עומק מוסרי ועומק דמוגרפי


בניגוד לכל מדינה אחרת שאני יכול להעלות על הדעת, במדינת ישראל נושא הפליטים הוא מסלעי היסוד של קיום המדינה, מה שהופך כל דיון בקליטה אפשרית של מספר כלשהו של פליטים, מאפריקה או מוייטנאם, מסוריה או סודן, לצבוע בגוונים אידאולוגיים עזים, ששווה לחשוף את העומד בבסיסם.

סירוב מדינות העולם, כולל ארה"ב, לקלוט את היהודים הנמלטים מגרמניה הנאצית, שהומחשה בהחזרת האניה סנט לואיס ו 936 נוסעיה מקובה על עקבותיה,  או טביעת האנייה סטרומה, שמשו בסיס מוצק לתביעה המוסרית של התנועה הציונית ממדינות העולם לתמוך בהקמת מדינת ישראל, כמקום בו אפשר לקלוט את כל הפליטים היהודים שמדינות העולם לא רצו לקלוט. האצבע המאשימה למדינות העולם, על סירובן לקלוט פליטים שהיו בסכנת חיים מוחשית ביותר, שימשה את מדינת ישראל שוב ושוב במשך השנים.
אבל משום מה, האצבע הזו מכוונת תמיד רק החוצה.

עוד סלע יסוד של מדינת ישראל, הוא הסירוב לכל פשרה בנושא זכות השיבה של תושבי הארץ הזו הלא יהודיים שגירשנו ב 1948 ו 1967. הרוב היהודי בארץ ישראל, שלרבים נראה כתנאי להצלחת הרעיון הציוני, תלוי בעצם באי ההפיכות של הטיהור האתני שביצענו פה עם השנים. בהמשך הצלחתנו לסדר שתהיה פה "ארץ ללא אנשים לאנשים ללא ארץ".
גם פה, אנו מצדיקים זאת באמצעות הפניית אצבע מאשימה ל "22" מדינות ערב על סירובן לקלוט את הפליטים הפלסטינים שגירשנו.  (אף פעם לא הצלחתי אגב, לספור 22 מדינות ערביות). ומימין אני שומע אמירות כגון:"איך זה שאחרי 65 שנים הם עדיין מוגדרים כפליטים"?
כלומר – סירוב מדינות אחרות לקלוט את הפליטים שאנחנו גירשנו בכוח, הוא בשורש בעיית הפזורה הפלסטינית, שזכותה לשוב היא שכביכול עומדת בשורש היעדר ההסדר המדיני עם הפלסטינים.

אז הנה, יש למדינת ישראל הזדמנות להדגים לאותן מדינות ערב איך אפשר וצריך לקלוט פליטים, לאותן מדינות העולם איך אפשר להציל חיים של אנשים שהחרב מונחת על צווארם בארץ ממנה ברחו.

ואם מדינת ישראל מתחמקת, בתירוצים של "עומק דמוגרפי" או אחרים, אז היא שומטת מתחת רגליה הן את הבסיס המוסרי של מדינת ישראל כארץ המקלט של העם היהודי, והן את הבסיס הפילפולני (אני בשום צורה ואופן לא יכול להגדיר אותו כמוסרי או אפילו הגיוני) של התביעה ממדינות ערב לקלוט את הפליטים הפלסטינים.

ועוד לא הגענו לדבר על אשמתה העקיפה של מדינת ישראל בייצור בעיית הפליטים מסודן (שם היא היחידה המוכרת נשק לשני הצדדים) ומאריתראה (שם היא תומכת ברודן המקומי, כנראה בתמורה למיקום אסטרטגי על מייצרי באב אל מנדב שיבטיח את השייט לאילת).

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “עומק מוסרי ועומק דמוגרפי

  1. הייתי מזדהה עם כל מילה בפוסט אילולי ה"אנחנו". היא יוצרת תחושה של סכיזופרניה. אז אתה חלק מה"גירשנו" או לא? והסכיזופרניה מגיעה לשיאה ב-3 הפסקאות האחרונות, בהן כבר איננו חלק מהאשמה, אלא מסתכלות מהצד: "אז הנה, יש למדינת ישראל הזדמנות", "ואם מדינת ישראל מתחמקת". השיא הוא: "ועוד לא הגענו לדבר על אשמתה העקיפה של מדינת ישראל". כאן ה"אנחנו" עומדת כנגד מדינת ישראל, שברוב הפוסט היתה היא ה"אנחנו".
    אמור מעתה "אנחנו" רק אם אתה, באמת חלק מהקולקטיב הזה ומזדהה איתו. בשאר המקרים חדל – בהתכוונות ובכוח – להשתמש ב"אנחנו" הסכיזופרני הזה וגם לגרור אותי אליו. אני ואתה לא גירשנו. אנחנו מתנגדים לגירוש. אנחנו מתנגדים לרוב דמוקרטי. רוב דמוקרטי הוא מפלצת איומה. ויש קשר הדוק בין המפלצת הזו לבין השימוש ב"אנחנו".

      • כשאנחנו מתארים את מעשינו כחברה שבוחרת שוב ושוב בביבי ובשלטון ושלא מנסה לפתור את ה"בעיה" של קיומנו כאן, אז מה שאנחנו עושים אכן צריך להיות מתואר באמצעות המילה "אנחנו". אם נעשה את הצעד ונהגר מפה ולא נהיה חלק מהחברה הזו, נוכל להשתמש במילה "הם". מצד שני, לדעתי, למען הקוהרנטיות, שלושת הפסקאות האחרונות היו צריכות להכתב גם כך. ההצעה מה צריך להעשות והשימוש בסוגרים עם דעת היחיד מבהירים די ויותר את דעת הכותב.
        בני א.

      • במבט לאחור, זה לא רק ביבי או הליכוד. כל ממשלות ישראל לדורותיהן פעלו באותו האופן ממש בכל הנוגע לסוגיות המדוברות כאן. ואני מודה, אני לא תמיד קוהרנטי, כי יש דברים שעליהם ממש קשה לי להגיד "אנחנו", כמו למשל התמיכה ברודנים אפריקאים וסחר הנשק המצפצף על כל נורמה בינלאומית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s