חסידי אומות עולם


על הקיר בגן חסידי אומות עולם שליד יד ושם רשומים משפחת פבליק מסלובקיה, שהסתירו את משפחת אבי, תוך סכנה מוחשית מאד לעצמם. אתמול, בכנס שהיה באוניברסיטת תל אביב נשאלה השאלה האם היו מקרים דומים כאן, ב 1948, של יהודים שהסתירו פלסטינים ומנעו את גירושם.

הכנס אגב, היה על התנגדות יהודית/ציונית לנכבהnakba2_1

אז היו מקרים בודדים של יהודים שמנעו גירוש פלסטינים, בעיקר משפחות שאתן היה להן קשר, יש תיעוד של כמה מקרים באתר זוכרות. אבל לא ידועים מקרים שיהודים בפועל הסתירו פלסטינים, אף שלא היה בכך סיכון חיים. אפילו לא בחיפה, ואפילו לא על ידי עמיתים במפלגה הקומוניסטית. סלמן נאטור שהשתתף בפאנל בסוף הכנס, ואסף סיפורי נכבה רבים וקיבצם לספר, אומר שהוא חיפש מקרים כאלה, ולא מצא.

לאורי אבנרי, שהשתתף גם הוא בפאנל, (מעורר קנאה כמה הוא צלול בגיל 92, גם אם לא מאד "חד") זה נראה הגיוני. מלחמת השחרור שהוא זוכר היא מלחמה טוטלית, שבה לא היו באמת אזרחים לא לוחמים. כולם נלחמו בכולם, במה שנראה להם כמלחמת קיום. לכולם היה נשק ואף אחד לא עמד מהצד. והוא מזכיר שבשטחים שנותרו בידי הפלסטינים, לא נשאר אף לא יהודי אחד. לא בכפר עציון ולא בעיר העתיקה.

מצאתי עניין בדף מעזבונו של יוסף ושיץ, איש מפ"ם ואחד משני ה"ערביסטים" הבולטים של השומר הצעיר, שהיה מתעד אובססיבי של חיי הפלסטינים, שהתלונן שהם לא מספיק "מסודרים" בשביל לספק לו מספרים מדויקים. בדף הזה, הכתוב במכונת כתיבה ולא חתום, שהיה בין מסמכיו, יש תעוד יבשושי משהו של פעולות במבצע חירם שהיה בצפון-מערב הארץ, משהו כמו 60 שעות באוקטובר 1948. זו הגרסה המטושטשת משהו של המסמך שהצלחתי למצוא (המקור בארכיון גבעת חביבה):file_0_m

וזה מה שכתוב בו:

"ספסף – תפסו 52 גברים, קשרו אותם אחד לשני, חפרו בור וירו בהם. 10 עוד פרפרו, באו נשים ביקשו רחמים. מצאו גוויות של 6 זקנים. היו 61 גוויות. 3 מקרי אונס. אחד מזרחי מצפת, ילדה בת 14, 4 גברים. ירו והרגו. מאחד הורידו בסכין את אצבעותיו כדי לקחת את הטבעת.

ג'יש – 400 תושבים, אישה חובקת ילד – שניהם הרוגים. 4 נשים ו-11 חיילים הרוגים.

עין זייתון – קרעו אזני נשים להוריד עגילים.

בירעם – אותו חזיון. עגילים עם אזניים. נהרג ללא סיבה.

סעסע – מקרי רצח, בייחוד זקנים.

עיילבון – 1000 נפש. הצבא קיבל את הכניעה, זבח, אוכל. החל גירוש מן הכפר ביריות. נהרגו 30 איש. פקודה לגרש את הכפר. פשטו השמועות מעבר לגבול.

מלחה – 92 זקן טף ונשים הבית פוצץ עליהם.

משהד – ביקשה להיכנע עוד בזמן קאוקג'י, הוא התנקם, עתה אנחנו."

את סיפור הכפר עילבון שמעתי אישית בכפר. ואת סיפורי כריתת האזניים שמעתי גם בהקשר של דיר יאסין, שם אספו אנשי האצ"ל קופסה מלאה אזניים מהאנשים שבהם טבחו בכפר. מסתבר גם שטבח דיר יאסין היה אמצעי מאד אפקטיבי, והיו לא מעט כפרים שאליהם הגיעו אנשי ההגנה ואמרו להם שאם הם לא רוצים שיקרה להם מה שקרה בדיר יאסין, שיעזבו.

בכל אופן, מהכנס לא יצאתי עם הרבה מקרי "התנגדות". היו הרבה "משתמטים" ב 1948, שנלכדו מפעם לפעם במצור שהוטל על שכונות של תל אביב, אבל מניעיהם לא מתועדים, ולא ברור אם ההשתמטות הייתה אידאולוגית. נמצאו שני מקרים שבהם עולים חדשים סירבו להכנס לבתי ערבים שגורשו (רכוש "נטוש"), וילדיהם שמספרים על זה, אומרים שאלו היו אנשים ששבו מהמחנות ומצאו אנשים זרים גרים בבתיהם באירופה, ולא יכלו לשאת את המחשבה שהפלסטינים יחזרו וימצאו אותם גרים בבתיהם.
לא הייתה להם סיבה לדאוג, בדיעבד…

 

Advertisements

5 מחשבות על “חסידי אומות עולם

  1. לגבי הצלת פלסטינים, נדמה לי שלא היתה רדיפה נקודתית אחר פלסטינים, ולכן הם לא חיפשו מקלט, אלא התנפלות על כפרים או שכונות. נראה, שרבים חשבו שלהם זה לא יקרה. רבות חשבתי מה אני הייתי עושה
    אם… אני מקוה שהייתי עושה את הדבר הנכון.
    לגבי העדות המצמררת של יוסף ושיץ יש לי לומר רק שתי מילים – "טוהר הנשק".

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s