ביום העצמאות הזה לא אתלה דגל


עד אתמול עוד התלבטתי.
לא לגבי שני הדגלים הגדולים, 7.5 מטרים אורך כל אחד, שקניתי (סוג ב', לפי מטר) לפני כמה שנים אצל יצרן דגלים אחד במפרץ חיפה. על הדגלים ההם, מהסוג הנתלה על צידם של מוסדות ציבור, זוגתי שתחייה הטילה ווטו כבר לפני שנה. ממילא, המקום היחידי בו יש לי אפשרות לתלות אותם, אין איש למעשה הרואה אותם, חוץ מאולי שכן אחד מעברו השני של הוואדי.

גם לא התלבטתי לגבי דגל הפלסטיק, פאר תוצרת סין שצורף לעיתון- הוא פשוט ירוד מדי. אבל יש עמנו עדיין דגל בד, בממדים סבירים, קצת דהוי אמנם שאפשר היה לתלות. וחשבתי לתלות אותו.
עד שאתמול באוניברסיטת חיפה שמתי לב לתופעה חדשה: סטודנטים ההולכים בקמפוס עם דגל ישראל גדול ממדים כרוך על כתפיהם, כאותה הטלית.

צורת נשיאת הדגל הזו החזירה אותי לאותה ההפגנה ברחוב מוריה, שארגנו חד"ש במהלך "מבצע" צוק איתן. כל הדרך אל ההפגנה, שהועתקה מפחד מפגיני הנגד מפינת רחוב צפרירים אל חריץ צר בשיחים בפינת מוריה ורחוב קדימה, עברתי על פני מפגיני ימין, לא מעטים מהם בחולצות של ארגון להב"ה או של "כהנא חי", שדגל ישראל היה כרוך על כתפיהם באותו האופן. היה מפחיד לאללה באותה הפגנה.

למזלי לא חיכיתי עד שלב הפיזור, בו הצליחו היודו-נאצים עוטי הדגל הכחול לבן לעקוף את שוטרי היס"ם, שחשבו שיצאו ידי חובתם בשלב זה של הערב, ותקפו ישירות את המפגינים המתפזרים, לא רק באמצעות רגימתם באבנים, בקבוקי זכוכית ופלסטיק מלאי מים כפי שעשו מעל ראשי השוטרים, אלא ישירות באלות, מקלות ואגרופנים.

זה מה שהדגל התחיל לסמל עבורי אחרי אותה הפגנה. הוא הפך עבורי דגל השנאה, הגזענות, הלאומנות החשוכה. כבר לא יכולתי להזדהות אתו יותר.

וזה בלי קשר לעובדה שהדגל הזה לא מייצג אחוז ניכר מאזרחי המדינה, ואחוז עוד יותר גדול מנתיני המדינה (כל האנשים החיים בשטח שתחת שלטונה). לגבי הצורך בשינוי הדגל אין לי דעה נחרצת, אבל לבטח שאין לי טענות לאזרחי ישראל הלא יהודים שיש להם קושי להניף אותו.

לתקופה של כמה חדשים אחרי אותה ההפגנה נסעתי בהפגנתיות עם דגל ישראל על המכונית. לא הייתי מוכן לתת לאותם בריונים מנוולים לנכס לעצמם את הסמל הזה. וגם חשבתי שהייתה זו טעות שלא הונפו דגלי ישראל גם בצד של המפגינים כנגד המלחמה. אבל היום אני כבר לא שם.

את הדגל על המכונית הורדתי כשהתחלתי לנסוע אחת לשבוע דרך דיר אל אסד לקיבוץ תובל. לא חששתי שמישהו יתנכל למכונית, אבל חשבתי שזו קצת בבחינה תחיבת אצבע בעין, ואפילו לא בנסיבות של סביב יום העצמאות.

לגבי הנפת דגל ישראל על ידי מפגינים פלסטינים-ישראלים בהפגנה נגד טבח קרובי משפחתם הישירים בעזה – אני בהחלט רואה את האבסורד בדרישה הזו. אבל מצד שני, גם לא היה מקום להנפת דגלי פלסטין בהפגנה הזו –  ולו רק כי הפגנה היא יותר אפקטיבית כאשר היא באה "מבפנים". אם אתה מפגין כאזרח ישראלי תחת דגל פלסטין, אתה מקטין משמעותית את משקלה הסגולי של מחאתך. דגל הוא סמל של גוף מדיני, לא של לאום או דת, והגוף המדיני שאולי יהיה פעם מדינת פלסטין, עדיין בסכסוך צבאי אתנו.

אז אני אמביוולנטי בסוגיית הדגל הכחול לבן. אני לא הולך לחרבן עליו בשלב זה, וגם לא על כל דגל אחר (כמו נטלי כהן וקסברג שעשתה צרכיה על 40 דגלים שונים, כולל דגל פלסטין). אני לא נחרץ לגבי השנים הבאות, אבל השנה אני לא מתכוון לתלות אותו.

הייתי שמח אם היה דגל אלטרנטיבי שהייתי יכול לרכוש ורוצה לתלות. יש כמה הצעות לא רעות, כמו למשל זו:Flag_of_alternative_israel

אבל הייתי מעדיף משהו שלא קשור לדת, אולי משהו כזה?10632766_940989515928416_2224717987666531922_n-001

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “ביום העצמאות הזה לא אתלה דגל

  1. גד שלום

    לאחר שהגדת אותי ושכמותי כיודו-XXXXXX אבקשך להוריד אותי מרשימת התפוצה שלך

    בברכה

    מוזי

  2. אני תליתי, כמו בכל שנה (ודווקא את ההוא שהגיע עם העיתון. הוא לא מפלסטיק, אגב, אלא מבד סינטטי). אני אוהבת לראות אותו מתנפנף ברוח מחוץ לתריסולים. ואני כנראה עדיין בשלב שבו לא אניח לכל מיני מטורללים לצקת תכנים חדשים ואלימים בדגל שלי, שהיה כאן הרבה לפניהם.
    לא באה בטענות לאף אחד שלא תולה. שכל אחד יעשה איך שהוא מרגיש.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s