queer mysteries


יש מרצה בשם ניסים גל בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת חיפה. הנושאים שהוא מלמד, הסובבים בעיקר סביב סוגיות באמנות עכשווית, מאד מעניינים אותי, אלא שאת המרצה דנן, העניין שלי, ממש לא מעניין. הוא לא מוכן לנוכחות שומעים חופשיים אצלו בקורסים, נקודה. אפילו לא כאלה הרשומים ממש, לתואר באמנות אפילו, אבל שמלאו כבר את מכסת הקורסים לתואר. כאלה שרוצים "סתם" להרחיב ידע.

לא ברור לי מה הקטע שלו. הוא מלמד בדרך כלל באולמות גדולים שרובם ריקים מאדם, כך שלא הצפיפות בכיתות מטרידה אותו. הוא אכן מרצה מאד תובעני, והוא חושד, כנראה בצדק, שהוא לא יכול לדרוש דרישות מופרכות כגון אלו שלו מאנשים שלא ממש חייבים לקבל ממנו ציון, אבל בפעם היחידה שבה הצלחתי לקבל את אישורו להשתתף בקורס שלו, סמינר על ספרו של מיכאל פריד why photography matters as art …. שם כל סטודנט היה צריך לתרגם פרק מהספר הלא קל הזה, מילאתי את חובותי מעל ומעבר לכל סטודנט (בעצם סטודנטית..) בקורס. ולראיה, הנה הפרק המתורגם. ותאמינו לי, שזה התרגום היחידי של פרק מהספר שהופק בקורס הזה, שאפשר היה להבין ממנו משהו.

ואחרי שמילאתי את כל חובותי בקורס הזה, מעל ומעבר, שוב סורבתי בקורס הבא, אבך בשלב זה כבר הבנתי שאני לא מפסיד הרבה. כי ניסים גל עוסק בתחום מאד מעניין, אך מלמד אותו באופן הכי פחות מעניין שרק אפשר. מין מרצה ששונא את קהלו ואת עיסוקו, ויוצא ידי חובתו בהקראת טקסטים מהכתב, כבודק את גבולות המוטיבציה של תלמידיו.

ועדיין אני מנסה להבין למה יש מרצים שכל כך לא רוצים שומעים חופשיים. נכון שיש פה ושם שומעים חופשיים טרחנים, אבל אפשר להשתלט עליהם בעזרת כמה כללים ברורים שאפשר להעביר בשיעור הראשון, והם יהיו תמיד הרבה פחות חוצפנים מהסטודנטים מין המניין.
רוב המרצים רק מעבירים את המסר, מ"ההנהלה", שמי שיושב בכיתה יתכבד ויירשם כשומע חפשי וישלם (סכום לא מבוטל כלל) תמורת הזכות לשבת וללמוד משהו. אבל רובם אומרים זאת בכדי לצאת ידי חובה.

אפילו  קומוניסט מוצהר כמו דני גוטווין, (שמככב כעת ב"מגש הכסף") שהיה אמור להיות כולו בעד הפצת ידע לעמלים, חינם אין כסף, לא אפשר לי לרכוש לי קצת הון סימבולי בקורס בו קוראים מרטין בובר. מי שרק נאה דורש, אין טעם לקרוא בבלוג שלו, אז הפסקתי.

נזכרתי בקורס ההוא כשהלכתי אחורה בציר הזמן בממשק הניהול של הבלוג, ומצאתי את טיוטת הרשומה העתיקה ביותר בו, שהתכוונה לעסוק בציוציי התדהמה של הסטודנטיות כאשר ניסים גל, דיבר על אמנות קווירית, ספציפית, על Queer Mysteries, עבודה מ 1993, של David Cannon Dashiell באופן הכי יבשושי שרק ניתן לדמיין. 09_large

ה"או" וה"אה" של הסטודנטיות החסודות ההן, שהלכו ללמוד תולדות האמנות למרות שאני מוכן להמר שרובן לא ביקרו במוזיאון מימיהן, לפחות עד שהחלו ללמוד, הן כנראה משהו שהמרצה זקוק לו. ולא סביר שהוא יקבל את זה מאנשים יותר בוגרים. אז אולי זו הסיבה לכך שהוא לא רוצה אותן באולם.
אם הסטודנטיות האלה, "דלות החומר" הזו, הן העתיד של מחקר האמנות במקומותינו, הן עוד צריכות "לפתוח את הראש" במידה כזו שאני לא בטוח שהן מסוגלות לה.  מהן לא יצאו השרה חינסקי או השרית שפירא הבאות.

Advertisements

5 מחשבות על “queer mysteries

  1. זו באמת גישה מזורה בעיניי. אם אנשים היו רוצים לבוא לשמוע את ההרצאות שלי אפלו בלי לקבל עליהן קרדיט, הייתי רואה בזה מחמאה.
    זה מזכיר לי קצת את ההבדל בין מי ששמחים שיש מי שקוראים בבלוג שלהם, לבין מי שמבקשים תשלום עבור הקריאה וטוענים שזה ניצול לקרוא אותם בלעדיו.
    בעניין הזה נדמה לי שאנחנו תמימי דעים.

  2. אולי הוא יודע בתוך תוכו שאף אחד לא באמת ירצה לשמוע אותו מרצונו החופשי אלא רק כחובה אקדמית (כי השעה מסתדרת מעולה או כי יש שמועה שהמבחנים שלו קלים וכיוב וביוב) והוא חוסך לעצמו את ההשפלה בהסתלקות אנשים, שמן הסתם, אחרי ששילמו כסף, יהיה להם קשה יותר לקום וללכת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s