המַעַרֵה


בספריה הלאומית של צרפת, זו שעל שם פרנסואה מיטראן, הוצגה תערוכה של Anselm Kiefer שנושאה, לא מפתיע – ספרים. חלל התצוגה היה מלא וגדוש באנשים, אולי בגלל שהיה זה אחד הימים האחרונים לתערוכה, ואולי בגלל שבפריז, עושה רושם, יש קהל גדול לאמנות, גם לתערוכות לא מרכזיות בחללים לא מרכזיים.

היו שם שולחנות תצוגה שבהם הוצגו "ספרים", בעצם מספר ציורים כרוכים יחדיו לספר, חלקם על דפי עופרת, חומר האהוב על Kiefer, חלקם על חומרים אחרים. יתכן שכל העבודות בספר מסוים היו על נושא מסוים, אבל אי אפשר היה לדעת, כי הספר היה בתוך תיבת זכוכית.20160206_160947.jpg

חלק מהתערוכה היה "ספריות", חללים עם מדפים ועליהם מסודרים בעמידה ובשכיבה ה"ספרים" של Kiefer, חלקם פתוחים. והרבה קופסאות של פח מגולוון היו על המדפים, ובתוכם יש להניח, ספרים.

והיו שם גם כמה עבודות גדולות מימדים שאת חלקן ראיתי בתל אביב ואת האחרות בלייפציג, באדן באדן, דואיסבורג  ומקומות אחרים. אני לא נוסע בעולם בעקבות Kiefer, אני אפילו לא חסיד מאד גדול שלו, החומריות של העבודות שלו עודפת מדי בעבורי. אבל פשוט קשה להתעלם מהעבודות שלו בכל מקום בו הן מוצגות. ועכשיו בתערוכה, מסתבר שיש לנו גם נושא עניין משותף: היידגר.IMG_1334-001

הייתה העבודה מעלה, המוקדשת להיידגר ומתארת את הבקתה המיתולוגית שלו ב Totenauberg  אשר ביער השחור, בקתה שיש הגורסים (למשל בועז נוימן ז"ל) שכל הגותו הייתה אחרת אם לא הייתה נכתבת שם בבקתה. הבקתה אליה הגיע אחרי השואה המשורר פול צלאן (היהודי) לפגישה עם היידגר, בתקווה לשמוע ממנו מילת חרטה על ההזדהות שלו עם המפלגה הנאצית, תקווה שנכזבה.20160206_152149-001

והייתה העבודה הגדולה על הקיר מימין לכניסה: Lichtung שמה, מושג יסוד היידגריאני שתורגם לעברית כ"מַעַַרֵה", המקום ביער (השחור, הסמיך, החשוך) שבו יש קרחת יער, ואור השמש מגיע אל הקרקע, ובהשאלה – המקום בו נחשפת האמת, המקום של ה"אי-ניסתרות", ה Aletheia של היוונים הקדמונים. באמצע העבודה הוצמדו לבד קבוצה של ספרים שרופים, התייחסות ישירה של האמן לספרים השרופים של ליל הבדולח, אותם ספרים שלזכרם חפר מיכה אולמן את הספריה התת קרקעית שלו שם בברלין. והטקסט המלווה, בצרפתית (מצורף מטה), שעליו שברתי שיניים בהמשך היום, מדבר על הרצון של Kiefer למצוא אופק תרבותי של גרמניה שאולי יכול גם להכיל את היידגר וגם להדיר בעתיד אירועים כגון ליל הבדולח.

וכמו שעבודת אמנות אמתית אמורה לעשות, אליבא דהיידגר, המחשבה על העבודה הזו, Lichtung , חשפה בפני גם היא אמת: העובדה ש Kiefer כורך את העבודות שלו לספרים, כך שאפשר לראות רק אחת מהן בכל רגע נתון, ומציג אותן כך שאפילו אי אפשר לדעת אם בכלל יש משהו על הדפים האחרים, אומרת לי שכנראה לא חשוב לו שיראו את העבודות האחרות שבספר.

ואם לא חשוב לו –  אז למה צריך להיות חשוב לי, כצופה, לראות את העבודות שבדפים הגלוים?

אלא אם כן הדף הזה הוא עבודת האמנות כולה, ו"הספר" הוא רק סוג של מסגרת תמונה,  צורת הצגה שהותאמה לנושא התערוכה – ספרים, לתערוכה המוצגת בספריה.20160206_151756-001

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “המַעַרֵה

  1. אני חושבת שאי הידיעה לגבי מה שיש בקופסאות הפח / שאר דפי הספר היא חלק מהחוויה בתערוכה, חלק מאי הנחת שהיא יוצרת.

  2. למה אני לא מופתע ? ידעתי שלא פריז ולא הצרפתית ימנעו ממך לעשות את מה שאתה אוהב ועושה בכישרון כזה גדול…תענוג לקרוא אותך גדי גם אם לא הכל אני מבין 😉

    • תודה בני..

      אבל פשלה שלי באם לא הבנת.

      והטקסטים בצרפתית בלבד במוזיאונים משגעים אותי. אני מצלם אותם ובערב מנסה להבין אותם בעזרת מילון. אולי גם ככה אלמד לקרוא צרפתית (אבל לא לדבר).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s