לבי במזרח


ביום הראשון הראשון בכל חודש, מוזיאוני פריז לא גובים דמי כניסה. את יום הראשון הזה החלטתי לנצל לביקור חוזר ב Musee d'orsey. זו אחת הפריבילגיות הנפלאות של שהות בת חצי שנה בפריז, זה שאפשר "לצרוך" את הלובר למשל בשש מנות, ולא חייבים לצאת משם כשהמוח כבר לא מסוגל לקלוט כלום.

הפעם לא אצתי ישר אל קומת האימפרסיוניסטים לראות את הקלפנים של סזאן, שם הצטופף רוב הקהל שביום כניסת החינם היה רב מהרגיל. נשארתי בקומת הקרקע, בציור צרפתי של המאה התשע עשרה, שאני יותר ויותר מבין עד כמה הוא גדול. למשל "מקור העולם" של קורבה, המוסתר משום מה אחרי אגף הצילומים ההיסטוריים הדי משעמם. במקור, "המקור" הוא פשוט ציור מדהים.

מצאתי את עצמי נמשך לשני חדרים ובהם תצוגה חדשה יחסית, של עבודות שהמכנה המשותף שלהם הוא ה"אוריינט". שם רוכזו עבודות של ציירים ופסלים, שרובם לא היו מוכרים לי, שנמשכו ל"מזרח" (בעיקר צפון אפריקה והמזרח הקרוב) וציירו סצנות משם, או שציירו בהשפעת הדימוי של האוריינט בעיני אירופה של אותם השנים. מסתבר שגם לי יש משיכה לא מוסברת ל"אוריינטלי", ולא בגלל שאני חי במובלעת פסאודו-אירופית בתוכו.

חלק מהציורים שם, אך לא רובם להפתעתי, ראו את המזרח ממקום פטרוני, מתנשא ושוביניסטי, כמנהג אותם השנים.Anonymous_Venetian_orientalist_painting,_The_Reception_of_the_Ambassadors_in_Damascus',_1511,_the_Louvre

אבל לא יותר נחשל תרבותית מציורי האימפרסיוניסטים של סצנות פיקניק ביער ובהן חבורת גברים לבושים במיטב מחלצותיהם, ואשה ערומה אחת (לקישוט?), פונה אל המתבונן / צייר.

למה בעצם אני נמשך לסוג הציור הזה? לא בגלל איכות הציור, אף שאיכותו הטכנית ברובה גבוהה. במחשבה לאחור, משיכתי לציורים האלה, כמו גם לאגף המזרח הקרוב במוזיאון הלובר כמה ימים קודם, היא בגלל הנושא שלהם. בגלל העולם שהם מראים, שאף שהוא כל כך קרוב אלי גאוגרפית, וגם לא כל כך מרוחק בזמן, היה יכול להיות בצד השני של ירח, בגלקסיה אחרת, מבחינת האפשרות שלי לבקר בו ולחוות אותו.

אמנם הייתי מספר רב של פעמים בירדן, במצריים וגם בטורקיה, כמעט בכל אתר ואתר, אז אי אפשר לומר שהמזרח הקרוב לגמרי לא נגיש. הוא נגיש הודות להסכמי השלום, שעדיין בדרך נס מחזיקים מעמד. טורקיה גם היא סוג של אוריינט, ביחוד חלקיה המזרחיים הגובלים בעירק וסוריה, שם השתדלתי להגיע למקומות כמו חרן (התנכית, זו של אברהם אבינו). אבל ממש מעבר לגבול, תדמור בסוריה, נינווה ובבל בעירק, ומקומות רבים באירן, לא רק שלא אזכה לראות במו עיני בימי חיי,  עכשיו הפציעה שם החליפות האיסלמית, ומחריבה אותם..

נשאר לי רק להכיר תודה לקולוניאליזם האירופי, ולארכאולוגים וחוקרי הארצות הגרמנים, הצרפתים, האיטלקים והבריטים, שהעמיסו מכל טוב ושלחו בחזרה לאירופה. שם זה שרד אפילו את ההפצצות המסיביות של הערים במלחמת העולם השניה.

חבל שהם לא בזזו אפילו יותר (הנה, אמרתי את זה, אוריינטליסט שכמוני).20160229_103131

כמו למשל המקרה של Khorsabad, בעירק של היום, בעבר בירתו של סרגון השני, שדאע"ש הרסו לא מזמן. חלק מעשרות השערים עטורי הפסלים שלה אפשר לראות עדיין בלובר ובמוזיאון הבריטי, והם פשוט מדהימים. או המקרה של Nimrud, ופלמירה שבסוריה. האבדן לא נתפס..20160229_104314

חוץ מהמחסום המרחבי, גם מאת השנים שחלפו מאז צוירו הציורים האלה, שינו מאד את פני ה"אוריינט". מרתק לראות איך נראו הדברים אז, או לקרוא מתיאורי התקופה ההיא, ומסתבר שתחת האימפריה העותמנית, האיסלם היה הרבה יותר מתירני, עם הרבה יותר כבוד לעבר, לתרבויות אחרות.

לחזור בזמן יותר קשה, אפילו מלהגיע פיזית למזרח הקרוב הכל כך רחוק. אז עושים מה שאפשר. מרוקו עדיין פתוחה בפניי, ועדיין לא הייתי שם, ואני חושב שגם טוניס. פה בפריז אני מתענג על תמרים מטוניס, מעמול וטחינה מלבנון, חלבה מירדן, מעדני מרציפן ססגוניים ממרוקו… ומעבר לפינה פה יש את מסעדת "הוורד של דמשק" שצריך לדגום בהזדמנות.

האוריינט קורא לי..20160229_141946

 

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “לבי במזרח

  1. אילו דעא"ש היה יצירתו של 'המזרח' הייתי יכול להזדהות עם תחושותיך. אבל הפונדמנטליזם הפסיכי למיניו הוא ריאקציה טבעית (לא כל מה שטבעי הוא טוב) למערב השודד את העולם השלישי היום לא פחות מאשר בעבר (להרחבה מומלץ לקרוא את Lief Wenar ו- Thomas Pogge).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s