ראשים מדברים


אני חושב שזה התחיל במוזיאון Quai Branly, לתרבויות "לא אירופאיות". צילמתי כמה מהמסכות המרהיבות המוצגות בחלל החשוך והמדכא של המוזיאון, ופתאום שמתי לב שהמצלמות שלי, גם זו שבטלפון, מזהות את המסכות והראשים דמויי האדם, כפנים אנושיות. הריבוע הירוק של תכנת זיהוי הפנים זיהה את החלק הנכון של המסכות, זה שהיו בו "עיניים" ו"פה", אפילו כאשר המסכות היו דימיוניות לגמרי, עשויות מחמרים שונים ומשונים, ובעלות פרופורציות לחלוטין לא אנושיות.

צילמתי עוד ועוד "ראשים" שכאלה. פשוט לא יכולתי להפסיק. הן היו כל כך יפים בעיני. ומאז אני לא מפסיק לראות ראשים, בכל מקום שאליו אני הולך, וכמובן לצלם אותם.

הבעיה, שבפריז יש כל כך הרבה מהם, זה כמעט מייאש. יש למשל את ה mascarons, הראשים המהווים חלק בלתי נפרד מהארכיטקטורה של הבניינים פה, שתפקידם היה בעבר להפחיד ולהרחיק את הרוחות הרעות מהבית. עברנו בהליכה אתמול על גדת הנהר מתחת לאחד הגשרים, pont Neuf, ועל כל אחד מהקשתות של הגשר, יש 16 פרצופים כאלה, לגשר יש 7 קשתות, ויש לו גם שני צדדים. 224 ראשים, אין שניים מהם זהים. וכולם משעשעים.

חוץ מהמוזיאונים של פריז, כר נרחב לצייד ראשים הוא אמנות רחוב, שלטים ופוסטרים.


אבל העורק העשיר ביותר הוא הקתדרלות. כל הדרך חזרה למרכז העיר מהפרבר המוזנח של Saint Denis, מהקתדרלה שבה נקברו כל מלכי צרפת מהמאה החמישית ועד המאה התשע עשרה, ניסיתי להעריך האם יש בה מספר ארבע ספרתי או חמש ספרתי של ראשים. הראשים שעל כל הפסלים, בתוך כל התבליטים והויטראזים, בכל התמונות, אלו המגולפים על כסאות המקהלה של הכמרים ועל כל אחד מפריטי הקישוט והריהוט מונים בלי ספק מספר אלפים. הספק היחידי הוא האם מדובר ביותר מעשרת אלפים.

אלא שיש בי תאוות איסוף, אך לא תאוות קטלוג. אם הייתי רוצה לצלם כל ראש בקתדרלה אחת, זה היה דורש גישה לגבהים שאין לקהל גישה אליהם, או רחפן, ולפחות שבועיים. אני גם לא מחפש לצלם את הראשים האלה באיכות תיעודית או ארכיבאית. למה אני בכלל מצלם את הראשים האלה, גם זה לא ברור לי.

גם איך לצלם את הראשים האלה, עוד לא החלטתי. החלטה לא פשוטה, כשאתה לא יודע לשם מה אתה עושה את זה. אבל אני כבר יודע שחלק מהראשים הופכים מעניינים כשמבודדים אותם מחוץ להקשר שלהם ולמקום בו מצאתי אותם (אבל אולי כדאי טקסט שיזכיר את ההקשר?) וחלק מעניינים יותר בגלל המיקום והסביבה שלהם. חשבתי בהתחלה על פורמט ופרופורציות של צילום פספורט, אבל זה לא יתאים לרבים מהם.

השימוש היחידי שאני עושה בהם כיום, חוץ מאשר לתייג אותם ולשים אותם במחיצה נפרדת, הוא כתמונת הפרופיל שלי בפייסבוק, המשתנה יומית. משקפת כנראה את הזהות הנזילה שלי. לכן אולי, בשלב זה לפחות, אני לא מצלם ראשי נשים או בעלי חיים – זהותי לא עד כדי כך נזילה..
יש לי כבר מספיק ראשים מעניינים לשנתיים כאלה, ואם אמשיך, אחזור מפריז עם יותר ראשים מימים שנותרו לי על כדור הארץ על פי תוחלת החיים הממוצעת לגברים, גם אם לוקחים בחשבון תזונה טבעונית ואי-עישון.

ועוד לא התחלתי אפילו לסרוק את הרשת לראשים מעניינים.

חשבתי לקחת מפעם לפעם ראש אקראי, ולנסות להדביק לו דמות, לה אצרף עלילה ואכתוב סיפור קצר. סוג של תרגיל בכתיבה יוצרת. ויתכן שזה עוד יקרה, או שפשוט ארים ידיים סופית מכל סיפור הכתיבה היוצרת הזה, ואודה לעצמי סופית שאני לא אדם שאליו באות העלילות, כמו שאני לא אדם שמנגינות מופיעות במוחו.

נראה.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ראשים מדברים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s