Weimar


רפובליקת ויימאר, גרמניה בתקופה הקצרה שבין מלחמות העולם ולפני עליית הנאצים, מהלכת קסם על רבים וטובים, המדמיינים אותה כמעין מקום אוטופי כביכול שהבליח לזמן קצר, הוכרע על ידי המשבר הכלכלי העולמי של 1929, ונבלע בחשכת הטוטליטריות הנאצית.

וכמובן שאי אפשר להימנע מהשוואות בין כאן ועכשיו לשם ואז (כבר עשיתי אותן, כאן), ותהיות האם אין אנו באותו המקום בו הייתה הרפובליקה ההיא בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים. אצלנו החולצות הן לא חומות, הן שחורות, וסמל של ארגון להב"ה מתנוסס עליהן, ועיסוק בטוהר הגזע, וטיהור אתני, וחוקי גזע, הכל מתממש פה ממש לנגד עינינו, ממש על פי הספר. (איזה ספר? אולי "ברוך הגבר"…)

ואכן, הייתה זו תקופה מדהימה של שגשוג ופריחה אינטלקטואלית ותרבותית מכל סוג. בפסטיבל הקולנוע האחרון בירושלים היה סרט תיעודי בשם "מקליגרי ועד היטלר" על פריחת אמנות הקולנוע בתקופה הזו, משהו שלא הייתי עד כדי כך מודע לו (סרט ארכני ומבוזר, על תטרחו…). וגם קראתי לאחרונה בספרו של ההיסטוריון בועז נוימן שנפטר לאחרונה, "להיות בעולם", על חיי היום-יום של גרמניה בעיקר בתקופה ההיא (מסוף המאה ה 19 ליתר דיוק). הספר המנסה להאיר את הפילוסופיה של מרטין היידגר ואת ראיית ההיסטוריה שלו, לא עושה את זה בהצלחה רבה, למרות הערכתי הרבה את בועז, שאצלו למדתי "מחשבה היסטורית גרמנית" בסמסטר האחרון בו עדיין הצליח ללמד. אבל אולי זו המוגבלות שלי שלא מצליח למצוא עניין ביום-יום המשעמם של סתם אנשים (גם לא בשלי, ובכל זאת אני משתף אותו פה…)

אבל כוונתי לעסוק דווקא  בויימאר העיר, לא הרפובליקה.

כאשר צירפנו לביקור בעיר ברלין גם סיבוב בחלקי גרמניה שהיו עדיין מזרח גרמניה בפעם ההיא שטיילנו במערבה ביקור מקיף, היה (לי…) ברור שאי אפשר לוותר על ביקור בויימאר, בכל זאת, עירם של גתה ושילר, של הבאוהאוס הראשון, של רפובליקת ויימאר. עיר עם עבר מפואר שהיום מסתבר – הוא כולו מאחוריה.

ולמדתי כמה דברים מעניינים על ויימאר. מסתבר, שכמו שיש אצלנו הטוענים על הפלסטינים (לא ממש בצדק), גם פרנסי העיר ויימאר לא החמיצו הזדמנויות רבות להחמיץ הזדמנות. למשל:

מסתבר שניסוח חוקת "רפובליקת ויימאר" אכן החל בויימאר, אבל אחרי יום אחד בלבד, כל המשתתפים קמו ועברו לברלין, שהייתה גם בירת אותה רפובליקה. "רפובליקת ויימאר" אף פעם לא הונהגה מויימאר.SONY DSCמסתבר שהבאוהאוס אמנם החל בוויימאר, אבל כאשר מנהליו חיפשו לו משכן של קבע, פרנסי העיר ויימאר לא מצאו לנכון להציע לו כזה. אבל היו הרבה ערים אחרות שהבינו את הערך של מוסד שכזה בעירם, והתחרו על משיכתו אליהם. והסוף ידוע – העיר Dessau זכתה במכרז, לא מעט בזכות אייל תעשייה נאור, הבעלים של מפעלי Junkers, שבנה לגרופיוס בערך כל מה שרצה, ואפשר לתלמידי הבאוהאוס גישה חופשית למכשור ומכונות במפעלי התעשייה שלו. רק שש שנים היה הבאוהאוס בדסאו, מ 1925-1931, אבל אילו שנים אלו היו… והבנייניםSONY DSCמסתבר ש Carl Zeiss, זה מהאופטיקה, והעדשות, החל גם הוא בויימאר, והייתה לו שם חנות קטנה לממכר ציוד אופטי, אבל פרנסי העיר לא נתנו לו רשיון להרחיב את העסק, אז הוא קם ועבר לעיר הסמוכה Jena והפך אותה למרכז עולמי של תעשייה אופטית, עד היום. יש ב Jena מוזיאון מרתק של החברה (עם הדגמות, כמו בתמונה מעלה…), ומה שלמדתי שם, שכשרונו של Carl Zeiss היה יותר מסחרי מטכני, והוא ידע למצוא לו שותפים מוכשרים, לייצר ולשווק את תוצרתם. ואיזו תוצרת…עד היום העדשות שלהם, במצלמות של סוני, פשוט רמה אחת מעל כל היתר.

אבל לפני התקופה של פרנסי העיר קצרי הראות, בתקופה שלטונה של (Anna Amalia (1758–1775 ושל בנה (Carl August (1775–1828, הייתה זו תקופת תור הזהב, התקופה ה"קלאסית" של הנאורות הגרמנית. ומה שנשאר מהתקופה ההיא הוא למשל ביתו של גתה, המהווה ממש אתר עליה לרגל של הגרמנים (ושלי, אבל היה באמת מעניין, מדהים לראות את רוחב היריעה של תחומי העיסוק שלו…) והפסל המפורסם הזה, של גיתה ושילר חבוקים, בכיכר העיר

SONY DSC

במוזיאון חיפה לאמנות, בתערוכת הזוכים בפרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ולעיצוב לשנת 2013, הציג אמיר יציב אוסף של גלויות שהוא קנה ברשת, ומסתבר שיש לא פחות (ואולי יותר) מ 13 עותקים של הפסל המפורסם הזה במקומות שונים בארה"ב, כמו למשל זה שבסירקוז, זו שבה אוניברסיטת קורנל ומסעדת ה moosewood הצמחונית שמספר המתכונים שלה נהגתי לבשל. (לא המקורית אשר בסיציליה, שבה חייל רומאי דקר למוות בחניתו זקן תמהוני אחד שישב על הקרקע, צייר מעגל באבק וצעק על החייל "אל תפריע את מעגלי". זה היה ארכימדס ואני אמור לבקר שם בסוף חודש אוגוסט, בעוד כחודש, אינשאללה)

573px-Goethe-Schiller_Syracuse_Postcard_1913

הקדשתי כבר רשומות בעבר לשתי המאורות האלה, הן לגתה והן לשילר, ולא מזמן למדתי שגתה הושפע מאד מהאיסלם (!), ביחוד זה הפרסי, וכשחיבר ב 1819 את ה"דיוואן המערבי-מזרחי" (West-Ostlicher Diwan), זה היה אחרי עשור שבו הוא הוקסם לחלוטין וקיבל השראה מהאיסלאם, מהקוראן, משירה פרסית ומהמשורר הפרסי  Hafiz. והוא לא ראה סתירה בין זה לבין היותו קתולי אדוק. כל כך חבל לי שאצלנו איסלם == דאע"ש ופרס == אחמדיניג'ד וההפחדות של נתניהו.

כל כך חבל לי שהאדוקים היהודים אצלנו לא מסוגלים להכיל תרבות אחרת כלשהי. והנה עוד תמונה של תמונה מהתערוכה ההיא בחיפה.1407007213133

 

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “Weimar

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s