סדרים חדשים


יש הרבה דברים להסתגל אליהם, בסוג השהות הזה שלנו פה בפריז, שהוא לא כשל תיירים לשבוע או לחודש (באנו לשישה חדשים), ולא של דרי קבע. מין בין לבין כזה, שמשלב יציאות יומ-יומיות כמעט לגלריות, מוזיאונים ואתרי תיירות יחד עם כביסה, ניקיון, קניות בשוק, בסופרמרקט, בישול ואפיה.

בשהות של חצי שנה, לא ממש ריאלי להסתמך על מסעדות למשל, ולמרות שהמטבח שיש לנו פה הוא ספרטני במיוחד, אנחנו מבשלים, וגם אופים. קנינו אפילו תנור קטן, אותו נשאיר פה כשנחזור – כי יש רק מקום אחד בעיר הזו שאופה עוגות טבעוניות, ואני אופה יותר מוצלחות ממנו. אך שכשקניתי את המצרכים, הסתבר לי שלקנות פה פירות יער קפואים זול מאד, אבל סודה לשתיה, שבשילוב עם חומץ מתפיחה את העוגה, אין פה בשקיות קטנות, רק באריזות של חצי קילו ומעלה. כנראה שמשתמשים בזה גם כחומר ניקוי. סדרים חדשים, כאמור.

אנחנו הולכים פה כמעט לכל מקום ברגל, וכמעט כל יום עוברים את עשרת אלפי הצעדים הנחוצים, כך אומרים, לבריאות טובה. אבל היום החלטתי שגם חלק גופי העליון זקוק לתרגול, והלכתי לשחות. יש בריכה ציבורית לא רחוק, כרבע שעה הליכה, מעבר לנהר. היה מעניין.

בריכה היא פה שירות שהעיר, או המדינה מספקים, במחיר סביר מאד – כעשרים שקלים. שווה לכל נפש, ואכן, הרבה נפשות שוחות שם בכל מסלול, כשמונה בממוצע, בביקורי הזה. יתכן שיש שעות פחות עמוסות. אבל שעות הערב כנראה עמוסות במיוחד, כי מחיר הכניסה אחרי 8 בערב יותר מכפול.piscine

מבנה הבריכה, צרפתי מאד. הבניין מקורה בגג זכוכית, כחממה, 3 קומות מעל. שתי קומות של תאי הלבשה מקיפים את הבריכה. אליהם מגיעים בגרם מדרגות שבראשו עליך להשיל את נעליך מעל רגליך, ולעבור לכפכפים (לא הבאתי..). ואז עליך למצוא לך תא הלבשה שדלתו פתוחה, להחליף בגדים בתוכו, ללבוש בגד ים בגזרת ספידו (חובה, אין כניסה בבגד ים דמוי מכנסיים קצרים) ואז להשאיר את חפציך בתוכו, לצאת ולטרוק את הדלת.

אין מפתח בדלת. אם תרצה לחזור ולפתוח את התא, נאמר באם שכחת בפנים את משקפי השחיה (חובה) או את כובע הים (חובה), או סתם אם גמרת לשחות, עליך לעמוד בסבלנות לפני התא הסגור ולחכות ל"ג'ינג'י עם המפתח" שיבוא ויפתח.

ואז עליך להקיף את הקומה, ולרדת בגרם המדרגות השני, שממול לכניסה, שיוביל אותך אל המקלחות (חובה) ויוציא אותך דרך אמבט טבילת הרגליים (חובה) אל שטח הבריכה. שם עליך להכנס במדרגות לבריכה (הקפיצה אסורה), ולהשתלב בין המוני השוחים באחד מהמסלולים שלא משוריינים לקורסי שחיה או התעמלות מים למבוגרים.

זה עובד לא רע, הצרפתים מאד מיומנים בשחייה צפופה, ומתחשבים. ועדיין, אם תרצה למשל לחנות קצת בקצה המסלול, לאסוף נשימה, זה תוקע את המסלול. כי בו זמנית שוחים בכל כיוון 4-5 שחיינים, ומתחיל להיות מייגע לחייך חיוך מתנצל בפני כל אחד שמגיע על שאתה חוסם לו את הקיר בקצה המסלול.

יש כיסאות פלסטיק סביב הבריכה, אבל אף אחד לא יושב בהם. הם משמשים רק לשים עליהם את המגבת והשמפו, שאתם אתה אמור להתקלח אחרי שסיימת, במים די פושרים שאת חומם אין אפשרות לכוון. הרי לא תעלה מעלה ותחכה ליד התא, ותטריח את בעל המפתח, רק בשביל לקתת סבון, נכון?

ויש מציל, שממש יושב על כיסא גבוה בקצה הבריכה, וממש משגיח על השוחים. אין לו מסך טלפון ביד ואפילו לא אזניות באוזניו. מדהים.

יש לי הרגשה שהקונסטלציה הייתה דומה בברכות השחייה בברית המועצות וגרורותיה, מין של יעילות מסוג אחר, מתוכנן, שוויוני אך בסיסי. חדר כושר למשל, כנראה שלא נחשב פה לשירות שחייבים לאזרח, ואכן, כניסה יחידה לחדר הכושר עולה מעל מאה ועשרה שקלים. נראה מה נעשה בעניין זה.

אגב, בפריז האוכלוסייה מאד מגוונת אתנית. לא בבריכה.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “סדרים חדשים

  1. א/נשים מבלות את חופשתן במשטר אימתני. לא רק בריכת השחייה היא דיקטטורה אפלה גם חוף הים. משטר הרוחצות בין שני חבלים צרים בפיקוח משרוקית המציל. ועל החוף תככי כיבוש הצל, הסככות, גזלני הארטיק והכיסאות להשכרה. מחנה מעצר חולות. וגם במוזיאון – תור הכניסה (עליו כתבת), חוקי המלתחה, לבירינט החדרים, יחסי הצפיפות והתנועה, כאבי הגב והרגלים, הגודש הכפוי, כפיית האוצְרות וההסברים (אפילו אינדוקטרינציה), כפיית הקפטריה היקרה והמגעילה, כפיית מה שנכנס לתצוגה ומה שלא. אבל לא רק שם, גם במינימרקט. וברחוב. השאלה שאת שואלת עצמך היא עד כמה את נענית או נלחמת בעריצות זו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s