משחקי הלשון


ליוטאר-001

אז מוטי קירשנבאום ז"ל.

הטקסט מעלה, של ז'אן פרנסואה ליוטאר  לקוח מתוך  "טבעה של ההתאגדות החברתית – הפרספקטיבה הפוסטמודרנית", פרק 5 של "המצב הפוסט מודרני", טקסט שעליו אני צריך "להנחות" את הפגישה הבאה של קבוצת הקריאה שלנו, בעוד שבועיים.

ונזכרתי בקטע הזה, כשניסיתי להבין איך מוטי קירשנבאום, זה שיצר את "ניקוי ראש" ותמך בשידור "חירבת חיזעה", שרד כל השנים בערוצי השידור ה"ממלכתיים",  בערוץ 1 ואחרי כן בערוץ 10. אני חושב שהקטע מעלה מסביר את זה מצוין.

הוא שרד כי המערכת חייבת קירשנבויימים שכאלה, "ייצרני תזוזות" שכמוהו, בכדי להיאבק באנטרופיה שלה עצמה. תזוזות מתונות, במידה, כאלה שלא יהפכו את הסירה אלא רק יתנו לשטים תחושה שזה הדבר האמתי, שיש גלים, ויש התקדמות. תזוזות שיביאו את המערכת לנקודת עבודה יותר אופטימלית בעבורה, שימצאו את המינימה הלוקלית הקרובה, אבל לא יותר.

תזוזותיו של העצמי, קירשנבאום במקרה הזה, הן חלק מהוויסותים והתיקונים שהמערכת מתקנת את עצמה בכדי לשפר אינקרמנטלית את ביצועיה. כולנו, אומר ליוטאר, נמצאים ב"צמתים" של מעגלי תקשורת, ולו זעירים. מוטי קירשנבאום היה הרבה יותר מרובנו בצמתים של מעגלי תקשורת, וממש לא זעירים, אם כי אין להשוות את תכניתו בשש (בה לא צפיתי) ל"פריים טיים" של חדשות שמונה (שגם בהן אני לא צופה). אבל גם הוא היה חלק מהתזוזות שהמערכת צריכה ולכן גם מעודדת. לא כדי לשנות את המערכת מן היסוד ("קירשנבאום היה ישראלי גאה" אמרו עליו כולם) אלא כדי לייעל אותה.

כך גם בגלי צה"ל, שיותר ויותר קשה לי להקשיב להם, כי גם הם, כמו הצבא, עברו הדתה ושברו חזק ימינה. ועדיין, בתכניות הצהריים, בין נעירות הלינור וצחצוחי הלשון הימניים בח' וע' מזוייפים של אברי גלעד, נותנים מפעם לפעם ליוסי שריד פתחון פה.

המערכת צריכה את זה.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “משחקי הלשון

  1. מוטי קירשנבאום למערכת הוא כמו יוסי שריד למערכת. במחשבה נוספת, היו רדיקלים יותר מהם – ישעיהו לייבוביץ, יגאל תומרקין, יצחק בן-אהרן – וגם הם היו למערכת ליטופים קלים, שהנשיטו אותה בבטחה אל כל הרעות שהיא מקיימת. אבל האדווןת האלה על נהר הכיבוש, המלחמה והקפיטליזם, מענגות ביותר, ומאפשרות לנו להמשיך ולצוף. עם לכתו של קירשנבאום אבד העונג הזה. אני הקלטתי את הצוכנית וצפיתי בה בקביעות. היה זה אי קטן של בריחה. לא בלי בעיות. היו שם יתושים וקוצים, אבל ככה זה. וצר.

  2. לא הבנתי כלום מהטקטס שציטטת, מה שלא מפתיע, בהתחשב בחולשתי הידועה והגורפת בפילוסופיה.
    אבל בנוגע לקירשנבאום, יש לי דעה שונה, עממית הרבה יותר:
    קירשנבאום הצליח לשרוד בתקשורת הממלכתית כי אהבו והעריכו אותו. העריכו אותו גם בזכות המקצועיות והכישרון שלו וגם בגלל שהוא לא התקפל, ואהבו אותו כי הוא לא התנשא. אני אוכל לפרט, אם תרצה, אבל נדמה לי שזה די ברור אפילו בלי הפירוט. לפחות בעיניי, הדבר הגרוע ביותר בשמאל הישראלי הוא ההתנשאות הבלתי נסבלת שלו. זה לא עניין של נימוסים והליכות, אלא משהו עמוק הרבה יותר. קירשנבאום היה מאוד שמאלי, אבל הוא היה נקי מההתנשאות הזאת לחלוטין. לדעתי, זה היה סודו. הלוואי שהיו עוד כמה כמוהו.

    • דווקא קיוויתי שהצלחתי להסביר את הטקסט בעזרת הדוגמה. ואם את אומרת שיש לך דעה שונה, אז כנראה שלא לגמרי נכשלתי…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s