דרכי עצים


ספרתי 12 עובדים, כולם באפודי מגן זוהרים, קסדות, אטמי אזניים תעשייתיים ומשקפי מגן, שני מנופי ענק, שתי משאיות, מרסקת גזם נגררת אימתנית  גשר ושני רחובות חסומים, בהתראה של שבוע מראש. כל זה – במסגרת מבצע גיזום של מספר עצים ברחוב על אי סט-לואי הגובל בנהר הסיין. ורק במטרה להסיר את ענפיהם התחתונים של שורת העצים, שכנראה הפריעו לדיירי הבתים בצדו השני של הכביש את הנוף לכוון האי עליו כנסיית הנוטר-דם והגדה הימנית של הנהר. או שזה גיזום מונע, במסגרת המישמוע המאד קפדני של העצים פה.dsc02002.jpg

וכמובן, כנהוג פה, ענפי העצים, אפילו אלו שעוביים כ 20 ס"מ, רוסקו מיד במרסקת הגזם, שאת תוצרתה השליכה לתוך המשאית שגררה אותה, שהייתה כמובן מכוסה היטב לבל יעוף אף פרור מן הגזם הטוב, שיפוזר ביד מאד רחבה, 30-50 ס"מ עובי, בגנים הרבים והיפים של פריז.dsc02000.jpg

נזכרתי בפעם ההיא, לפני כמה חדשים שבה הפנמתי שאחד מארבעת עצי הצפצפה ששתלתי לפני יותר מעשור, זה שהקומפוסטר עמד לרגליו, מת סופית, וכבר לא יחזור ללבלב עם בוא האביב, והזמנתי חוטב עצים שיסיר את העץ.

אז, הגיע חוטב העצים, דרוזי מעוספיה, והביא עימו מסור עצים אחד קטן, ונער אחד קטון, כבן 14 להערכתי, אותו הוא שיגר במעלה העץ עם המסור, בלי שום אביזרי בטיחות כלשהם, אפילו לא חבל, וזה החל לחתוך את העץ מלמעלה כלפי מטה חתיכות חתיכות ולהשליך אותם מטה. את החלק האחרון הם פשוט חתכו והפילו, שוברים תוך כדי את ענפי עץ הנקטרינה שהיה בנתיב הנפילה.

חלקי העץ עדיין זרוקים שם בערמה. פה ושם אני משתמש בגזעים היותר גדולים כחלקי טרסות, את הענפים היותר קטנים ריסקתי במרסקת גזם הרבה פחות אימתנית מזו של עירית פריז, ששכרתי מישוב אי שם  ליד פרדס חנה ליום אחד. אולי יום אחד נעשה קומזיץ על שפת הים עם שאר חלקי העץ.

זו דוגמה אחת. דוגמה אחרת היא הפיגומים באתרי הבניה בפריז, ויש הרבה כאלה. בעיקר באתרים של שיפוצים – לא במקרה העיר נראית כמו שהיא נראית.20160327_192639_burst01.jpg

מהפיגומים פה בצרפת, אף פועל לא נופל. וגם אף קרש או לבנה לא נופלת על העוברים ושבים. אין שום סיכוי. בישראל, נהרגים עשרות (!) פועלי בניין בשנה באתרי בניה (שמונה מתחילת 2016). פה, גם אף פועל בניה לא צריך לחפש מקום מוצנע ביו השיחים לעשות בו את צרכיו או להחליף בגדים. יש לו שרותים מסודרים, מלתחות ומקלחות מסודרות, חדר אוכל ממוזג, מקום לאכסן את הכלים והציוד. כל זה במין מגדל בנוי לתפארת של מכולות המוקם בכל אתר בניה.

מצד שני, כאשר יש עבודות בכביש, אתה רואה שכעשרים עובדים מתגודדים במתחם המגודר לתפארת, אך רק לשניים מהם יש עבודה, או אפשרות לעבוד בתוך החור הפעור באדמה. שאר העובדים מתגודדים שם, מעשנים ופחות או יותר נכנסים האחד בדרכו של השני.

מה מקור ההבדל? חלק מזה, חלק ניכר אני מניח, קשור לתקנות הנאכפות בקפידה. חלק אחר, לא מבוטל גם הוא, קשור לעבודה המאורגנת, לוועדים שלא יתירו לבצע עבודות ללא אמצעי הגנה על העובדים, אבל גם ללא מספר מינימלי של עובדים לכל מטלה ומטלה, כולל מפקחי בטיחות, לפחות שניים לכל "יציאה לשטח".

האם הדרך הצרפתית יותר טובה? על פניו נראה שהם משקיעים הרבה יותר אנרגיה בביצוע אותה מטלה, לעומת "הדרך הישראלית", אמנם עם נטילת פחות סיכונים. הרבה פחות סיכונים. ועם תוצרי לוואי (גזם, עבודת שיפוץ איכותית בהרבה) לא זניחים כלל. אז נכון שכל שיפוץ לוקח פה להערכתי בין פי שלוש לפי עשר יותר זמן, והוא גם נעשה עם פי עשרים כח אדם, מה שמתבטא בלי ספק בעלויות. אבל הסך הכל, הן רווחת העובדים והן הנהנים מתוצרי עמלם, יותר גדול. העובדים פה משתכרים יותר טוב, אין העסקת עובדי קבלן נטולי זכויות, הם לא נושרים מהפיגומים אל מותם חדשות לבקרים, וגם העוברים ושבים מוגנים יותר.

אם יש הגנת יתר? כן. אבל איך מודדים דבר כזה? זה כמו "ביטחון", משהו שאי אפשר אף פעם להוכיח שיש יותר מדי ממנו. האם צריך טייסת שלישית של F35? לך תוכיח שלא.

האם יש אבטלה סמויה פה בצרפת? יש ויש. ועדיין יש פה בעיה רצינית של אבטלה גלויה, והמדינה מנסה לשנות את חוקי העבודה כך שיותר אנשים יכנסו למעגל העבודה (ואז ידרשו 20 עובדים בכדי לכרות ענף של עץ?). יש כנראה בעיה מסוימת בשיטה הצרפתית – אם כל דבר כל כך יקר ומסובך לבצע, כנראה שיש דברים שלא מתבצעים, מה שבסופו של דבר מקטין את מספר מקומות העבודה, לא מגדיל אותם.

אולי, אם היו יותר יעילים, היו פה בפריז יותר מ 14 קווי רכבת תחתית, ו300 תחנות. אולי הייתה צריך ללכת רק 200 מטרים לכל היותר אל תחנת מטרו, במקום 500 היום….

יש התנגדות עממית נרחבת לשינויים האלה בחוקי העבודה. צרפתים רבים לא מוכנים ללכת לאחור, לשבוע עבודה של יותר מ 34 שעות למשל. מאות אלפים יוצאים לרחובות והולכים מכות עם השוטרים המאד אלימים של צרפת. האם צריך לשנות את זה? אני לא יודע. מהמקום בו אני בא, זה נראה מוזר, לא יעיל, בטלני אפילו. אבל תראו איך פריז נראית, ואיך תל אביב נראית.

יש כנראה דרך ביניים בין הדרך הצרפתית לדרך הישראלית, המאפשר עבודה בטוחה עם תוצרים איכותיים ועדיין עם יעילות סבירה. איפה מוצאים אותה?

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “דרכי עצים

  1. גדי – מאיפה הקטע שלך על יעילות ישראלית? ראית פעם איך סוללים כביש בישראל? כמה מנהלי עבודה מסתובבים על שני פועלים? ובבנין אנחנו לדעתי בתחתית היעילות בין המדינות המפותחות – ושלא לדבר על הסינים. כמה זמן לוקח להקים בנין בישראל? (אחרי האישורים והבירוקרטיה)- שנים על גבי שנים. כמה זמן לקח להקים את הרכבת הקלה בירושלים? וכמה זמן יקח עוד בתל אביב?
    ההשוואה הנכונה היא לדעתי לסינים ובטח לא לישראלים 🙂

    • מסכים לגמרי עם מיקי. קצת מפתיע שאתה משווה פה לישראל כאילו שהיא איזה מדד ליעילות. זו בדיחה במקרה הטוב, בדיחה עצובה לצערי. אם היית רואה כמה זמן לקח לבנות כיכר מחורבנת בצומת מורשת (שנתיים, כיכר) אולי היית חושב שהצרפתים, חוץ מהעבודה הבטוחה והתוצאות, גם יעילים הרבה יותר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s