בשבח החפיף


"מוטב לטעות ולפייט מאשר להשהות", כותב ניטשה בפרגמנט 111 של הספר השלישי של "המדע העליז". (בחרתי להתמקד על הפסקה הזו לפגישת קבוצת הקריאה שלנו, אז לפחות שתצא רשומה מזה, לא?).

זה הקטע בו מדובר – מצאתי את ההסבר האבולוציוני שבו מאד משכנע.11-001

כתבתי פעם רשומה בשם: דיגיטלי, בעולם אנלוגי שבה דיברתי על כך שהשפה שלנו היא במהותה דיגיטלית, ועושה "קוונטיזציה" של ההוויה. בניסוחו של ניטשה מעלה: "מי שזהיר מדי היה במלאכת הסיווג, סיכויי התקיימותו פחותים היו מסיכוייו של מי שמיהר להסיק מן הדומה-בכל על השווה".

לדוגמה: מי שלא מסיק מזה שנמר טרף את חברו, שנמר אחר עלול לטרוף גם אותו, למרות שכל נמר הוא אחר ולא "באמת" שווה לנמר הראשון אלא רק דומה לו, עלול שלא לשרוד זמן רב. "טעויות" הסיווג האלה הן "טעויות הכרחיות" לקיום. כמו גם האמונה באלוהים, או במדע… (הפרק הזה נקרא "מות האלוהים" אבל עוסק בביקורת על אמונותינו העיוורות בכל דבר כמעט.)

לשון אחר: חפיפניקיות היא תנאי הכרחי לקיום. דקדקנות ונוקדנות יתירה לא מאפשרות לך לעשות את הטעויות הנחוצות לקיומך. "הטוב ביותר" הוא לא רק האויב של הטוב, אלא אף של הקיום. קבלת החלטה מהר, בלי לדעת את כל הנתונים עדיפה ברוב המקרים על החלטה "לאחר שנשקלו כל הצדדים".
גם זה "שאפשר באמת לשקול את כל הצדדים" גם הוא סוג של אשליה, "צל של אלוהים המת" בלשונו של ניטשה. זו אשליה גם בלי להוסיף את האילוץ של זמן סופי – רוב ההחלטות לא סובלות הרי דחייה עד אין קץ. "מוטב לשפוט מאשר לצדוק" אומר ניטשה, והוא צודק.

ואותה החפיפניקיות היא גם התנאי ההכרחי להיווצרות שפה. אפשר לטעון שהיצור האנושי הפך להיות הווירוס המוצלח ביותר שהתפתח בכדור הארץ, זה שהשמיד ושעבד את כל היצורים האחרים, בעיקר בזכות היותו יותר חפיפניק מהם. כי הוא למד לא רק ש"נמר" זה משהו שכדאי להישמר מפניו, כל נמר. הוא גם למד להדביק סימן להכללה הזו: "נמר", וכך יכול היה להזהיר את שכנו מפני הנמר המתקרב, ושכנו יכול היה להזהיר אותו, ויחד הם יכלו להתארגן, בזכות השפה, ולצאת להכחיד את הנמרים.
"על מנת שייווצר מושג העצם….היה הכרח שימים רבים לא יובחן, לא יורגש כלל, האופי המתחלף שבדברים", בשפתו של ניטשה, (בתרגומו של ישראל אלדד ז"ל, אצלו למדתי בזמנו בטכניון, אני כבר לא זוכר מה, במסגרת עשרת נקודות הרשות של "מקצועות הומניסטיים") כך הוא מדגים את הכשל הלוגי המובנה לתוך מערכת ההמשגות שלנו, שעליה מושתתת השפה האנושית, מערכת המשגות שכולה הכללות שאי אפשר לחלוטין להסביר אותן ולהצדיק אותן. בקיצור, הכללות "מחופפות".

השורות האחרונות בפרגמנט מעלה, העוסקות ב"הליכי המחשבות ההגיוניות וההיקשים במוחנו..", רלוונטיות מאד בהקשר למגבלות של בינה מלאכותית לשחזר היקש אנושי, כמו למשל באופן שבו פייסבוק חוסך לי זמן.

נראה לי שאמשיך לקרוא בניטשה. מוצא חן בעיני מה שאני חושב שאני מבין ממנו. או שאולי אני מלביש עליו את מה שאני ממילא חושב…

 

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “בשבח החפיף

  1. פינגבק: Mytheme, Narreme, Mimeme, Phoneme, Morpheme, Sememe, Seme, Grapheme | דרכי עצים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s