האתיופים שאני מכיר


הופתעתי מהפגנות האתיופים בתל אביב ובירושלים, והופתעתי לקרוא בעיתונים קצת סטטיסטיקות, שלא היו זוכות לפרסום אלמלא ההפגנות ודיכוין האלים.
כמו למשל ש 40% מהילדים בכלא אופק (לבני 14-18) הם מעולי אתיופיה.

הייתי מודע לרוח הקרב המפעמת בחלק מעולי אתיופיה בעקבות איזו רשומה שפרסמתי בעבר אחרי ביקור (התנדבות) בקניה. הותקפתי (על לא עוול בכפי) על ידי קבוצה של סטודנטים מעולי אתיופיה המתחזקים בלוג משותף. במין סוג של פאן-אפריקניזם שחשבתי שפס מן העולם כבר בשנות השישים, הם התרעמו על הלבטים שחלקתי לגבי האפקטיביות של סיוע החוץ לאפריקה. והאשימו אותי בגזענות. בבלוג שלהם גם למדתי שאם קוראים למישהו "כושי" הרי תהייה זו גזענות בוטה (אין וויכוח) אבל זה בסדר גמור שהם יכנו אותי ושכמותי "פרנג'", שם גנאי כללי לבעלי עור בהיר.

אבל בהזדמנויות המעטות שהיו לי עד כה להכיר את בני הדור השני של יוצאי אתיופיה, לא ראיתי את אותו הכעס ואותו העלבון שהתפרצו בעצמה כה רבה בהפגנות האחרונות. אז ניסיתי לחשוב לאחור ולראות איפה הייתה לי אינטראקציה כלשהי עם בני "ביתא ישראל" – השם שעולי אתיופיה מעדיפים על "העדה האתיופית" או "פלאשים".

הייתה למשל השוכרת של דירת אימי המנוחה בצפת. דירת חדר וחצי על הר כנען שאמי הותירה אחריה. השוכרת האחרונה של הדירה, לפני שנמאס לי ואחותי להתמודד עם הדיירים שם ומכרנו את הדירה בפרוטות, הייתה עובדת סוציאלית אתיופית (מכאן ואילך "אתיופית" או "אתיופי" יהיו נוסח מקוצר של "בן העדה האתיופית", או "מביתא ישראל") שעבדה במרכז קליטה סמוך שאוכלס על ידי אתיופים. היא הייתה בחורה יפה, מאד אפילו, שבסופו של דבר עזבה את הדירה ועברה לגור עם בן זוגה, קצין בחיל האוויר, מהנדס, "רוסי" (קיצור ל "מיוצאי חבר העמים").

בחורה נורמטיבית לגמרי, למעט עניין תשלום שכר הדירה, שאת אי התשלום שלו תירצה בהיותה חולה. ולכן בקשה לא לקבל דחייה בתשלום שכר הדירה (שהיה מאד סימלי..) אלא לבטלו. אני כבר לא זוכר את הפרטים במדויק, אבל אני חושד שלא הצלחנו לגבות אותו. אני נזכר בה מפעם לפעם, עשר שנים אחרי, כשאני רואה במחסן את המראה שהיא השאירה בדירה ואמורה הייתה לבוא לקחת מביתי, ואני תוהה אם היא נישאה לחבר שלה מאז.
האם אפשר להסיק משהו כללי על יוצאי אתיופיה מניסיונה לא לשלם על הדירה בה גרה? אני לא חושב.

מי עוד אני מכיר? את איציק, הבעלים הנמרץ של המסעדה האתיופית הטבעונית המצוינת טנאת, הממוקמת בתל אביב, ברחוב צ'לנוב מול הגלריה השיתופית בנימין (בה זוגתי שותפה). לא מסעדן מקצוען, אבל זה החן של המסעדה שלו, והוא הולך ומתמקצע. לפני כמה חדשים, בדרכו חזרה עם חברים מפיקניק על שפת ימה של הרצליה, עצרו אותם שוטרים בלי שום סיבה, חקרו אותם וטרטרו אותם שעות. הם חשו שזה בגלל צבע עורם, והצטברות המקרים שהתפרסמו לאחרונה, ושחלקם תועדו כמו ההתעללות בחייל, גורמות לי לחשוב שאכן, צבע העור היה גורם משמעותי לזה שעצרו אותם.

וכנראה שגם משהו בגוון הקול שלהם, שלא משדר את האדנות הטבעית של מי שמרגיש חלק מההגמוניה, הוא שאפשר לשוטרים להתנהג אליהם בבוטות, בזלזול ובגזענות, בלי לחשוש מהתוצאות.

מה עוד? אני נמצא אחת לשבוע במתנ"ס הממוקם בשכונה שרובה מאוכלס בעולים מאתיופיה, שם אני מתנדב בעמותת פוש, נותן שיעורי עזר לתלמידי תיכון. אין לי שיג ושיח עם הדור הראשון של העולים, שאת המבוגרים שבהם אני רואה בעיקר יושבים על הספסלים ברחוב בתלבושות מסורתיות (ויפות). אני חושד שרובם לא מדברים עברית. אבל המתנ"ס מלא וגדוש בנערים אתיופיים, וגם התלמיד שלו אני מנסה לסייע השנה, הפעם במתמטיקה, גם הוא אחד משמונה ילדים של משפחת עולים מאתיופיה המתגוררת בדירה קרוב למתנ"ס בית מגנצא.

התלמיד שלי, י., עלה ארצה כתינוק. הוא לומד בבית הספר עירוני ה', כ 300 מטרים גבוה מעל מקום מגוריו (בחיפה יש מתאם חזק בין גובה המגורים מעל פני הים ומצב סוציו אקונומי) ועמיתיו לשכבה ברובם במצב כלכלי טוב בהרבה משלו. בכל אופן, הוא לא "הוסלל" למסגרת שרוב התלמידים בה אתיופים. קשה לי למצוא זמן לשיעורים אתו, כי פעמיים בשבוע אחרי שעות הלימוד הרגילות הוא בטכניון, בשיעורי העשרה בתכנית של "טיפוח מנהיגות" הייחודית לבני העדה האתיופית. ופעם אחת בשבוע (לפחות) הוא פעיל בצופים. גם זו מסגרת לגמרי אינטגרטיבית, כפי שראיתי למשל, כשפגשתי אותו יחד עם שאר בני השבט שלו, רובם "פרנג'ים", מוכרים עוגיות בכיכר זיו להתרמה כלשהי.

י' הוא תוצר טיפוסי של מערכת החינוך הישראלי והבעיות שיש לו בלימודים כמו חוסר הבנה מהותי של כמה דברים בסיסיים במתמטיקה (למשל חוקי הקיבוץ והחילוף) או תלות מופרזת במחשבון – עד כדי העדר מוחלט של אינטואיציה לגבי אפילו סדר הגודל של התוצאה, אינם קשורים לצבע עורו או ארץ הולדת הוריו. ויש שיפור משמעותי באינטואיציות המתמטיות שלו, מה שנראה לי חשוב הרבה יותר מלזכור בעל פה את משפט הקוסינוסים. אבל אם הוא דוגמה מייצגת, אז יוצאי אתיופיה זוכים לסיוע ותמיכה, תגבור וחיזוק שאף ציבור מוחלש לא זוכה להם. אם אני משווה אותם לציבור מוחלש אחר, למשל ילדים בדואים בישובים לא מוכרים, אז יוצאי אתיופיה מושקעים בסדרי גודל יותר.

כמה יותר? למשל טיול שורשים לאתיופיה במימון מלא, שהיה אמור לצאת בפסח האחרון ונדחה כנראה לחופש הגדול. למשל שיעורי עזר לא רק על מתנדבים אלא גם על ידי תוכנית פל"א-(פעילות לימודית אחרת) המופעלת על ידי החברה למתנס"ים. למשל מגוון חוגי העשרה ופעילויות אחרות שאני רואה במתנ"ס.

אז אם כל כך הרבה השקעה, מה הסיבה לכל מה שהתפרץ בהפגנות האחרונות?

יתכן שבית מגנצא הוא דוגמה חריגה. יתכן שבישובים יותר פריפריאליים מחיפה (פריפריה זניחה בעצמה, אם לשפוט על פי האופן שבו מרשים להרעיל לנו את האוויר) ישנה פחות השקעה ופחות תמיכה. יתכן שלתלמידים אתיופים אחרים אין את ה"מצליחנות" המובנית של י, את הכישורים החברתיים המפותחים שלו, את היכולת שלו להתמקם בחברה הישראלית.

לא שאלתי עד כה את י. אם הוא נתקל בגזענות, כי צבע עורו לא נראה לי משהו ששווה לדבר עליו, אבל אולי בעקבות הימים האחרונים תיווצר ההזדמנות לשאול. אבל אין לי ספק שגם אם עד עכשיו הוא לא נתקל, הוא עוד יתקל. כמו שאיציק נתקל. כי מי שנתן לשוטרים לא רק יד חופשית אלא אפילו הוראה מפורשת, להתעלל בנוצרים בעלי העור השחור מאריתראה (שהייתה חלק מאתיופיה עד לא מזמן, אני מזכיר), לא יכול לצפות שאותו היחס ייעצר כשהשוטרים האלו יתקלו ברחוב בבעלי העור השחור העולים מחבל גונדר באתיופיה, שחלקם (בני הפלשמורה) הלכו עד לא מזמן לאותן הכנסיות כמו "המסתננים / סרטן בגב האומה" מאריתראה,  כמה עשרות קילומטרים משם.

הגזענות של השוטרים, שיש לה ביטויים "מוחשיים" כמו אלות ורימוני הלם, גם היא רק שיקוף של גזענות החברה הישראלית כולה, זו שבה יכול שר החוץ (המתפטר לשמחתי) להיות גזעני באופן כל כך מובהק כלפי אזרחי ישראל הפלסטינים וראש הממשלה יכול לדבר על "ערבים באוטובוסים".

אני חושש שהשקעת עוד ועוד משאבים כספיים לא תפתור את מצוקות האתיופים. הם הגיעו למדינה מורעלת וחולה מגזענות. ועד שכל קרבנות הגזענות והאפליה לא ישכילו לנהל את מאבקם במשותף ולא כל סקטור לעצמו, כל זמן שההגמוניה תמשיך להשכיל להסית ציבור אחד במשנהו, מאבקם לא יצליח לשנות את פני הדברים. בניגוד למנהגי, אני לא אופטימי.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “האתיופים שאני מכיר

  1. לצד השקעה יש גזענות. ואין סתירה. מסכימה איתך מאוד לגבי תפקיד "ההנהגה" בקביעת האווירה. אם ראש הממשלה נזכר לגנות את נוער הגבעות רק אחרי שהם פוגעים בחיילים, ואם ערבי אזרח ישראל שאנו מכירים מאמץ לעצמו שם פרטי ישראלי כי הוא יודע ששם ערבי יסגור בפניו דלתות – ברור שיש גזענות והיא מחלחלת למקומות נוספים.

  2. ברור שאי אפשר להסיק מסקנות על קבוצה שלמה לפי כמה פרטים שכביכול מייצגים אותה. וברור שהדברים אינם פשוטים – כי אכן, היה גם הרבה רצון טוב והושקעו כספים ומאמצים, ובכל זאת התוצאה הכללית לא טובה. על האלימות של המשטרה במקרה של הבחור ההוא שהוכה (וכנראה שזה לא מקרה יחיד) נדמה לי שאין ויכוח, וגם על האיטיות המשוועת של הממסד בתגובתו למקרה ההוא. האמת היא שגזענות (כלומר, חשיבה סטיריאוטיפית) יש בכל מקום, והגירה היא עניין קשה מאוד בכל מקום ובכל זמן, וככל שהמקום ממנו היגרו והמקום אליו היגרו שונים יותר זה מזה, כך זה יותר קשה.
    בנוגע לפרנג'י – זו לא בהכרח מילת גנאי. שמעתי אותה תכופות בשידורי הרדיו באמהרית (ברק"ע, אבל אני מודה שבשנים האחרונות אני מאזינה שם פחות), ובפירוש לא התכוונו שם לגנאי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s