ביטוח? לא בטוח…


ביטוח רכב: נושא משעמם, לא? אבל בכל זאת – יש כמה דברים שלמדתי בנושא בשבועות האחרונים, שחשבתי ששווה שתדעו.

תמיד חשבתי שאני נהג זהיר. בארבעים וכמה שנים של נהיגה הייתי מעורב רק בתאונה אחת, תאונת שרשרת ב-2012, שבה כמעט שהצלחתי לבלום בזמן, עד שבא רכב מאחורי והטיח אותי בזה שלפני. והסתלק. אבל אולי אני לא כזה נהג זהיר באמת. כי אם הייתי שומר יותר מרחק, כנראה שהייתי משאיר מספיק זמן לזו שנהגה מאחורי לבלום בלימה יותר מתונה.

וגם, עם השנים צברתי נקודות כהנה וכהנה, עבירות מהירות, כניסה לצומת לא פנוי, נסיעה נגד כיוון הנסיעה (בטעות, בחיי…) והייתי כבר שלוש פעמים (ב-43 שנות נהיגה) בקורס נהיגה מונעת, בניגוד לזוגתי, למשל, שנוהגת יותר קילומטרים ממני, ובאותו מספר שנים לא זומנה אפילו פעם אחת לשיפור נהיגתה (אף שפעם אחת לקחה על עצמה עבירת תנועה שאני עברתי). אז כן, יש מקום לשיפור. כנראה שאני לא נהג זהיר כמו שהייתי רוצה לחשוב, כמו שרובנו, כנראה, חושבים על עצמם. הרי  אלו כל המופרעים האחרים שם בכביש שעושים עבירות תנועה, לא אנחנו, ואותם לא תופסים משום מה…

עוד אינדיקציה לאיכות נהיגתי היא מספר התביעות שלנו מביטוח הרכב. ובאחת מתוך (שתי) מכוניותינו, תבענו את הביטוח פעמיים ב-2012 ופעם אחת ב-2014. ולפני שבועיים, כשהגיע הזמן לחדש את הביטוח, גיליתי שחברות הביטוח לא מוכנות לבטח מכוניות, שהביטוח עליהן הופעל מסיבה כל שהיא יותר מפעמיים בשלוש השנים האחרונות.

ולא משנה כמה תביעות היו בכל "עברך הביטוחי". ובמקרה שלי, ביותר מעשרים שנה שאני אצל אותו הסוכן, כמעט ולא היו תביעות. לא בגלל שלא דפקנו את הרכב פה ושם, אלא בגלל שהרכב שבו נהגנו רוב הזמן, עד לפני ארבע שנים, היה רכב חברה, סוג משופר כזה  של מכונית שאם  הפח שלו נפגע, הוא יתוקן באורח פלא בלי שתהייה מעורב בזה. כל מה שנדרש הוא להביא את הרכב למגרש החניה, לסככה של מפעיל תכנית הליסינג, לקחת אחד אחר ולנסוע הלאה. פלא טכנולוגי שנגזל ממני משום מה כשהפסקתי לעבוד (כמו גם טיסות תכופות למקומות רחוקים..)

זה לא שתפסיק (רק) ליהנות מהנחת היעדר תביעות – פשוט לא יהיו מוכנים לבטח אותך בביטוח מקיף, לכסות נזקים שייגרמו לרכבך בעקבות גניבה או תאונה. ולא משנה מה סכום התביעה ומה הנסיבות.
לא משנה אם  רכב נוסף מעורב ואם היה תשלום לרכב ההוא (צד ג'). לא משנה גם מי נהג. הן פשוט לא יבטחו אותך בביטוח מקיף. זה משהו שכל חברות הביטוח מפגינות בו חזית אחידה.

במקרה של הרכב דנן, ארבעה אנשים נהגו בו, שניים מתוכם נהגים צעירים. ניסיתי לבדוק עם הסוכן, זה שכבר יותר משני עשורים אני מחדש אצלו את הביטוח בכל שנה (בלי לבדוק ולהשוות אפילו), אם יסכימו לבטח את הרכב רק, נאמר, לנהגים מגיל 50 ומעלה. אז לא, הם לא מוכנים.

במקרה של הרכב הספציפי הזה, במקרה (או שלא במקרה) אני הוא זה שנהג ברכב בשתיים משלוש התביעות, אבל הם אפילו לא מוכנים לבדוק מי נהג בזמן המקרה שגרם לפגיעה ברכב. זהו הרכב שהפך "מצורע" . .

וזה קצת מוזר, כי אם נמכור את הרכב למישהו אחר, שיש לו "עבר" נקי מתביעות, לא תהיה לו בעיה לבטח את הרכב. אבל בין בני אותה המשפחה, הסוכן שלי, וכנראה גם אחרים, לא מוכנים להנפיק פוליסה המגבילה את הנהגים, נאמר לאלו שלא היו מעורבים בתאונות – זוגתי למשל. ויש פוליסות כאלה, המוגבלות לנהג אחד או שניים, או לקבוצת גיל מסוימת. פשוט לא..

אז מה עושים? אפשרות אחת היא למכור את הרכב, או פיקטיבית לאחד מבני המשפחה המצומצמת או המורחבת, ולהמשיך לנהוג ברכב, או למכור את הרכב באמת, ולקנות אחר. בשתי האופציות יש בעיה. במכירה הפיקטיבית מתוספת "יד" לרכב, וזה מוריד את ערכו, במיוחד אם הרכב "יד ראשונה". סביר גם להניח, שסוכני הביטוח יסרבו לבטח מישהו בעל אותו שם משפחה, שגר באותה הכתובת, על אותו הרכב.

באפשרות השניה, נאמר שממילא רצית להחליף רכב, לא יסכימו לבטח לך את הרכב שתקנה במקום. כלומר, ה"כתם" הביטוחי הוא לא בדיוק על הרכב ולא בדיוק על המבוטח, לא על פוליסה ספציפית ולא על בעל הרכב הרשום. זה מין כתם אמורפי שנתון לשיקול דעתן בלבד, וזהו, אין לך מה לעשות.

אז מה עושים בכל זאת? אם לא היו תביעות על פגיעות גוף, יסכימו חברות הביטוח להמשיך ולהנפיק לך ביטוח חובה. ואם לא, יש את ה"פול" של חברות הביטוח, המחויב חוקית להנפיק תעודת ביטוח חובה לכל אחד, גם אם במחיר מופקע. אם הרכב אינו יקר מאוד, אפשר לשקול להמשיך ולנסוע (במשנה זהירות) ללא ביטוח מקיף. כשהרכב ישן, יש ממילא רבים שאינם מבטחים אותו בביטוח כזה, משיקולים כלכליים.

אבל כדאי, בכל זאת, לבטח את הרכב בביטוח צד ג', כדי לכסות נזקים שיגרמו על ידך למישהו אחר. יש ביטוח כזה והוא זול יותר מביטוח מקיף. בשלוש התביעות האחרונות שהיו לי, רק האחרונה הייתה תביעה שבה נדרשתי לפצות צד ג', מישהו שפגעתי בצידו כשיצאתי מחניה.  אבל סוכן הביטוח שלי, שאיתו כבר לא אמשיך, לא היה מוכן לבטח אותי בביטוח שכזה.

מסתבר גם, כך למדתי, שחברות הביטוח מתמרצות את סוכני הביטוח לנפות מקהל לקוחותיהם לקוחות "בעייתיים", כמוני למשל, או אנשים שביישובם יש גנבות רכב רבות, או שיש להם רכב "גניב". הסוכנים נמדדים על פי מיעוט התביעות של סך כל המבוטחים שלהם. ולכן, סוכנות בטח-תורן איתה עבדתי עד כה, לא מוכנה להתאמץ ולמצוא לי פתרון. אולי זה קשור לזה שהם חברת בת של חברת הביטוח כלל.

אבל יש עוד סוכנים בעולם, כנראה פחות שבעים מזה שהיה עד כה הסוכן שלי. ויש סוכני ביטוח שחשוב להם להיות ביחסים טובים עם בעל מוסך הפחחות שלי  – הם הרי כולם חלק ממערכת אקולוגית אחת. וכך התברר לי שיש חברות ביטוח (שלוש כאלה) שאינן בודקות את ציציות עברך הביטוחי בבואן להנפיק לך ביטוח צד ג'. אז זה, כנראה, מה שאעשה. אסע שנה רק עם ביטוח צד ג', ואחרי שנה זו תהיה לי (אני מקווה) רק תביעה אחת בחלון של שלוש שנים אחרונות, ואוכל להפסיק ולהיות "פסול חיתום".

ואז אוכל שוב, בכל שנה, להקדיש לנושא המשעמם הזה כמה שפחות תשומת לב. אבל זה די מרגיז שמוכנים לבטח אותך רק אם סטטיסטית אינך באמת זקוק לביטוח. בכל השנים שבהם אני מבוטח, אני חושב שהיו לי מעט מאד עניינים עם הביטוח. מעט מאד תביעות. אבל כל זה לא נספר לך – רק שלוש השנים האחרונות הן הקובעות. ושם, כבר עם שתי תביעות אתה בבעיה, שלוש – ואתה בחוץ. כדאי לקחת זאת בחשבון, אם יש דפיקה קטנה בפח פה ושם.

מה שעוד מרגיז, זה שהממזרים שינו את הכללים ולא סיפרו. עד דצמבר האחרון, טוען הסוכן הישן שלי, לא הייתה מדיניות כזו של סירוב לבטח – כל שנה חודש הביטוח באופן אוטומטי.  יתרה מזאת, לא משנה אם הייתה תביעה או לא, המשכת ליהנות מהנחת העדר תביעות.
אז הדברים השתנו, אצל כל חברות הביטוח. ראו הוזהרתם.DSC07216

דבר אחד טוב יצא בכל זאת מהתביעה האחרונה: בזזנו את ערימת הגרוטאות אצל פחח הרכב ומפנסי המכוניות, ליתר דיוק מחלקן האחורי, נולד האובייקט בתמונה מטה, המככב כרגע בתערוכת היחיד של זוגתי, המוצגת בבית האומנים בתל אביב (אלחריזי 9). כדאי לראות. יוצג בשלושת השבועות הבאים. פתוח כל יום.1421687702524

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ביטוח? לא בטוח…

  1. סיפור קצר: לפני 15 שנים למדתי למ"א במסלול כתיבה בבאר שבע. הייתי ממלאה את מכוניתי בסטודנטים טרמפיסטים שלמדו איתי. פעם אחת חזרתי לירושלים עם שני דתל"שים בשנות ה-30 שלהם, אביגיל ויורם. הם הכירו זה את זו מעברם הדתי ונפגשו באותו יום לאחר שלא התראו זמן רב. בדרך הם שוחחו על דת ועל אמונה ועל חזרה בשאלה ועל זהות. היה להם חבר שהתאבד והם דיברו על שאלות קשות של חיים ומוות ומשמעות. ועל הכתיבה. ועל התקבלות הכתיבה. ועל פוליטיקה. יורם הוא עיתונאי אקטיביסט. ובלי להרגיש חלפה הנסיעה ואביגיל, שנהגה ברכב, עצרה ברמזור בכניסה לירושלים. יורם הפסיק את הדיון המפליג ושאל: למה עמדת אחרי שתי מכוניות ולא בנתיב השמאלי, ראשונה ברמזור? לא זכורה לי תשובתה של אביגיל, אבל עד היום אני נושאת עמי את השאלה למה זה היה כל כך חשוב ליורם. מאיגרא רמא לתור ברמזור. רוצה לומר: גברים נוהגים אחרת מנשים. הם מערבים את האגו שלהם בנהיגה ובמכוניתם. זהו עניין מגדרי. ועל כן הם מעורבים בתאונות רבות יותר.

    ובנושא הנידון: אהבתי את הגדרתך שהביטוח, הנהגות, הרכב והתחבורה הן מערכת אקולוגית אחת. במערכת אקולוגית טבעית, אין השועל חושב על טובת התרנגולת, אלא על טובתו שלו. במערכת האנושית, שומה על כל אחת מאיתנו לזכור, שהיא גם השועל וגם התרנגולת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s