צרכי בטחון


מטריד אותי כבר לא מעט זמן האם אפשר לזהות את הנקודה שמעבר לה, יחס העלות/תועלת הביטחוני, כלומר היחס בין הדאגה לצרכי הביטחון של הצד שלך והדאגה למחיר של שלילת זכויות האדם של הצד השני הוא כזה שכבר אי אפשר יותר לטעון שאתה רואה את בני האדם בצד השני כשווים בזכויותיהם "הטבעיות" לבני האדם בצד שלך.

אני מעריך שיש לא מעט אנשים בישראל, לא רק בימין, שלא מוכנים להתפשר אפילו על קמצוץ של ביטחון, בלי לשקול כלל את המחיר שיש לזה על האנשים שבצד השני. שלא משנה להם כלל עד כמה רחבים שולי הביטחון. האם כאשר הם עושים זאת, אני תוהה, האם הם באמת יכולים לטעון שבמעשיהם הם לוקחים בחשבון את השוויון בין בני האדם? האם הם באמת רואים את בני האדם בצד השני כשווים להם?

ברור לי שכאשר נמצאים במצב של מלחמה, אפשר להשעות חלק מהשיקולים האלה – אבל גם במצב של מלחמה יש חוקים לגבי פגיעה באי-לוחמים. למרות זאת, בכל אחת מהפעמים שישראל פעלה בעזה בשנים האחרונות, זו לא הייתה מלחמה, זה היה "לתת סטירות לילדים לא ממושמעים", וישראל עשתה שם דברים שלא יעשו גם בזמן מלחמה לחיים ולמוות. למחוק חצי עיר ולהרוג עשרות רבות של אזרחים חפים מפשע בכדי אולי לסכל חטיפת חייל, היא יחס עלות/תועלת סביר רק אם אתה לא סופר את האנשים בצד השני כבני אדם.

אבל הנקודה העיקרית היא, שאנחנו לא במצב של מלחמה, ולא משנה עד כמה מסע ההפחדות של נתניהו בפרט והימין בכלל ינסה לטעון אחרת. העדיפות הצבאית של ישראל היא כה מוחלטת עד שהפלסטינים לא מהווים שום סיכון לקיומה של מדינת ישראל או לשלמותה הגאוגרפית. גם לא מדינות ערב, גם לא מדינות ערב כולן גם יחד. ביחוד שירדן ומצרים שומרות בקנאות על ההסכמים שלנו אתם, ובסוריה הם עסוקים בדברים אחרים.

עם כל זאת, כשאני קורא בעתון סוף השבוע על שלל "הצעות" הימין ל"פתרון" הסכסוך, שמה שמאחד אותן הוא צמצום מאד דרסטי של השטח שיוקצב למחיית הצד הפלסטיני (חלק זעיר ולא רציף מתוך ה-22% של שטחי ארץ ישראל-פלסטין המנדטורית שהגדה והרצועה במלואם גם יחד מהווים) ודחייה כמעט בלתי מוגבלת בזמן של  זכות התושבים באותם מובלעות זעירות להחליט על גורלם בעצמם, אני תוהה האם מישהו שמציע הצעות כאלה או תומך בהן יכול במצפון נקי להסתכל לי בעיניים ולומר לי שהוא לא גזען? שזה באמת שרק צרכי הביטחון של מדינת ישראל המנחים אותו, ושהיה נוהג באותו האופן אם היו בצד השני נאמר שוודים? או שומרונים? שזה באמת רק בגלל ש"אין פרטנר", "עוד לא בשלו התנאים", וצריך בינתיים "לנהל את הסכסוך" עד שיבשילו התנאים?

האם אין גבול למחיר שאפשר לגבות מהפלסטינים בכדי שנרגיש בטוחים? לגמרי בטוחים? לגמרי לגמרי לגמרי בטוחים? ועוד קצת? האם התמחור הזה לוקח בחשבון שהם בני אדם כמונו? עם זכויות אנוש זהות לשלנו?

כשבאותה כתבה נכתב "גם אם משהים את הדיון בשאלת הישימות של המתווים הללו, יחס הקהילה הבינלאומית כלפיהם או — עניין פעוט — רצונם של הפלסטינים", האם זה "העולם" שתכניות כאלה צריכות להתקבל או לא להתקבל על ידיו? במקומותינו כבר אין מצפון? אנחנו בממוצע כבר לא חושבים שלאדם הפלסטיני יש זכויות המוקנות לו באורח טבעי ובלתי מעורער מעצם היותו אדם? הזכות להחליט על גורלו, לנוע ממקום למקום, לא להיעצר ללא משפט, למות מוות טבעי בגיל מבוגר יחסית, דברים טריוואליים כאלה. וזכויות כאלה מגיעות לו עוד בימי חייו, לא בתקופת חיי ניני-ניניו כפי ש"הוגי" הימין היו רוצים. מה שהם בעצם רוצים זה לדחות את עניין הזכויות של הפלסטינים או עד שהפריץ ימות ("העולם" בעצם יוותר על ישראל ועל דרישות ממנה, כפי שהוא לא בא בדרישות לזימבבווה)  או עד שהכלב ימות (הפלסטינים ייעלמו לאן שהוא).

הייתי אתמול בהרצאתו של אילן פפה בבית קפה אחד ברחוב מסדה. הוא דיבר על זה שהמודל (השגוי לדעתו) של תנועת השחרור הפלסטינית הוא ה FLN האלג'יראי, שהתעקש על סילוק מלא של מיליון המתנחלים הצרפתים, "שחורי הרגליים" שחלקם היו דור רביעי שנולד באלג'יר, חזרה לצרפת. לדעתו המודל שלהם צריך להיות זה של ה ANC הדרום אפריקאי, כי ברור לו, וצריך להיות ברור לפלסטינים, שהיהודים לא הולכים לחזור לארצות מוצאם ולכן הוא רואה את הכוון במה שבדרום אפריקה קראו "השלמה לאומית", בכינון מדינה אחת, מדינת כל תושביה, בה כל אדם הוא אזרח, ויש לו קול אחד.
ה ANC סירב להצעות הלבנים לחלוק בטריטוריה, והזמין אותם להיות חלק, נכבד אפילו, בדרום אפריקה אחת, שוויונית.

לא בדיוק אותו דבר, אבל יתכן שכדאי לפלסטינים להוריד את המיקוד שלהם מהדרישה להגדרה עצמית לאומית בחלק מהשטח, ולהתמקד במאבק לשוויון זכויות בכל השטח, כולל זכויות אזרח. שינוי כזה במיקוד יכול לשמוט כמעט לגמרי את הקרקע מתחת ל"שיקולי הביטחון" כהצדקה להתנהלות הגזענית של ישראל כלפי האוכלוסיה הפלסטינית באשר היא. אם הפלסטינים "רק רוצים שוויון", ולא מדינה שתאיים על ישראל, גם אם השינוי הוא בעל אופי טקטי, מדינת ישראל לא תוכל לטעון לאיום בטחוני על קיומה. יש פה רק אנשים המצהירים שהם בסך הכל רוצים זכויות בסיסיות.

מרגע שזהו אופי המאבק, זה כבר עובר לבחירה הלגיטימית של האזרחים הנוכחיים של מדינת ישראל: האם לממש את הזכויות הלגיטימיות של הלא-אזרחים הפלסטינים בתוך המסגרת המדינית של מדינת ישראל או בישות מדינית אחרת, שיש לה גבולות ברורים ושטח שמהווה "צדק חלוקתי" הלוקח בחשבון את היחס במספר האנשים שרואים אחת משתי הישויות המדיניות הללו את ארצם*  בסיטואציה כזו, יתכן שהמדינה הפלסטינית תקום מתוך שיקולים אינטרסנטיים של היהודים הגרים בישראל, מתוך רצונם לשמור על הומוגניות לאומית.

זה שצד אחד, היהודי, יחליט באופן חד צדדי האם הפתרון הוא מדינה אחת או שתיים גם הוא לא מאד צודק. מצד שני, מדינת ישראל פעלה בצורה מאד אפקטיבית, וחד צדדית כמובן להפוך את ההפרדה הגאוגרפית ללא מעשית, אז אולי צריך להכיר בעובדות החיים, בנוסף לזכויות האדם, לא במקום, ולהבין שאין יותר אופציה של הפרדה.

זוהי החלטה לגיטימית שאזרחי מדינה כלשהי יכולים לקחת. אבל החלטה שהם לא זכאים לקחת, היא לשלול את זכויות האדם של אנשים אחרים. גם לא "רק" לחמישים שנה. גם לא בתירוצים של שוליי ביטחון שהם כבר כיום רחבים עד האופק.

*כולל הפלסטינים הגולים, גם אלו שמדינת ישראל גירשה ב 1948

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “צרכי בטחון

  1. התהייה שבפסקת הפתיחה קיבלה כבר לצערנו תשובה שלילית, אין נקודה כזו: ראה ניסוי הכלא של סטנפורד, 1971, פיליפ זימברדו (Philip Zimbardo).

    • ניסוי הכלא של זימברדו רלוונטי רק במידה מוגבלת כאן, כי הניסוי היה תחום בזמן. יש לקוות שבטווחי זמן יותר ארוכים, אמורה להיות לאנשים היכולת לעשות אינטרוספקציה ולהרהר האם אכן אותו "מצב חרום" הוא אמיתי על פני כל כך הרבה זמן, או שמשהו דפוק בנסיבות חייהם.

      • מסכים, אכן יש לקוות. אלא שלצערנו ההיסטוריה והמציאות ראיות הפוכות:
        מליוני אנשים חיים בצפון קוריאה, באיראן ובעוד חברות תחת מערכות שלטון שלא מכבדות את המחיר שאנשים (בכל מיני צדדים) משלמים. ועל מלחמת העולם השנייה דיברנו? ועל השואה? ואסונות יזומים נוספים כמו השואה הארמנית, ורציחות עם באפריקה ועוד.
        יש אכן לקוות, אבל המציאות לא לטובתנו. זימברדו הוא רק הוכחה in vitro.

  2. קראתי את הכתבה בעיתון הארץ ולא למדתי ממנה הרבה. יש בה משהו מוזר מאוד: פעילת ימין שמראיינת אידיאולוגים ימנים, כלומר, לכאורה יש כאן הזדמנות ללמוד מה חושבים האידיאולוגים של הימין על מה שנראה לי, לפחות, כפלונטר בלתי פתיר; אבל, הריאיון ותוצאותיו מוצגים על יד צד ג' – עיתונאי של הארץ – מנקודת הראות שלו, כולל טפטופי לעג שלו ('תוכניות אינטר גלקטיות', 'נסיכים' וכו'), והתוצאה היא בלבול שבגללו יש אולי מי שחושב שהציטוט שהבאת (על העניין הפעוט) הוא חלק ממה שאמרו המרואיינים (והוא לא). בקיצור: בריאיון, אני מעדיפה לשמוע את המרואיין ולא את פרשן צד ג'.

    • אותי דווקא מדאיג ש"עיתונאי של הארץ" שהפך להיום שם קוד ל"סמולן", ולא בצדק, לא מאתגר את המרואיינת שלו במישור של הגזענות המובנית בדבריה, לא שואל אותה האם זה נראה לה פתרון הוגן בהנחה שמשני צידי הסכסוך עומדים בני אדם שווי זכויות? מטריד אותי זה שמה שהמראיין אומר זה שאולי זה לא יהיה קביל בעיני העולם, בעיני הפלסטינים. ואם העולם יפסיק להתעניין בנו, והפלסטינים בצר להם יסתפקו בשלב זה במובלעות קטנות, מחוסר ברירה, זה יהיה בסדר?
      אבל לא, המראיין לא רוצה להיראות "יפה נפש" ולכן לא שואל אותה: אם אין גבול לעושק? לחמדנות? ללקחנות האינסופית? אלו לא בני אדם, שם שאת חומסת את האדמה שעליה הם דורכים?

      דווקא חשבתי שהוא נתן לה במה יותר מראויה, אבל פחות מדי ביקורתית. לפחות, לא ביקורתית במישור המוסר, רק מפקפקת בהתכנות ההצעות, פקפוק שלא ברור לי איך אין למרואיינת, פקפוק שיכול לא להיות רק למי שמאמין ש"אלוהים יסדר".

      • הבמה אולי ראויה, אבל כל הריאיון מוזר: הוא מראיין את המראיינת, במקום ללכת ישר למרואיינים. לא את המראויינת שלו הוא צריך לאתגר, אלה את המרואיינים *שלה*. אבל הוא בכלל לא ריאיין אותם. על זה הלנתי, משום שבדרך זאת המידע שאתה מקבל הוא מאוד חלקי. והוא אכן התרשל שם בעניינים מסוימים – כמו למשל זה שהוא לא דרש תשובה על העובדה שגורמי הביטחון דווקא מתנגדים ל'הקרסת הרשות'. אבל זה מה שקורה כשאתה מקבל ריאיון בחזקה שנייה: בלגן.

        לא יודעת אם זה קשור לשמאל או לימין, אבל נראה לי שליותר מדי אנשים חשוב יותר מדי מה חושבים עליהם. אבל לא התרשמתי שהוא מוטרד מן העובדה שייראה 'יפה נפש' – להפך. הקוראים של עיתון הארץ אינם בדיוק הקהל שצריך להדאיג אותו מן הבחינה הזאת, והמרואיינת שלו יודעת בין כך ובין כך מה הוא חושב.

        ובעניין 'אלוהים יסדר' – באמת התרשמת שהעצני-כהן סומכת על אלוהים?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s