בבקעת הירדן


במשך שעה בערך העברתי בעזרת טוריה וסל גומי כמה עשרות קילוגרמים של אדמה יבשה, מרחק של שני מטרים לערך, בכדי לחשוף את רצפת הבטון שעליה עמד עד לפני מספר ימים פחון של משפחה בדואית בעמק הירדן, קרוב מאד לצומת מחולה על כביש 90.1-dsc04447

לא הייתי לבד. כמה עשרות יהודים ישראלים באו לראות במו עיניהם את מה שסדרת כתבות בעיתון הארץ תיארה בפרוטרוט – את מאמצי מדינת ישראל לטהר את השטחים שבין בקעת הירדן לגב ההר מתושבים לא יהודים, כך שאם וכאשר יסופחו שטחי C, מעל שישים אחוז משטח הגדה, יהיה על ישראל להקנות אזרחות רק למספר קטן ככל האפשר של לא יהודים.

רוב המבקרים נטלו חלק בעבודה, שבעיקרון הייתה סימלית, בכדי שיוכלו אולי להרגיש טיפה יותר טוב עם עצמם, בתוקף היותם חלק מההגמוניה של אותה מדינה שהרסה. מסתבר שאם המשפחה תקים מחדש את הפחון, אחרי שתצליח אולי ליישר את הפחים שקומטו בדי זדון על ידי הטרקטורים שהרסו אותו, על מקומו הקודם, תוכל ישראל להרוס אותו מיד, בלי לבקש צו הריסה, בתוקף צו ההריסה הקודם. אם לעומת זאת יבנה מחדש הפחון לפחות 25 מטרים ממיקומו הקודם, תצטרך ישראל לבקש צו הריסה חדש.

אגב הפחים המקומטים. גם אופני הילדים, אלו אתם הם היו נוסעים כמה קילומטרים טובים לבית הספר, גם הם קומטו על ידי אותם דחפורים של צה"ל. לא "בכוונה", רק  כי לא מאפשרים לתושבים להוציא את חפציהם הדלים מהמבנים לפני הריסתם.

אני משתמש בכוונה בביטוי "לא יהודים" כי לדעתי הבדואים הגרים שם די אדישים למי ישלוט עליהם. הרשות הפלסטינית לא באמת שמה עליהם, והם נחשבים שם אזרחים סוג ד. אני חושד שאפשר היה לייצר את אותו סוג יחסים בינם לבין מדינת ישראל שיש עם הבדואים בנגב. הם יספקו גששים ומדינת ישראל תתייחס אליהם כמו שהיא מתייחסת לבדואים בנגב – רע.1-dsc04439

יש "בעיה" עם הבדואים. עולם המושגים שלהם כל כך זר לעולם המושגים של מדינה "מסודרת" שהם דוגמה מעולה למה שליוטאר כינה différance. הם למשל ממש לא מבינים למה הם צריכים לבקש אישור להקים אוהל על אדמה פרטית, הרשומה על שמם בטאבו. מדינת ישראל לא מבינה למה הם לא פשוט באים ומבקשים אישור בניה, כדי שאפשר יהיה לסרב לתת להם אותו ואז הכל יהיה "כדת וכדין".

הם גם לא מבינים למה הם צריכים לקבל מהצבא הוראה בשש בערב, לפנות את השטח מלמחרת מוקדם בבוקר לארבעה ימים כדי שהצבא יוכל להתאמן שם, על אדמתם הפרטית בעוד איש לא דורש את אותו הדבר מתושבי ההתנחלות על הגבעה הסמוכה. ולמה איש לא מטריח את מוחו בסוגיה איפה בדיוק הם ישהו בארבעת הימים האלה, עם צאנם וילדיהם, ואיך הם יגיעו לשם וחזרה.

הם גם לא מבינים איך זה שהממטרות מסתובבות על הדשאים של היהודים כמה מאות מטרים מהם, וברכת השחיה המלאה במים טובים מנצנצת בשמש, בעוד שהם לא יכולים לקבל מים, גם כשהצינור עובר ממש מתחת לאוהל שלהם. אז הם נשארים צמאים. הם לא מבינים למה הם צריכים להשקות בצמצום את הכבשים והפרות במים שהם קונים בעשרה שקלים הקוב, לפעמים יותר, ומסיעים במכלית מהעיירה הסמוכה.

הם כן מבינים שכל המעיינות במדרון המזרתי של השומרון שעל פי הסכמי אוסלו היו אמורים להיות לצריכת הפלסטינים. התייבשו כי מקורות שואבת שאיבת יתר מהאקוויפר הזה.  כמו למשל חמאם אל מאליח, בתמונה מטה.1-dsc08326

הבדואים האלה, חיים מחקלאות בעלי חיים: כבשים, עזים ופרות. כטבעוני יש לי בעיה עם זה,  והייתי  יכול לטעון שבניגוד לאסקימוסים, הם כן היו יכולים לחיות שם מחקלאות מקיימת של צמחים. כמו (במיעוט) ההתנחלויות שבהן יש חקלאות (או תעסוקה יצרנית כלשהי). מצד שני, בעלי החיים האלה אולי צמאים, אבל לפחות הם לא חיים בתנאים איומים כמו בחקלאות בעלי החיים המתועשת של היהודים.1-dsc08327

מצד שלישי, בניגוד למתנחלים, הבדואים לא יכולים לקבל מים לחקלאות, גם כי הם לא יהודים, והכיבוש הוא כולו גזעני, וגם כי הם במין מצב ביניים שבין נוודים למתיישבי קבע, הם כבר לא נודדים, אבל הם מפוזרים בדלילות ודי באקראי בשטח. כמו בנגב, יש פה התנגשות של עולם מושגים, של שיחים (דיסקורסים) שעוברים זה מול זה בחשיכה, בלי בכלל להבחין בקיומו של השיח המקביל. ותמיד במקרים באלה, ברור השיח של מי ימחק.

שמענו שם אגב על תושב פלסטיני, לא בדואי, שהשקיע את כל כספו בבניית חווה חקלאית לתפארת, כולל מטעים וחממות והתקין משאבות להשקיית החווה שלו ממי הנחל הסמוך. החרימו את המשאבות שלו, והרסו את מתקני ההשקיה שלו. שוב מקרה של différance. האיש הזה לא מבין מה הבעיה לשאוב מים, והמדינה לא מבינה איך הוא יכול לחשוב שהמים האלו הם לא משאב ציבורי. חוץ מזה, זה משאב שבמקרה גם שמור ליהודים בלבד, אבל זה כבר  différance אחר.

בכל אופן, אין לי שום פקפוקים בצורך לעזור לאנשים האלה, גם אם הם מנצלים בעלי חיים בדרכים שמהן אני לא מתלהב, וגם אם הנשים שם מדוכאות באופנים אחרים לגמרי (וכנראה גם יותר) מהנשים בחברה היהודית-ישראלית. אז צרו קשר אם יש לכם אופני ילדים, מזרונים, שמיכות, בגדים, נעליים, ג'ריקנים, ועוד באמצעות הטופס הנמצא כאן, או השאירו פרטים בתגובות ואדאג שיגיעו אליהם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s