לימינליים


גם אני סוג של יודו-הודי. אחרת ממש לא ברור למה, ביום שישי האחרון, בעקבות הפרסומים של "פסטיבל האוכל של חבל יהודה", נסענו כמעט עד ירושלים, אל מושב מחסיה, לאכול מה שפורסם כ"אוכל קוצ'יני" ב"מטבח של טובה".

טמטום, כי בני הזוג המגישים אוכל "אשכנזי" לגמרי במחיר מופקע לגמרי בחצר הקדמית של ביתם, כנראה מכירים את הודו בכלל ואוכל הודי בפרט הרבה פחות טוב ממני. עברו יותר משישים שנה מאז שהם עלו, כילדים כנראה, מאזור קוצ'ין אשר בדרום הודו. אבל הם עדיין מוגדרים כ"קוצ'ינים", ובימי שישי בין 11-15 הם פותחים את ביתם לטמבלים כמוני שהגעגועים לאוכל הודי "אמיתי" מעבירים אותם על דעתם.

באמת, מזמן לא אכלתי Masala Dosa טובה. בעצם מאז שהמעביד האחרון שלי הפסיק לשלוח אותי תכופות אל עמק הסיליקון (כנראה קשור לזה שאני כבר לא עובד אצלו..), שם האוכל ההודי הטוב ביותר בעולם. יש שם קהל הודי גדול ובעל אמצעים, ואיפה שיש ביקוש, יש היצע. אבל טובה ממושב מחסיה לא באמת יודעת מהי Dosa, למרות שזה מה שהיא מפרסמת, ומה שהיא מגישה היא מין בלינצס חיוור חסר מילוי, כמו זה שסבתי הייתה מגישה. אבל אצל סבתי הוא היה ממולא בגבינה לבנה וצימוקים, עם גרידת לימון.

אז יצאתי משם ורק מעט מתאוותי בידי. היה די ביזיון למען האמת – שילמנו פי אחד וחצי ממה שארוחה כזו הייתה עולה במסעדה כמו 24 רופי למשל בתל אביב, לאוכל לא ממש הודי. וזה במקום שלא משלם מסים ולא משלם שכירות. בלי קשר למחיר, לשם לא אשוב, בטח לא בחיפושים אחרי אוכל דרום הודי.

ועדיין, יוצאי קוצ'ין הם רק אחד ממגוון גדול של ציבורי אנשים שלהם אני קורא "יודו-הודים", ציבורים ששילוב כלשהוא של הודו וישראל מהווה חלק משמעותי ממי שהם.

כמו למשל:

  • המורה (המצויינת) שלנו ליוגה שתמונת ב.ק.ס. אאינגר, גורו היוגה הקשיש תלוי על הלוח מאחוריה.
  • בעלה של המורה הקודמת שלי ליוגה, מוזיקאי המנגן מוזיקה הודית בכלים הודים, וחוזר שוב ושוב להודו להמשך לימודים
  • כל אותם החוזרים ושבים להודו בחיפוש אחרי הארה, אם באשרם של האושו בפונה או בכל אחד מהאשרמים האחרים.
  • גם אני, שאחרי כמעט שנה במצטבר (על פני עשרות שנים) של "זמן הודו" כבר לא שש לחזור לשם, אבל הודו היא לא סתם ארץ עבורי, ולראיה, אני מוכן לנסוע אפילו למקום כמו מחסיה בשביל הסיכוי לאכול איזו Dosa (וגם לחתונת בנם המתחרד של ידידיי…)
  • יש את ארבעת הקבוצות של עולי הודו: הקוצ'ינים ממדינת קֵרלה, "בני ישראל" מאזור מַהַרַשְטרה (שהיה וויכוח בזמנו בקשר ליהדותם), היהודים ההודים ממוצא עיראקי ומה שמכונה "בני המנשה", בני שבט הררי מצפון מזרח הודו שיהדותם היא פיקציה גמורה, אבל כל זמן שהם מוכנים לבוא ולאכלס את קריית ארבע, יש מי שיביא אותם ויגייר אותם.
  • יש את כל אותם הילדים  שאומצו בהודו, או שנולדו לאם פונדקאית הודית להורים שהעדפותיהם המיניות לא מאפשרות להם להוליד ילדים בדרך ה"רגילה", כמו למשל מיכאל ודניאל השניים שנולדו לסופר פעיל בקהילה הגאה, אלו שהוא לא ממש חס על פרטיותם, לא בפייסבוק.
  • ויש את עשרות אלפי ההודים העובדים בישראל, בעיקר בסיעוד, המסתובבים בסנדלי שורש, מדברים עברית רהוטה ומתכנסים פעם בשנה לתחרות קריקט ופסטיבל דתי לאל גאנש בו ביקרתי ועליו גם סיפרתי.
  • וישנם כל עובדי ההי-טק ההודים העובדים עבור חברות ישראליות, כאן, בקפריסין, וגם בהודו.
  • וישנו א. שאם היה יכול, היה קם ומחר חוזר להודו לצמיתות, חי שם מקרחאנה אחת לשנייה, וגם מצלם – יש בהחלט מה לצלם בהודו.
  • ויש את מ. הודי מדרום הודו, לא יהודי אבל מה זה חשוב, כבר 25 שנה פה, מגדיר עצמו מוזיקאי, מנגן מוזיקה הודית בכל כלי אפשרי ומופיע יחד עם ביתו בת השמונה באירועים (הבת עושה "טכנו") כשיוצא לו, ממלצר כדי להתפרנס, ומבשל בראנץ טבעוני בשבת בדוכן פלאפל ברחוב מסדה. לא ברור אם הוא יותר הודי או יותר ישראלי.
  • ויש את כל הישראלים ששורצים חדשים ושנים במקומות כמו מנאלי בצפון ואוטי בדרום, דופקים את הראש עם סמים וחיים לא ברור ממה, אבל לא באמת נמצאים בהודו.
  • ויש את כל חובבי המדיטציה והויפאסנה, תורות הודיות שהן חלק משמעותי מחייהם. חלקם אף מאמצים שמות הודיים, למשל אותו תמיר קימחי שהפך "רפיק" וחי ב"אשראם במדבר".

אני לא יודע אם אכן ישראל קשורה להודו ביותר נימים מארצות אחרות. באנגליה למשל יש הרבה יותר נוכחות הודית (שרובה בעצם פקיסטנית) ושם, בניגוד לכאן, המהגרים מהודו גם הביאו אתם אוכל הודי משובח, והקימו מסעדות הודיות מעולות, בניגוד לעולי הודו שכאן, שבמסעדות הספורות שהקימו, ברמלה, במחסיה ובנבטים, החובבנות שולטת. גם הנהיה אחרי תורות הודיות כנראה לא קטנה מזו שכאן. החיפושיות הרי נסעו כבר בשנות השישים לרישיקש בחיפוש אחרי הארה אצל המהרישי, וחבורות של חסידי הארי קרישנה יש שם באנגליה. ואין כאן.

כנראה שהודו היא כה גדולה, כה שופעת תרבות וכה עולה על גדותיה באנשים שרוצים לשפר את חייהם במקום אחר שיש כנראה גם שפע של אנגלו-הודים, גרמנו-הודים, צרפתו-הודים, אוסטרלו-הודים, …ויש מיעוטים הודים דומיננטיים ומשגשגים כלכלית במקומות כמו קניה ודרום אפריקה (שם נולד מהאטמה גנדי).

מה שמביא אותי לעוד הודי אחד, Homi K. Bahba, חוקר ספרות, תרבות בעצם, שטבע את המונח Liminality, מונח המדבר על זהויות "לימינליות", גבוליות, זהויות שהופכות להיות יותר ויותר נפוצות, כאלו המגשרות בין הבדלים של תרבות, לאום, מין, מגדר, גזע ומעמד כלכלי.
אני עדיין חייב לעצמי לקרוא את ספרו The Location of Culture.

Advertisements

2 מחשבות על “לימינליים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s