מה "הדברים" צריכים


יתכן שבקרוב יהיו לנו וילונות חשמליים על החלונות המאד גדולים של חדר המגורים, אחרי 12 שנים של וילונות גלילה שמישהי אלתרה לנו, ושאנו לפעמים לא מעלים או מורידים כי אין לנו כוח להאבק במנגנון הזה. יתכן גם, עוד לא ברור, שיתקינו לנו איזה משהו שבעזרתו נוכל אולי לקחת ליד את הטלפון החכם, לפתוח בו ישומון, ובעזרתו להעלות את הווילון הימני ולהוריד את השמאלי לחצי הגובה, למשל.

אז זה "האינטרנט של הדברים" שעליו מדברים? מאז שחברת אינטל, המקום בו עבדתי ברוב שנות עבודתי (בשכר), החליטה להמר על רכיבים שיאפשרו ל"דברים" להתחבר לאינטרנט, ניסיתי להבין מה הוא בדיוק הצורך של "דברים" באינטרנט.

אני מתחיל לחשוד, ש"דברים" לא באמת צריכים אינטרנט. מה שהם באמת צריכים הוא ממשק משתמש. וממשק משתמש מעולה, שיכול להיות גם מאד חכם, הוא מסך המגע של הטלפון החכם. כלומר, מה שה"דברים" בעצם צריכים הוא קישוריות לטלפון החכם שבעזרתה יוכל ישומון בטלפון להכיל את כל התחכום שבעולם ולספק ממשק משוכלל וקל לשימוש לאותם "דברים".

למשל תנור האפיה, שאחרי יותר מעשור אני עדיין לא זוכר איך לקבוע בו את זמן האפיה, ולדעתי הייתי יכול אפילו לקבוע את זמן התחלת פעולתו, אבל הממשק כל כך קלוצי, שאני פשוט לא משתמש בכל התכונות האלה.

או מכונת הכביסה, שעד היום אני לא מצליח לפענח את שלל האיקונים שליד כל אחד מ32 מצבי הבורר של התכניות.

או המקרר, שהייתי בעצם צריך לשנות את עצמת הקרור על פי עונות השנה, אבל אני שוכח. כנ"ל מחשב ההשקיה.

או המצלמות החדשות שיש להן תפריטים רבים ורבי שלבים, שממשק המשתמש הופך את התכונות שמאחרי התפריטים האלה, ללא מאד שימושיות.

הבנתי את זה בעקבות ממיר האודיו שרכשתי לא מזמן ונשלט על ידי ישומון שאפשר להתקין בכל מחשב וטלפון. הממיר המאד חכם הזה בעצם לא עושה הרבה על דעת עצמו, החכמה היא בישומון. כך גם כל מכשיר אחר יכול גם להראות יותר חכם ממה שהוא, וגם להפוך את החכמה שכבר יש לו, לכזו שלא רק טרחנים מושבעים הנהנים לקרוא מדריכי המשתמש ולשנן את תכולתם, יכולים ליהנות ממנה.

לפעמים פשוט כואב לי הלב, כמהנדס, על כל אותם המהנדסים שעמלו על הכנסת כל אותם שכלולים וחידושים לכל אותם "דברים". אם הם לא עושים שקר לנפשם, הם מן הסתם יודעים שעמלם כמעט כולו לשווא, שאחוז לגמרי אפסי מהמשתמשים ישתמש במי מהדברים האלה או בכלל ידע על קיומם. נכון שעם אלקטרוניקה מוכללת ומעבדים זעירים אין עלות אמתית לכל אותם שכלולים, אבל עדיין, זה בלי ספק מבאס. אותי זה ביאס עד כדי כך שהפסקתי עם זה. לא ראיתי טעם להוסיף למעבדים (microprocessors) עוד ועוד תכונות, עוד ועוד פקודות, שבפועל לא זוכות לשימוש, ולעשות את זה לדור אחר דור של מעבדים. זה גם לא באמת נכון שאין לזה מחיר. הימנעות מהפעילות חסרת התוחלת הזו הייתה מאפשרת למעבדים של המחשבים האישיים לקטון ולהיכנס למעטפת הנפח וההספק של טלפונים חכמים, או לאפשר מערכת מרובת מעבדים (יותר משניים) במחשבים אישיים. מזעזע אותי לחשוב על כל אותן אנרגיות מבוזבזות, כל אותה יצירתיות לא מנוצלת.

אבל במקרה של "דברים", תוספת של רכיב תקשורת כן יכולה במטה קסם להפוך את כל אותן תכונות רדומות, וגם אותן תכונות פוטנציאליות (שתכנה בישומון יכולה ליצור) לזמינות, ואפילו מועילות.
אבל האם נדרש חיבור גם לאינטרנט? תמהני. אני לא רואה את זה.

הו, עולם חדש נועז….

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s