואי ביטולה גם הוא נקודת זכות לעיר חיפה ולפסטיבל. הקהל היה בעד, והטביע במחיאות כפיים ניסיונות של הצל וצלליו להפריע.

איכות ההקרנה הייתה מצוינת בכל האולמות, ובכל האולמות הוקרן התרגום לעברית מחוץ לשטח התמונה, במקום עליה, חידוש מאד מבורך. גם האולמות כולם במצב טוב, והישיבה בהם נוחה. ממש אין על מה להתלונן.

בעצם, אולי אפשר להתלונן על הקהל. אנשים פשוט לא מסוגלים להפרד מהטלפונים שלהם. כשהסרט מתחיל נדרש מסע של לחישות נזיפה בכדי לגרום לאנשים לכבות את מסך הטלפון שלהם – גם בקהל ממש לא צעיר. המסכים האלה מאירים באור יקרות, במיוחד אחרי כיבוי אורות. מעצבן, כמעט כמו זה שאנשים קמים באמצע כותרות הסיום. בצרפת למשל, גם לא בפסטיבלים, אנשים נשארים לשבת עד סוף הכותרות. בפסטיבל חיפה לא מדליקים אורות עד סיום הכותרות, אבל על הקהל זה לא עושה רושם.

זהו, ולכו לראות את "זרים מושלמים", אם יגיע לבתי הקולנוע. סרט איטלקי שלשם שינוי, לא חסכו בו בסעיף התסריט. מצוין.