פרספקטיבה ורטרוספקטיבה


פעם חשבתי שאצליח להשלים ולראות את כל הסרטים ה"קלסיים" שהופקו "לפני זמני". למשל, "הציפורים" של היצקוק. זה היה כמה עשרות שנים לפני הזמן שבו רוב הסרטים האלה זמינים לצפייה במחשב בדרך כזו או אחרת, מה שאגב מבטיח שלא אצפה בהם. השפע הזה משתק.

פעם גם חשבתי שאני יכול לזכור כל סרט שראיתי…

באותם ימים, הייתי מוכן לנסוע לתל אביב ביום שישי, במיוחד כדי לראות את אחד הסרטים האלה, באחד המקומות שבהם הם הוקרנו בסופי שבוע, בימים האלה לפני הסינמטקים. ככה זה כשאתה חושב שההזדמנות לא תחזור. כי כאשר ההזדמנות קיימת תמיד – אז תמיד תחשוב  למה דווקא עכשיו?

את כל הסרטים בשחור-לבן של ברגמן למשל, ראיתי במעין סינמטק שנדד בין כמה חללים במרכז תל אביב, שנקרא אז "פרספקטיבה". ניהל אותו בן זוגה של הזמרת מירי אלוני, אותה תמיד זיהיתי בקהל. אם אני זוכר נכון, חלק מהזמן ההקרנות היו בבית סוקולוב.

נזכרתי במוסד ההוא, כאשר נסעתי השבוע דרומה באבן גבירול, ושמתי לב שמקולנוע גת, נותר רק חריץ בטיח על הבניין, שבו שכן שלט הניאון של הקולנוע ההוא, ונזכרתי בבתי הקולנוע תכלת ופריז, שגם בהם השקעתי בהשכלתי הקולנועית. ובמועדוני הסרטים הלא פורמליים של תחילת שנות השבעים, שם התחלתי להשלים חוסרים.

אין מה להתאבל על המוסדות האלה. היום, קיימת האפשרות לראות הסרטים המהווים את ההיסטוריה של הקולנוע בבית, מתי שרק רוצים. זו כנראה הסיבה בגללה סינמטקים כבר לא מציגים כמעט סרטים מהחצי הראשון של המאה העשרים. בפסטיבל הסרטים בחיפה יש אמנם מפעם לפעם הזדמנות לראות סרטים אלו ברטרוספקטיבה שעושים לבמאי כזה או אחר, עם עותקים מחודשים ומשופצים, וכל הכבוד להם על זה. אבל אני מודה שבשפע הקיים, אני פוסח על הרטרוספקטיבות האלה, לטובת איזה סרט ממדינה נידחת שאותו לא תהיה לי אפשרות לראות באופן אחר.

מצד שני, אני בטוח שצפיה חוזרת ברוב הסרטים של ברגמן, אנטוניוני, פליני, הסרטים המוקדמים של הגל החדש הצרפתי, תהייה שונה מאד מזו הראשונה, אז ב"פרספקטיבה". צפיתי למשל שוב  ב"החותם השביעי" לא בזמן, בקורס על פילוסופיה וקולנוע שהעביר עדו לנדאו, והיום, ממרחק השנים, (ואחרי חמש שנים לערך של לימוד פילוסופיה), ראיתי אותו אחרת לגמרי מאז, 15 שנים לאחר שנעשה ב 1957. היום ברור לי (וברור שהמרצה בקורס עזר לי להבין את זה) שהסרט הזה הוא טקסט פילוסופי ומושפע אגב מאד מקירקגארד (לא רק אני חושב ככה, גיליתי)

ההבדל הזה בפרספקטיבה בהחלט מצדיק רטרוספקטיבה. בהזדמנות.

Advertisements

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s