השומרים


בכל פעם שאני עובר באחד מעשרות אלפי הפתחים במדינתנו בהם עומד לו שומר ומציץ בתיקך,  וזה קורה בממוצע כעשר פעמים ביום, ספרתי, אותה המחשבה שבה ועולה במוחי: איזה בזבוז נוראי של חיים.

הרבה עשרות אלפי אנשים במדינה קטנה כמו ישראל, עסוקים במלאכה שלא מייצרת כלום, שרק מטריחה את העוברים והשבים (שכבר התרגלו, אבל עדיין…). עבודה משמימה, מונוטונית, חסרת כל תוחלת ותוצרת, בשכר הכי נמוך שיש. הרבה יותר גרוע מעבודות נקיון למשל, כי שם לפחות אתה רואה שנקי אחרי שסיימת. מה אתה רואה שנשאר אחרי שמונה-עשר שעות של עמידה בכניסה לתחנת הרכבת, האוניברסיטה, הקולנוע, הקניון? כלום. יום של חייך שנזרק לפח.

וזו רק הטבעת החיצונית של האנשים שעבודתם היא לספק לנו "בטחון". יש את כל הסיירים, וקציני הביטחון, והאנשים המאיישים את מסכי הטלויזיה וצופים במצלמות במעגל סגור, אנשים מבוזבזים בלי סוף.

וכל האנשים האלה, יחד עם רוב כוח האדם של צה"ל, בעצם, עובדים בשביל ובגלל הכיבוש. כדי לספק את הצורך של אי אלו אנשים במדינת ישראל להגדיל את שטח המדינה עוד ועוד, בלי לאפשר לעם השני החי פה, שזור בינינו, להקים לו מדינה משלו.

תגידו שאני אופטימי חסר תקנה. אבל ככה אני רואה את זה:

אם היינו מסיימים את הכיבוש, בהסכמה, בהסדר נדיב ולא חַטפני/לַקחני כמו שאפילו "המחנה הציוני" שואף אליו, היינו יכולים להגיע להסכם יציב של דו-קיום עם שכנינו הפלסטינים. ותוך מספר שנים לא גדול יהיה פה שקט, ולא תהייה לאנשים מוטיבציה להתפוצץ עלינו, וכל האנשים האומללים האלה, "השומרים" עלינו, היו מתפנים לעבודה מועילה, והמשק היה פורח, והמדינה הייתה משגשגת, והיה אז עוד פחות מוטיבציה לאנשים לפוצץ ולהתפוצץ.

כן, צריך היה עדיין לתחזק צבא כנגד איומים מבחוץ. אבל יזמת השלום הערבית משקפת רצון אמיתי לנרמל אתנו יחסים – אם נפסיק לשעבד את הפלסטינים. והאיום האיראני, קיים, אבל יהיה לאיראנים קשה מאד להתחיל בפעולות איבה כנגדנו אחרי שנסדיר את יחסינו עם שכנינו הקרובים. בקיצור – אפשר יהיה לחתוך בצבא ובתקציב הבטחון, לאט לאט (בכל זאת, יש פנסיות תקציביות לממן, לעוד הרבה שנים) אבל עם הזמן, אפשר לעבור לצבא של קבע, שרובו אנשים יותר מבוגרים ופחות חמומי מוח – הטכנולוגיה מאפשרת את זה, והמוטיבציה לחרחר מלחמות כדי להצדיק את קיום הארגון תרד – אנשים מבוגרים יותר, עם ילדים ומשפחה, רוצים לחזור הביתה. בחיים.

ומה עם כל אותם האנשים השומרים בשערים? מה יהיה על מקומות העבודה שלהם? עשרות אלפי מקומות עבודה יעלמו, והאנשים האלה יפלטו משוק העבודה. או שלא – חלקם לפחות יקלט במקומות עבודה בעלי פוטנציאל יצרני, מקומות בהם ישתלם למעסיק לשלם להם יותר משכר מינימום – כי הוא מפיק רווח על עלות שכרם. עבודתם אינה הוצאה בלבד. הם יחזרו להיות מה שמרקס קרא Homo Faber – האדם היצרני.

כן, שינויים מבניים קורים כל הזמן, כמו שכוח העבודה כבר לא 80% בחקלאות (כמו בתקופה הפאודלית), כך מקצועות באים ונעלמים. מחלקי הנפט והחלב לא מתו ברעב – הם עברו לדברים אחרים. ומה יהיה על כל העובדים בחקלאות בעלי החיים אם יותר ויותר אנשים יבינו מה הם בעצם אוכלים ויעברו לטבעונות? קשה לדעת לאן יזוז שוק התעסוקה, אבל קשה לראות משהו פחות יצרני ויותר מבזה את העובדים בו, מאשר לעמוד על הרמפה בכניסה לחניון ולשאול: "יש נשק"?

ממילא זה לא יהיה מהיום להיום. ייקח זמן עד שמפלס החשדנות ירד, ולאט לאט יתחיל כוח האדם הזה להצטמצם. ממילא קצב הירידה בפועל יהיה הרבה יותר איטי מהירידה בצורך, כי מנגנונים עשויים כך שישמרו את עצמם, וכל אלו היוצאים נשכרים מהשוק העצום הזה, כל חברות השמירה האלה, ייצרו הפחדות בניסיון לשמור על מטה לחמם. ואולי ייצרו אפילו כמה פרובוקציות כדי להוכיח שאי אפשר לצמצם את כוח האדם שעל גבו הם מתעשרים.

כמו ביבי בעניין איראן.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “השומרים

  1. הכל נכון, או בעצם כמעט. המטרה צריכה להיות Homo fruuntur (האדם הנהנה) ולא Homo faber…

  2. בגדול – הלוואי.

    אם כי אני לא חושבת ששמירה היא עבודה מבזה, ולא בטוחה שעבודות ניקיון, למשל, הן מספקות יותר ממנה. נכון שבתום הניקוי הכול נקי, אבל אחרי חמש דקות אפשר להתחיל את הכול מהתחלה (תאמין לי, זה מניסיון), ויש בזה משהו סיזיפי.

    ובעניין הכיבוש – שוב הלוואי. רק שאני לא מאמינה שזה יפחית את הצורך בשומרים. בלבנון, למשל, אין כיבוש – ולמרות זאת אני לא מציעה לאף שומר בגבול הצפוני להירדם בשמירתו שם עכשיו.

    • בגבולות יהיה לנו צורך בשומרים, אבל גם שם, אין צורך בכוח אדם כה גדול כמו זה הנדרש לדיכוי ומשטור יום-יומי של מליוני נתינים תחת כיבוש. וכוח האדם עליו דיברתי, זה העומד כמו ש__ק בכניסה לכל מיני מקומות, זה יוכל לעבור לעשות דברים יותר מעניינים.

      • אבל איזה "דיכוי ומשטור יומיומי של מליוני נתינים תחת כיבוש" יש לך בגבול הצפון?

        והשומרים יוכלו למצוא עבודה יותר מעניינת בתנאי ששוק העבודה יוכל להציע עבודה לכל כך הרבה אנשים – מה שלא בטוח שיקרה. בין שאר הצרות שיש בעולם, אפילו בעולם שאין בו כיבוש, יש גם אבטלה.

  3. אני שותפה לתחושת הבזבוז והנואלות שבשמירה, בכל פעם כשאני נתקלת בשומרות אלה. כשהייתי צעירה הצלחנו (כאן אפשר להשתמש בגוף ראשון רבות, אבל אתה עושה בו שימוש ממש לא מוצלח כאן) לחיות יפה ללא שמירה ומחסומים בכניסה ליישובים. רוצה לומר, יש המרוויחות מכך. מיהן? חברות הקבלן. זה מובן מאליו. המעסיקות כולן, הנהנות מהורדת מחיר העבודה (ותנאיה). יש קשר ישיר בין השומרות לבין המורות המועסקות כעובדות קבלן. אבל המרוויחות הגדולות באמת הן אלה המאכילות את המלחמה. השומרות אינן יוצרות ביטחון, אלא חוסר ביטחון. אם יש צורך בשמירה, משמע מסוכן כאן. השמירה על מצב של חוסר ביטחון מאכילה את הפוליטיקאיות, נשות הצבא, סוחרות הנשק וכל החיות על הדם. איך לשנות מציאות עגומה זו? אין לי תשובה טובה. אומר רק איך שיניתי את חיי שלי. לי אין צורך בביטחון. אני לא מפחדת. אין לי אויבת. ולכן אני מסתכלת על הביטחון כעל הצגה. כך אני מסתכלת גם על הפוליטיקה. זה לא "אנחנו", זה "הן". אני לא שייכת. אני מרחפת בגובה נמוך. תאמר, סהרורית. הלוואי וירבו סהרוריות כמוני. יש לי מבט מרוחק גם על העבודה ועל יחסי העבודה. עוד בזמן שהייתי בשוק זה. רוב העבודה היא מיותרת כמו עבודת השומרות. כולל מה שאתה מכנה "עבודה יצרנית". מאמר מאלף, שהוא נר לרגלי הוא "ביטול העבודה" מאת בוב בלאק. יש לו תרגום קלוקל לעברית. פעם שקדתי וערכתי תרגום זה, כי מאמר זה חשוב לי מאוד. אם תרצה – אשמח לשלוח לך. כאן המקור:
    http://theanarchistlibrary.org/library/bob-black-the-abolition-of-work.pdf
    וזה התרגום:
    http://club.ovzap.net/articles/abowork.html
    אבל לא רק על הביטחון והעבודה יש להסתכל במבט ביקורתי, אלא על הכול. וגם על עצמי. אני – תמהונית, לא ריאליסטית, מרגיזה. אתה – שבוי בקונספציה אותה אתה מבקר: "אנחנו", הצורך בצבא, הומו פאבר. טוב, גם אני שבויה בקונספציה: אנרכיזם, פמיניזם, פצפיזם, בטלניזם, שוויוניזם, טבעוניזם – שורה ארוכה ארוכה.

    • תודה על המאמר. אין לי בעיה לקרוא את המקור, ואני מעדיף כך בכל מקרה. ובאשר לקידוש העבודה היצרנית, אני לא ממש עושה זאת בחיי הפרטיים. פרשתי מעבודה לפני מספר שנים, ואם אמצה את תוחלת חיי על פי הסטטיסטיקה, יצא שעבדתי פחות משליש מחיי. לא רע בסך הכל.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s